בינך לבין ילדך בן הארבע כל הזמן מתנהלים מאבקי שליטה, ונראה שהוא תמיד מנצח.‏

• כשאתה אומר לו לעשות משהו שהוא אינו רוצה לעשות, הוא מתעלם ממך.‏

• כשאתה אוסר עליו לעשות משהו שהוא רוצה לעשות, הוא משתולל בכעס.‏

‏’האם זה רק שלב חולף?’ אתה שואל את עצמך. ’האם אני רק יכול לקוות שזה יעבור לו?’‏

אתה בהחלט יכול ללמד את ילדך לשמוע בקולך. אך לפני שנדון בדרכים לעשות זאת, נראה מהי אחת הסיבות הנפוצות להתנהגות בעייתית זו.‏

כשילדך היה תינוק רך, עיקר תפקידך היה לדאוג לצרכיו. עמדת לרשותו יומם ולילה. כל שהיה עליו לעשות זה לבכות, והיית בא אליו בריצה כדי לספק את מה שנחוץ לו. כמובן, כך ראוי, שהרי תינוק זקוק לתשומת הלב המלאה של הוריו.‏

לאחר שהוא התרגל לקבל יחס כזה במשך חודשים ארוכים, אין זה אלא טבעי שהוא יחשוב שהוא האדון בבית ושהוריו הם משרתים שכל תפקידם הוא למלא אחר דרישותיו. אך בסביבות גיל שנתיים המציאות הלא נעימה טופחת על פניו, והוא מגלה ש”הממלכה” הקטנה שלו התמוטטה. הוריו כבר לא ממלאים אחר הדרישות שלו, אלא מצפים ממנו למלא אחר הדרישות שלהם. כתוצאה מכך הילד חווה התפכחות כואבת. חלק מהילדים מגיבים לכך בהתפרצויות זעם. אחרים מעמידים במבחן את סמכות ההורים ומסרבים לשמוע בקולם.‏

בשלב מכריע זה חיוני שההורה ימלא תפקיד חדש של דמות סמכותית ויעניק לילדו הנחיות ברורות באשר לציפיות שלו ממנו. אך מה ניתן לעשות אם הילד מתעלם מההנחיות או מסרב לציית לך, כמתואר בתרחיש שבפתיח?‏

בסס את סמכותך. ילדך לא יכבד את סמכותך כהורה אם לא תפעיל אותה. לכן אתה צריך לממש את סמכותך, אך בצורה מאוזנת. בעשורים האחרונים טענו מספר ”מומחים” שהורים סמכותיים הם הורים נוקשים. אחד מהם אפילו תיאר את הסמכות ההורית כ”לא אתית” ו”לא מוסרית”. אבל החלופה — מתירנות — יוצרת אצל הילדים בלבול, הופכת אותם למפונקים וגורמת להם לחשוב שהכול מגיע להם. חינוך כזה לא יעזור להם להפוך למבוגרים אחראיים (‏עיקרון מקראי: משלי כ”ט:15‏).‏

הטל משמעת. במילון אחד המילה ”משמעת” מוגדרת כ”חינוך שמניב ציות ושליטה עצמית, ולרוב בא לידי ביטוי בקביעת כללים ועונשים על הפרתם”. כמובן, משמעת אינה צריכה להיות מוגזמת או פוגענית. אך מצד שני היא אינה צריכה להיות מעורפלת או לא עקבית, אחרת לא יהיה לילד תמריץ להשתנות (‏עיקרון מקראי: משלי כ”ג:13‏).‏

היה ברור. יש הורים שמבקשים מילדם לציית להם. (”אתה יכול בבקשה לסדר את החדר שלך?”) אולי הם חושבים שכך הם נוהגים בנימוס. אך גישה זו גורעת מסמכותו של ההורה ומאפשרת לילד לשקול את היתרונות והחסרונות של הבקשה ולבחור אם לציית או לא. במקום לוותר על הסמכות שלך, תן לילדך הנחיות ברורות ונסח אותן כהצהרות (‏עיקרון מקראי: קורינתים א’. י”ד:9‏).‏

היה החלטי. אם אמרת ’לא’, דבוק בהחלטתך והקפד שאתה ואשתך תציגו חזית אחידה בעניין. אם קבעת עונש כלשהו על אי־ציות, אכוף אותו. אל תיגרר למשא ומתן ולדיונים ממושכים לגבי הסיבות להחלטתך. לילדך, וגם לך, יהיה הרבה יותר קל אם תקפיד לפעול על־פי העצה: ”יהא ה’כן’ שלכם כן, וה’לא’ לא” (‏יעקב ה’:12‏).‏

נהג באהבה. המשפחה אינה דמוקרטיה ואינה דיקטטורה. זוהי מסגרת שכונן אלוהים על מנת להעניק לילדים הדרכה אוהבת ולעזור להם להפוך למבוגרים אחראיים. כחלק מהתהליך הזה עליך להטיל משמעת על ילדך כדי ללמד אותו לשמוע בקולך וכדי לחזק את ביטחונו באהבתך.‏