”רִפְאות תהי לשָׁרךָ”
”רִפְאות תהי לשָׁרךָ”
אומרים כי חלק ניכר מתחלואי האדם נובעים מגורמים נפשיים כגון פחד, עצב, קנאה, מרירות, שנאה ורגשות אשם. בהתחשב בכך, המקרא מרגיע אותנו ואומר כי ’יראת יהוה’ היא ”רפאות... לשרך [טבורך], ושיקוי לעצמותיך” (משלי ג׳:7, 8).
העצמות הן המסגרת התומכת של הגוף. לפיכך, המקרא משתמש במילה ’עצמות’ כדימוי לאדם עצמו, ובייחוד בהיותו במצוקה רגשית. אך כיצד יראת יהוה היא ”רפאות... לשרך”?
חלוקות הדעות בין חוקרי המקרא באשר לשימוש במילה ’שׁורֶר’ [טבור] בפסוק זה. פרשן אחד מציין כי הואיל והטבור נמצא ”במקום מרכזי בגוף”, מסמל הוא את כל האיברים החיוניים. חוקר אחר משער כי המילה ”שורר” משמעה חבל הטבור לפי משמעותה ביחזקאל ט״ז:4. אם כך הוא, הרי שהכתוב במשלי ג׳:8 מדגיש בפנינו את תלותנו המוחלטת באלוהים — כשם שעובר חסר אונים תלוי באופן מוחלט במזון שמעניקה לו אמו. אפשרות אחרת היא שהמילה ’שורר’ בפסוק עניינה בשרירים ובגידים של הגוף. איברים אלו עומדים בהקשר זה בניגוד ל’עצמות’ — חלקיו המוצקים יותר של הגוף.
תהא המשמעות אשר תהא, על דבר אחד אין עוררין: מן החוכמה לגלות יראת כבוד כלפי יהוה. התאמת חיינו לאמות המידה של אלוהים תתרום לבריאותנו הפיסית. בנוסף לכך, יהוה יהיה מרוצה מאיתנו ויעניק לנו חיים אין קץ בבריאות מושלמת — פיסית ורגשית — בעולמו החדש הקרב ובא (ישעיהו ל״ג:24; ההתגלות כ״א:4; כ״ב:2).
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 32]
Moscoso/SPL/Photo Researchers .G .Dr