”היטיבו את דרכיכם בגויים”
”היטיבו את דרכיכם בגויים”
”נהגו כבוד בכל אדם; אהבו את האחים” (פטרוס א׳. ב׳:17).
1, 2. (א) מה אמר עיתונאי אחד על עדי־יהוה? (ב) מדוע עדי־יהוה משתדלים לנהוג על־פי סטנדרטים גבוהים?
לפני מספר שנים ביקר עיתונאי אחד מאַמַרִילוֹ, טקסס שבארה״ב בכמה בתי תפילה מקומיים ודיווח על תוצאות המבדק. קבוצה אחת הרשימה אותו במיוחד. הוא אמר: ”במשך שלוש שנים נכחתי בכינוסים השנתיים של עדי־יהוה במרכז העירוני של אמרילו. כשהסתובבתי ביניהם, אף פעם לא ראיתי מישהו מדליק סיגריה, פותח פחית בירה או מנבל את הפה. מעולם לא נתקלתי באנשים כל כך נקיים, אדיבים, הלבושים בצניעות מופתית שכזו ומתנהגים בחביבות כה רבה”. גם במקרים אחרים נכתבו הערות דומות על עדי־יהוה. מדוע עדי־יהוה זוכים לעתים תכופות לשבחים מצד אנשים שאינם בני אמונתם?
2 על־פי־רוב, משרתי אלוהים מקבלים שבחים על מעשיהם הטובים. בעוד שהערכים ככלל הולכים ומידרדרים, עדי־יהוה רואים לעצמם חובה לנהוג על־פי סטנדרטים גבוהים ומחשיבים זאת לחלק מעבודת אלוהים. ידוע להם שהשקפתם של אחרים על יהוה ועל אחיהם המשיחיים מושפעת מהתנהגותם, ושמעשיהם הטובים מדברים בשבחה של האמת שבפיהם (יוחנן ט״ו:8; טיטוס ב׳:7, 8). אם כן, הבה נראה כיצד נוכל להיטיב את דרכינו ובכך לשמור על השם הטוב של יהוה ושל עדיו, ונבחן גם כיצד יועיל לנו הדבר באופן אישי.
המשפחה המשיחית
3. מפני מה צריכות להישמר משפחות משיחיות?
3 חשוב על התנהגותנו במסגרת המשפחה. בספר האינקוויזיטורים החדשים: חופש דת וקנאות דתית, מאת גרהארט בֵּזִיר וארווין ק. שוֹיְק (גרמנית) נאמר: ”בעיניהם [של עדי־יהוה], יש להגן במיוחד על מוסד המשפחה”. דברים אלה נכונים, ואכן קיימות כיום סכנות רבות שעל המשפחה להישמר מפניהן. ילדים ”ממרים את פי הוריהם” ומבוגרים רבים הם ”קשוחי לב” או ”הוללים”, כלומר, חסרי ריסון עצמי (טימותיאוס ב׳. ג׳:2, 3). המשפחות הפכו לזירות של אלימות בין בני הזוג, הורים מתעללים בדרכים שונות בילדיהם או מזניחים אותם, ילדים מתמרדים, מידרדרים לסמים ולאי־מוסריות או בורחים מהבית. כל זה נובע מן ההשפעה המשחיתה של ’רוח העולם’ (אפסים ב׳:1, 2). עלינו להגן על משפחותינו מפני רוח זו. כיצד? על־ידי כך שנישמע לעצות ולהדרכות שמספק יהוה לבני המשפחה.
4. אילו מחויבויות יש לחברי המשפחה המשיחית זה כלפי זה?
4 בני זוג משיחיים מכירים במחויבויות הרגשיות, הרוחניות והגופניות שיש להם זה כלפי זה (קורינתים א׳. ז׳:3–5; אפסים ה׳:21–23; פטרוס א׳. ג׳:7). להורים משיחיים יש אחריות כבדה כלפי ילדיהם (משלי כ״ב:6; קורינתים ב׳. י״ב:14; אפסים ו׳:4). כמו כן, ילדים הגדלים בבתים משיחיים מבינים שגם להם יש מחויבויות מסוימות (משלי א׳:8, 9; כ״ג:22; אפסים ו׳:1; טימותיאוס א׳. ה׳:3, 4, 8). דרושים מאמצים, מסירות ורוח של אהבה והקרבה עצמית כדי לעמוד באחריות המשפחתית. אך כאשר כל בני המשפחה ימלאו את חובתם לפני אלוהים, יהיו הם ברכה זה לזה וגם לקהילה. וחשוב מכך, בזאת הם יסבו כבוד למכונן מוסד המשפחה, יהוה אלוהים (בראשית א׳:27, 28; אפסים ג׳:15).
