כיצד יזכור אותך יהוה?
כיצד יזכור אותך יהוה?
”זָכְרָה לי [זכור אותי], אלוהיי”. במילים אלו התחנן נחמיה לאלוהים מספר פעמים (נחמיה ה׳:19; י״ג:14, 31). טבעי הדבר לפנות לאלוהים בשעת מצוקה בביטויי תחינה דומים.
אך למה מתכוונים אנשים המבקשים מאלוהים שיזכור אותם? ברור שאין הם מתכוונים שאלוהים יזכור את שמם ותו לא. אין ספק שתקוותם היא כתקוותו של אחד הפושעים שהוצאו להורג לצד ישוע. הוא, להבדיל מהפושע השני, הפציר בישוע: ”זכור אותי כאשר תיכנס למלכותך”. הוא לא רצה שישוע פשוט יזכור מי הוא היה, אלא גם יפעל למענו — יקים אותו לתחייה (לוקס כ״ג:42).
הפועל ”לזכור”, כשהוא מיוחס לאלוהים, מצביע במקרא באופן עקבי על כך שאלוהים נוקט צעדים חיוביים כלשהם. למשל, העולם היה מוצף במימי המבול במשך 150 יום, ואז הכתוב מוסר: ”ויזכור אלוהים את נוח... ויעבֵר אלוהים רוח על הארץ וישוֹכו המים” (בראשית ח׳:1). מאות שנים לאחר מכן התפלל שמשון, כשהיה עיוור וקשור בשלשלאות ביד הפלישתים: ”יהוה, זָכְרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה”. יהוה זכר את שמשון ונתן לו כוח על־אנושי למען יוכל לנקום באויבי אלוהים (שופטים ט״ז:28–30). במקרה של נחמיה, יהוה בירך את מאמציו ועבודת אלוהים האמיתית הושבה על כנה בירושלים.
”כל מה שנכתב מקדם, נכתב להדרכתנו, כדי שתהיה לנו תקווה מתוך הסבלנות והנחמה שבכתובים”, כתב השליח פאולוס (רומים ט״ו:4). אם נזכור את יהוה ונעשה את רצונו, כפי שעשו משרתיו הנאמנים בימי קדם, יזכור אותנו יהוה. הוא יעזור לנו להשיג את צורכי מחייתנו, יתמוך בנו בשעת ניסיון ויושיע אותנו כשיביא את משפטו על הרשעים (מתי ו׳:33; פטרוס ב׳. ב׳:9).