עוצמת הנשיכה של התנין היא החזקה ביותר שנמדדה בבעלי החיים הקיימים כיום. לדוגמה, עוצמת הנשיכה של תנין הים, הנפוץ בחופי אוסטרליה, חזקה פי שלושה בערך משל אריה או טיגריס. אך יחד עם זאת לסת התנין רגישה עד מאוד למגע, אף יותר מקצות אצבעותיו של האדם. כיצד ייתכן הדבר בהתחשב בכך שלתנין יש עור קשיח?‏

לאורך הלסת של התנין פזורים אלפי איברי חישה. החוקר דנקן ליץ’ שבחן את הנושא לעומק ציין: ”כל אחד מקצות העצבים יוצא מחריץ בגולגולת”. מבנה זה מגן על סיבי העצבים בלסת, ובה בעת מקנה רגישות כה גבוהה שהחוקרים לא הצליחו למדוד אותה בנקודות מסוימות באמצעות מכשירים. הודות לכך יכול התנין להבדיל בין מזון לפסולת הנמצאים בפיו. כמו כן, נקבת התנין מסוגלת לשאת במלתעותיה את צאצאיה שזה עתה בקעו מבלי למחוץ אותם בשוגג. הלסת של התנין היא שילוב מפתיע של עוצמה ורגישות.‏

מה דעתך? האם לסת התנין התפתחה בתהליך אבולוציוני? או האם היא מהווה הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?‏