אגודת האחים המשיחית
5. לאילו ברכות אנו זוכים כתוצאה מן ההתרועעות עם אחינו לאמונה?
5 בתור משיחיים, יש לנו מחויבויות מסוימות גם כלפי בני אמונתנו בקהילה, ובהקשר רחב יותר, כלפי ’אחינו אשר בעולם’ (פטרוס א׳. ה׳:9). הקשר שלנו עם הקהילה חיוני לבריאותנו הרוחנית. ההתרועעות עם אחינו המשיחיים מחזקת אותנו ובנוסף לכך אנו נהנים ממזון רוחני עשיר שמגיש לנו ”העבד הנאמן והנבון” (מתי כ״ד:45–47, דל’). אם אנו נתקלים בבעיות כלשהן, ביכולתנו לגשת אל אחינו ולקבל מהם עצות טובות המבוססות על עקרונות מקראיים (משלי י״ז:17; קהלת ד׳:9; יעקב ה׳:13–18). האחים לא ינטשו אותנו בעת צרה. עד כמה מבורכים אנו להיות חלק מארגונו של אלוהים!
6. כיצד הראה פאולוס שיש לנו מחויבויות מסוימות כלפי משיחיים אחרים?
6 עם זאת, אנחנו באים לקהילה לא רק בשביל לקבל; אנחנו נמצאים שם גם בשביל לתת. ישוע אמר: ”טוב לתת מלקחת” (מעשי השליחים כ׳:35). השליח פאולוס הבליט את רוח הנתינה כשכתב: ”נחזיקה נא בתקווה שאנו מצהירים עליה ואל נימוט, שכן נאמן המבטיח. נשים לבנו איש אל רעהו, לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים. בל נזניח את התכנסותנו כמנהג כמה אנשים, כי אם נעודד איש את רעהו, ובייחוד בראותכם כי קרב היום” (עברים י׳:23–25).
7, 8. כיצד אנו מגלים רוח של נתינה בקהילה וכלפי משיחיים בארצות אחרות?
7 אנחנו ’מצהירים על תקוותנו’ בקהילה כשאנו נותנים תשובות במהלך האסיפה או משתתפים בה בדרכים אחרות. מאמצים אלה מעודדים מאוד את האחים. אנחנו מעודדים אותם גם בשיחות לפני האסיפה ואחריה. בזמנים אלה אפשר לחזק את החלשים, לעודד את המדוכאים ולנחם את החולים (תסלוניקים א׳. ה׳:14). משיחיים אמיתיים נותנים בנדיבות בתחומים אלה, ומסיבה זו רבים שבאים בפעם הראשונה לאסיפות שלנו מתרשמים מן האהבה השוררת בקרבנו (תהלים ל״ז:21; יוחנן ט״ו:12; קורינתים א׳. י״ד:25).
8 עם זאת, אהבתנו אינה מוגבלת רק לקהילה שלנו. היא חובקת את אגודת האחים הבינלאומית. זאת הסיבה, למשל, שבכל אולם מלכות מוצבת תיבת תרומות לקרן לאולמי מלכות. אולם המלכות שלנו אולי יפה ומסודר, אבל ידוע לנו שלאלפי אחים בארצות אחרות אין מקומות התכנסות הולמים. תרומתנו לקרן לאולמי מלכות מבטאת את אהבתנו כלפי אותם אחים, גם אם איננו מכירים אותם אישית.
9. מאיזו סיבה עיקרית אוהבים עדי־יהוה איש את רעהו?
