המקרא ‏—‏ מחד הוקירוהו ומאידך הסתירוהו

‏”‏משאת נפשי היא שכתבי־הקודש יתורגמו לכל הלשונות”‏,‏ כתב אֶרַסְמוּס דֶזִידֶרְיוּס,‏ סופר הולנדי נודע מן המאה ה־16.‏

ארסמוס יחל שכל אדם יוכל לקרוא ולהבין את כתבי־הקודש.‏ אלא שאויבי המקרא התנגדו לרעיון בכל תוקף.‏ לאמיתו של דבר,‏ באותה תקופה היתה אירופה מקום מסוכן מאוד למי שהתעניין ולוּ במעט בסיפורי המקרא.‏ באנגליה חקק הפרלמנט חוק האומר:‏ ”‏כל הקורא את כתבי־הקודש באנגלית יאבד את אדמתו,‏ את נכסיו ואת חייו.‏ .‏.‏.‏ אם יתעקש או יחזור לסורו לאחר שזכה למחילה,‏ ייתלה תחילה בעוון בגידה במלך ואחר כך יועלה על המוקד בעוון כפירה באלוהים”‏.‏

ביבשת אירופה רדפה האינקוויזיציה הקתולית ללא רחם כתות ”‏כפירה”‏ כגון הוולדנסים הצרפתים,‏ וראתה בהן מטרה לרדיפות בשל מנהגן לבשר ”‏מתוך ספרי הבשורה והאיגרות ומתוך כתבים קדושים אחרים,‏ .‏.‏.‏ שהרי הטפה של כתבים קדושים וביאורם אסורים היו על ההדיוטות”‏.‏ אינספור גברים ונשים עונו והומתו בייסורים בשל אהבתם למקרא.‏ הם הסתכנו בעונשים כבדים ביותר רק כדי לדקלם את תפילת האדון או את עשרת הדיברות ולהורות אותם לילדיהם.‏

מסירות זו לדבר־אלוהים עדיין בערה בלבם של מהגרים  רבים שחצו את האוקיינוס כדי להקים מושבות באמריקה הצפונית.‏ באמריקה הקדומה ”‏הקריאה והדת נשזרו יחדיו והולידו תרבות המבוססת לגמרי על בקיאות במקרא”‏,‏ אומר הספר תולדות החיים הפרטיים — יצרים שאפיינו את תקופת הרנסנס (‏A History of Private Life​—Passions of the Renaissance)‏.‏ בדרשה שהתפרסמה בבוסטון בשנת 1767 נאמר:‏ ”‏הקפד לקרוא את כתבי־​הקודש.‏ חובה עליך לקרוא פרק אחד במקרא מדי בוקר ומדי ערב”‏.‏

על־פי קבוצת המחקר של ברנה בעיר ונטורה שבקליפורניה,‏ יותר מ־90 אחוז מן האמריקאים מחזיקים כיום ברשותם בממוצע שלושה ספרי מקרא.‏ עם זאת,‏ במחקר שנעשה לאחרונה התברר כי על אף ההערכה הגדולה שרוחשים למקרא,‏ ”‏הקדשת זמן לקריאת המקרא,‏ ללימודו וליישום הכתוב בו.‏.‏.‏ היא משהו שעבר זמנו”‏.‏ הרוב מכירים את תוכנו באופן שטחי.‏ עיתונאי אחד ציין:‏ ”‏הדעה ש[‏למקרא]‏ יש עדיין נגיעה לבעיות ולדאגות העכשוויות היא דעה נדירה”‏.‏

החשיבה החילונית

התפיסה הרווחת היא שדי לנו בשכל הישר ובשיתוף פעולה כדי להצליח את דרכנו בחיים.‏ אנשים מתייחסים אל המקרא כאל עוד ספר מִני רבים העוסקים בהשקפות דתיות ובחוויות אישיות,‏ ואין הם רואים בו ספר של עובדות ואמיתות.‏

אם כן,‏ כיצד מתמודדים רוב בני האדם עם בעיות החיים שרק הולכות ומסתבכות?‏ הם פועלים בחלל רוחני ריק,‏ ללא שום קווים מנחים אמינים בענייני מוסר ודת.‏ דומים הם לאונייה בלי הגה ה’‏נידפת ומיטלטלת ברוח של כל תורה המופצת על־ידי בני אדם בעורמה ובתרמית כדי להטעות’‏ (‏אפסים ד׳:‏14‏)‏.‏

השאלה הבלתי נמנעת היא:‏ האם המקרא הוא סתם עוד ספר דת?‏ או האם הוא באמת דבר־אלוהים הנושא בחובו מידע מעשי וחיוני?‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16,‏ 17‏)‏ האם המקרא ראוי לתשומת לבנו?‏ בשאלות אלו יעסוק המאמר הבא.‏

‏[‏תמונה בעמוד 3]‏

ארסמוס דזידריוס

‏[‏שלמי תודה]‏

מן הספר Deutsche Kulturgeschichte

‏[‏תמונה בעמוד 4]‏

הוולדנסים היו מטרה לרדיפות בשל הטפתם מתוך כתבי־הקודש

‏[‏שלמי תודה]‏

Stichting Atlas van Stolk, Rotterdam