ההתמדה היא המפתח להצלחה
ההתמדה היא המפתח להצלחה
ההתמדה הפכה בימינו לחזון נדיר. רבים סבורים שכדי להצליח מה שחשוב יותר מן ההתמדה זה להיות במקום הנכון בזמן הנכון. ואין פלא שהם חושבים כך. אמצעי התקשורת גדושים בפרסומות המשדרות לתת המודע את המסר שכמעט כל דבר שתרצה תוכל להשיג במאמץ מינימלי ובקצת יותר כסף. מעל דפי העיתונים מתפרסמים אינספור סיפורים על אנשים שקנו את עולמם בן לילה ועל ילדי פלא יזמים שמרוויחים מיליונים מייד אחרי סיום לימודיהם בבית־הספר.
העיתונאי לנרד פיטס אומר בעצב: ”בחברה הנוטה לשפוט על־פי מראה עיניים, ההצלחה נראית קלה מאוד. ... דומה שכל אחד יכול להצליח אם רק יתפוס את הטריק, אם תהיה לו היכולת ואם ישחק לו המזל”.
מה היא התמדה?
להתמיד פירושו ’לעשות דבר או לעסוק בו בעקשנות ובשקידה, ללא הפסקה, בלי לנטוש אותו ובלי להתייאש, על אף הקשיים והמכשולים’. אדם שמתמיד בדבר מסוים עושה כן בנחישות חרף הקשיים. הוא דבק במטרה ואינו מרפה. המקרא מעלה תכונה זו על נס. למשל, דבר־אלוהים מורה לנו: ”התמידו בתפילה” ו”החזיקו בטוב” (רומים י״ב:12; תסלוניקים א׳. ה׳:21).
אחד המרכיבים החשובים של ההתמדה הוא התמודדות עם כישלונות בלתי נמנעים. במשלי כ״ד:16 כתוב: ”שבע יפול צדיק, וקם”. במקום ’לקרוס’ לנוכח קושי או כישלון, המתמיד ”קם” ומנסה שנית.
רבים אינם ערוכים לקשיים ולכישלונות הצפויים להם. הואיל ומעולם לא פיתחו את הרצון להתמיד, הם נכנעים בנקל. ”רבים מדי מגיבים לכישלון בהרס עצמי”, מציין הסופר מורלי קולגהן. ”הם שוקעים ברחמים עצמיים, מאשימים את כל העולם, נעשים ממורמרים... ומתמוטטים”.
זה עצוב. ”אנחנו שוכחים”, אומר פיטס, ”שיש סיבה לקושי, שאפשר למצוא את הטוב בצרה”. איזה טוב? הוא מסביר: ”[האדם] לומד שהכישלון אינו סוף העולם, ושהמפלה אינה נצחית. האיש לומד לרדת לעומקם של דברים ונעשה ערוך יותר לבאות”. המקרא מנסח זאת בפשטות: ”בכל עצב יהיה מוֹתר [יתרון]” (משלי י״ד:23).
לא תמיד קל, כמובן, לקום על הרגליים אחרי כישלון. לעתים נדמה שהקשיים כבדים מנשוא. היעדים שהצבנו לעצמנו, במקום להתקרב, נראים כהולכים ומתרחקים. במצב כזה עלולים לכרסם בנו רגשות של תבוסה, חוסר יכולת, ייאוש ואף דיכאון (משלי כ״ד:10). למרות זאת, המקרא מעודד אותנו: ”אל נא ירפו ידינו מעשות טוב; בבוא העת נקצור, אם לא נרפה” (גלטים ו׳:9).
מה יעזור לנו להתמיד?
הצעד הראשון להתמדה במסלול כלשהו הוא להציב מטרות כדאיות ובנות השגה. השליח פאולוס הבין זאת היטב. הוא אמר אל הקורינתים: ”אני רץ לא כמי שמגשש באפילה, ואני נאבק לא כמי שמכה באוויר”. הוא ידע שכדי שמאמציו ישאו פרי, עליו לקבוע לעצמו מטרות ברורות, כמו אצן שכל דעתו נתונה לקו הסיום. ”האם אינכם יודעים שהרצים באיצטדיון אומנם רצים כולם, אבל אחד מקבל את הפרס? בדומה לכך, רוצו למען תשיגוהו”, האיץ בהם פאולוס (קורינתים א׳. ט׳:24, 26). כיצד ניתן לעשות כן?
”ערום יבין לאשורו”, נאמר במשלי י״ד:15. כלומר, הפיקח שוקל את צעדיו. מן התבונה לבחון מדי פעם את מסלול חיינו ולשאול את עצמנו לאן מועדות פנינו, והאם עלינו לחולל שינויים כלשהם. חשוב שיהיה ברור לנו לאן אנו חותרים ומדוע. אם נראה לנגד עינינו את היעד הסופי, לא נמהר לפרוש. ”עיניך לנוכח יביטו”, מעודד הכתוב בהשראת אלוהים, כדי ש”כל דרכיך יִכּוֹנו” (משלי ד׳:25, 26).