9 מדוע עדי־יהוה אוהבים איש את רעהו? ישוע ציווה עליהם לעשות זאת (יוחנן ט״ו:17). בנוסף לכך, האהבה שהם רוחשים איש לרעהו מהווה עדות לכך שרוח הקודש פועלת בהם באופן אישי וכקבוצה. האהבה היא חלק מ”פרי הרוח” (גלטים ה׳:22, 23). כאשר עדי־יהוה לומדים את המקרא, באים לאסיפות הקהילה ומתפללים בקביעות לאלוהים, האהבה נעשית לדבר טבעי עבורם, למרות שהם חיים בעולם שבו ’התקררה אהבת רבים’ (מתי כ״ד:12).
היחס כלפי העולם
10. איזו אחריות יש לנו כלפי העולם סביבנו?
10 ה”תקווה שאנו מצהירים עליה”, לפי דברי פאולוס, מזכירה לנו אחריות נוספת. אותה הצהרה טומנת בחובה את הטפת הבשורה הטובה למי שעדיין אינם אחינו לאמונה (מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20; רומים י׳:9, 10, 13–15). פעילות זו היא חלק מן הנתינה. יש להשקיע בה זמן ומרץ, להתכונן, ללמוד ולהשתמש במשאבים אישיים. פאולוס הוסיף ואמר: ”חייב אני ליוונים וגם לבני עמים אחרים, לבני תרבות וגם לחסרי תרבות. משום כך ברצוני לבשר את הבשורה גם לכם הנמצאים ברומא” (רומים א׳:14, 15). בדומה לפאולוס, הבה נשלם את ה’חוב’ הזה לא בקמצנות אלא ברוחב לב.
11. אילו שני עקרונות מקראיים קובעים את יחסנו כלפי העולם, אך במה בכל זאת עלינו להכיר?
11 האם יש לנו מחויבויות אחרות כלפי מי שאינם בני אמונתנו? בהחלט. אומנם ברור לנו ש”העולם כולו נתון ביד הרָשָע” (יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח). וידוע לנו מה אמר ישוע על תלמידיו: ”אין הם מן העולם, כשם שאני אינני מן העולם”. ובכל זאת, אנחנו חיים בעולם, מתפרנסים בו ונהנים משירותיו (יוחנן י״ז:11, 15, 16). לכן יש לנו התחייבויות מסוימות כלפי העולם. ומה הן? השליח פטרוס השיב על השאלה הזאת באיגרת שכתב למשיחיים באסיה הקטנה זמן קצר אחרי חורבנה של ירושלים. קטע אחד באיגרתו עוזר לנו לאמץ השקפה מאוזנת על יחסינו כלפי העולם.
12. באיזה מובן המשיחיים הם ”זרים וגולים”, ולפיכך ממה עליהם ”להינזר”?
12 ראשית, פטרוס אמר: ”אהוביי, שבבחינת זרים וגולים אתם, מפציר אני בכם להינזר מתאוות בשרים הנלחמות נגד הנפש” (פטרוס א׳. ב׳:11). משיחיים אמיתיים הם ”זרים וגולים” מבחינה רוחנית, מכיוון שחייהם ממוקדים בתקווה לחיי נצח — בשמים עבור משוחי הרוח, ובגן עדן עלי אדמות עבור ’הצאן האחרות’ (יוחנן י׳:16; פיליפים ג׳:20, 21; עברים י״א:13; ההתגלות ז׳:9, 14–17). אך מה הן תאווֹת הבשרים? הן כוללות את התאווה להתעשר, תאוות השררה, תאוות מיניות לא־מוסריות ותאוות המתוארות כ”קנאה” ו”חמדנות” (קולוסים ג׳:5; טימותיאוס א׳. ו׳:4, 9; יוחנן א׳. ב׳:15, 16).
13. כיצד תאוות הבשרים ”נלחמות נגד הנפש” שלנו?
13 תאוות אלה אכן ”נלחמות נגד הנפש” שלנו. הן מחלישות את הקשר שלנו עם אלוהים ועקב כך מעמידות בסכנה את תקוותנו המשיחית, או את ה”נפש” — חיינו. למשל, אם נתחיל להימשך לאי־מוסריות, כיצד נוכל למסור את עצמנו כ”קורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים”? ואם ניפול במלכודת החומרנות, הנוכל לומר שאנו ’מבקשים תחילה את המלכות’? (רומים י״ב:1, 2; מתי ו׳:33; טימותיאוס א׳. ו׳:17–19) כדאי שננהג כמו משה; עלינו להפנות עורף לפיתויי העולם הזה ולהציב את שירות יהוה במקום הראשון בחיינו (מתי ו׳:19, 20; עברים י״א:24–26). הדבר חיוני כדי שנשמור על יחס מאוזן כלפי העולם.
’היטיב את דרכיך’
14. מדוע אנו משתדלים להיטיב את דרכינו?
14 הנחיה חשובה נוספת נמצאת בהמשך דבריו של פטרוס: ”היטיבו את דרכיכם בגויים, כדי שיתבוננו במעשיכם הטובים ויהללו את אלוהים ביום פקודה על אותם הדברים שבגללם השמיצו אתכם כעושי רעה” (פטרוס א׳. ב׳:12). בתור משיחיים, אנו משתדלים להתנהג למופת. בבית־הספר אנו שוקדים על לימודינו. אנחנו חרוצים בעבודה ונוהגים ביושר, גם אם המעסיק אינו נוהג איתנו בהגינות. בבית מפולג, הבעל או האישה המאמינים עושים מאמצים מיוחדים לנהוג על־פי עקרונות משיחיים. זה לא תמיד קל, אבל ידוע לנו שהתנהגותנו המופתית משמחת את יהוה ופעמים רבות משפיעה לחיוב על מי שאינם עדי־יהוה (פטרוס א׳. ב׳:18–20; ג׳:1).
15. מניין לנו שרבים מכירים בהתנהגותם המופתית של עדי־יהוה?
15 על־פי מה שנכתב על עדי־יהוה לאורך השנים, נראה שרובם מצליחים להציב מופת בשמירה על סטנדרטים גבוהים. בעיתון האיטלקי אִיל טֵמְפּוֹ נמסר: ”אנשים שעובדים עם עדי־יהוה מתארים אותם כעובדים ישרים אשר משוכנעים כל כך באמונתם עד כדי להיטות מוגזמת; בכל אופן, מגיע להם כבוד על יושרם המוסרי”. בעיתון הרלד של בואנוס איירס, ארגנטינה, נאמר: ”עדי־יהוה הוכיחו את עצמם לאורך השנים כאזרחים חרוצים, רציניים, חסכניים ויראי שמים”. הלמדן הרוסי סרגיי איבננקו ציין: ”עדי־יהוה ידועים ברחבי העולם כשומרי חוק קפדניים, ונודעים בייחוד בגישתם חסרת הפשרות בנושא תשלום מסים”. מנהלת אולם בזימבבווה, שעדי־יהוה השתמשו בו לאחד הכינוסים שלהם, אמרה את הדברים הבאים: ”אני רואה עדי־יהוה מרימים ניירות מהרצפה ומנקים את השירותים. המקום נשאר יותר נקי מלפני כן. בני הנוער שלכם הם בעלי עקרונות. הלוואי שהעולם כולו היה מלא בעדי־יהוה”.
כניעה משיחית
16. מהו יחסנו כלפי הרשויות, ומהי הסיבה לכך?
16 פטרוס הזכיר גם את יחסינו כלפי הרשויות. הוא אמר: ”היכנעו לכל מוסד אנושי למען האדון: אם למלך, בהיותו הראש; אם למושלים, בהיותם שלוחים מטעמו לנקמה בעושי הרע, אך למתן שבח לעושי הטוב. הן זהו רצון אלוהים, שתעשו הטוב וכך תשימו מחסום לאיוולת האנשים אשר אין בהם דעת” (פטרוס א׳. ב׳:13–15). אנחנו מעריכים את היתרונות של ממשל תקין, ובהתאם לדברי פטרוס אנו מצייתים לחוקים ומשלמים מסים. אנו גם מכירים בסמכות שנתן אלוהים לרשויות להעניש את מפירי החוק, אך הסיבה העיקרית לכניעתנו להן היא ”למען האדון”. זהו רצון אלוהים. בנוסף לכך, אין אנו רוצים לעשות את הרע, מה שמוביל לעונש, ובזאת להמיט חרפה על שם יהוה (רומים י״ג:1, 4–7; טיטוס ג׳:1; פטרוס א׳. ג׳:17).
17. במה נוכל להיות בטוחים כאשר אנשים בלתי סבירים מתנגדים לנו?