אחרי שהגדרת את מטרותיך, הצעד הבא הוא לנתח את הדרכים להשגתן. ישוע שאל: ”מי מכם, החפץ לבנות מגדל, לא ישב תחילה ויחשב את ההוצאות” (לוקס י״ד:28). בחפיפה לעיקרון זה אמר מומחה לבריאות הנפש: ”אחד הדברים שראיתי אצל אנשים מצליחים זה שיש להם הבנה ברורה לגבי הקשר בין הגורם לתוצאה. אנשים מצליחים מבינים שאם הם רוצים משהו, עליהם לעשות את כל מה שנחוץ להשגתו”. הבנה ברורה של כל הצעדים הנחוצים להשגת יעדינו תסייע לנו להיות ממוקדים. הבנה זו גם תקל עלינו להתאושש אחרי כישלון. זו האנליזה שעמדה ביסוד הצלחתם של האחים רַייט.
השתדל לראות את הכישלונות באור חיובי ולְמד מטעויות. נתח את המצב, ראה היכן טעית ותקן את הטעון תיקון או חזק את הצד החלש. טוב להתייעץ עם אחרים, משום ש”מחשבות בעצה תיכּוֹן” (משלי כ׳:18). מאמציך יסייעו לך לפתח מומחיות ומיומנות ויתרמו בסופו של דבר להצלחתך.
היבט שלישי נוסף של ההתמדה הוא עשייה בלתי פוסקת. השליח פאולוס מפציר בנו: ”מה שהגענו אליו, לפי [”אותה שגרה”, ע״ח] עלינו להתהלך” (פיליפים ג׳:16). ברוח דומה אמר מחנך אחד: ”מתינות ועקביות לאורך זמן מניבות תוצאות של ממש”. נקודה זו מובלטת במשלו של אֵזוֹפּוס על הצב והארנב. הצב ניצח במירוץ אף־על־פי שהיה איטי בהרבה מן הארנב. מדוע? משום שהלך באופן יציב וממושמע. הוא לא עצר מלכת, אלא בחר לעצמו קצב מציאותי שהוא מסוגל לעמוד בו, ואז דבק בו עד אשר חצה את קו הסיום. אדם יציב ומאורגן מתקדם בלי הפסק, והתקדמותו זו מגבירה בו את המוטיבציה להמשיך במירוץ ולא לפרוש. רוץ בצורה כזו שתשיג את המטרה.
בחירת מטרות כדאיות
כדי שההתמדה תהא בעלת ערך כלשהו, עלינו לבחור לעצמנו מטרות כדאיות. רבים רודפים אחר מטרות שאינן מסבות אושר. המקרא מציין: ”המשקיף בתורה השלימה, תורת החירות, ועומד בה.... איש זה מבורך [”מאושר”, ע״ח] יהיה במעשהו” (יעקב א׳:25). כל הלומד את תורת אלוהים שבמקרא כדי להבינה מציב לעצמו מטרה כדאית ביותר. מדוע? תורת אלוהים מבוססת, ביסודו של דבר, על אמות מידותיו המושלמות והצודקות. הוא הבורא, ולכן הוא יודע טוב מכולם מה כדאי לברואיו. לפיכך, מאושר הוא האיש ששוקד ללמוד את הדרכות האל ומיישם אותן בחייו. ”בטח אל יהוה בכל לבֶּך... בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך”, מבטיח הכתוב במשלי ג׳:5, 6.
בנוסף לכך, ישוע אמר שהדרך ל”חיי עולם” היא להכיר את אלוהים ואת ישוע עצמו (יוחנן י״ז:3). נבואות המקרא מלמדות שאנו חיים ב”אחרית הימים” של הסדר הנוכחי (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5; מתי כ״ד:3–13). בקרוב תממש מלכות הצדק של אלוהים את שלטונה על יושבי הארץ (דניאל ב׳:44; מתי ו׳:10). ממשלה זו תשכין עידן של שלום, רווחה ובריאות לכל עושי רצון אלוהים (תהלים ל״ז:10, 11; ההתגלות כ״א:4). ”אלוהים איננו נושא פנים”, אומר הכתוב במעשי השליחים י׳:34. כן, ההזמנה ליהנות מברכות אלו מושטת לכל אדם!
המקרא הוא ספר עתיק גדוש בחוכמה ומשמעות. כל החפץ להבינו חייב להקדיש זמן ומאמצים. אך בעזרת אלוהים — ובתנאי שנתמיד בחיפוש ידע זה — ייאורו עינינו (משלי ב׳:4, 5; יעקב א׳:5). נכון, לא קל ליישם את הנלמד. אנו נדרשים אולי לחולל שינויים באורח החשיבה ובדפוסי ההתנהגות שלנו. ידידים וקרובי משפחה עלולים, מתוך כוונות טובות, להביע התנגדות לכך שאנו לומדים את המקרא. אם כן, ההתמדה חיונית. השליח פאולוס מזכיר לנו שאלוהים יתן חיי עולם לאנשים ”המתמידים לעשות את הטוב” (רומים ב׳:7). עדי־יהוה ישמחו לעזור לך להגשים מטרה זו.
הייה סמוך ובטוח שההצלחה תאיר לך פנים אם תתמיד במאמציך להכיר את אלוהים, ללמוד את רצונו וליישם את הנלמד (תהלים א׳:1–3).
[תמונה בעמוד 6]
אם תתמיד במאמציך להכיר את אלוהים וללמוד את רצונו ההצלחה תאיר לך פנים
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 4]
Culver Pictures