17 למרבה הצער, ישנם בעלי סמכות בלתי סבירים שרודפים אותנו או מתנגדים לנו בדרכים אחרות, אולי במסעות תעמולה שמטרתם להשמיץ אותנו. אך השקרים שלהם תמיד נחשפים בזמן שמחליט יהוה, ודברי ה”איוולת” שלהם הופכים לבטלים ומבוטלים. התנהגותנו המופתית מדברת במקומנו, ומסיבה זו אנשי ממשל הגונים משבחים אותנו לעתים קרובות כאנשים העושים את הטוב (רומים י״ג:3; טיטוס ב׳:7, 8).
עבדי אלוהים
18. באילו דרכים נוכל להימנע מלנצל לרעה את חירותנו המשיחית?
18 פטרוס הזהיר: ”התנהגו כאנשים חופשיים, לא כאנשים המחזיקים בחופש ככסות לרשע, אלא כעבדי אלוהים” (פטרוס א׳. ב׳:16; גלטים ה׳:13). כיום, הכרת האמת המקראית משחררת אותנו מאמונות כוזבות (יוחנן ח׳:32). כמו כן, יש לנו בחירה חופשית וביכולתנו לקבל החלטות אישיות. אך אין אנו מנצלים לרעה את חירותנו. הבחירות שאנו עושים בנושאים כגון התרועעות חברתית, לבוש, הופעה אישית ובידור — ואפילו מזון ושתייה — משקפות תמיד את ההכרה בכך שמשיחיים אמיתיים הם עבדי אלוהים ואינם חיים למען עצמם. אנו בוחרים לשרת את יהוה ולא להשתעבד לתאוות הבשר או לאופנות ולשגעונות החולפים של העולם (גלטים ה׳:24; טימותיאוס ב׳. ב׳:22; טיטוס ב׳:11, 12).
19–21. (א) מהי השקפתנו על בעלי סמכות שלטונית? (ב) כיצד גילו כמה ’אהבה לאחים’? (ג) מהי האחריות החשובה ביותר שיש לנו?
19 פטרוס ממשיך ואומר: ”נהגו כבוד בכל אדם; אהבו את האחים; יראו את אלוהים; כבדו את המלך” (פטרוס א׳. ב׳:17). יהוה אלוהים מרשה לבני אדם להחזיק בעמדות סמכות ולכן אנו חולקים להם כבוד הולם. אנחנו אפילו נושאים תפילות בעדם כדי שיורשה לנו לבצע את שירותנו בשלווה ובמלוא חסידות (טימותיאוס א׳. ב׳:1–4). בנוסף לכך, אנחנו ’אוהבים את האחים’ כולם. ברצוננו תמיד לעשות את הטוב למען אחינו לאמונה ולא לפגוע בהם.
20 לדוגמה, בשעה שאלימות על רקע אתני עשתה שמות באחת ממדינות אפריקה, בלטה התנהגותם המשיחית של עדי־יהוה. בעיתון רפורמירֵט פרס, היוצא לאור בשווייץ, נמסר כי ’ארגון ”זכויות האפריקנים” הצליח ב־1995... להוכיח שכל הכנסיות השתתפו [בסכסוך], פרט לעדי־יהוה’. כאשר נודע לעולם על האירועים הטראגיים, עדי־יהוה באירופה שלחו בדחיפות מזון ותרופות כדי לסייע לאחיהם ולאחרים באותה מדינה (גלטים ו׳:10). הם יִישמו את הכתוב במשלי ג׳:27: ”אל תמנע טוב מבעליו, בהיות לאל ידך לעשות”.
21 עם זאת, יש לנו אחריות חשובה הרבה יותר מאשר לתת לרשויות את הכבוד המגיע להן ולאהוב את אחינו. מהי? פטרוס אמר: ”יראו את אלוהים”. אנחנו חייבים ליהוה הרבה יותר ממה שאנו חייבים לבני אדם. מה פירוש הדבר? כיצד נוכל למצוא את האיזון בין המחויבויות שיש לנו כלפי אלוהים ובין חובתנו כלפי רשויות השלטון? על שאלות אלה ישיב המאמר הבא.
האם אתה זוכר?
• אילו מחויבויות יש למשיחיים במסגרת המשפחה?
• כיצד נוכל לגלות בקהילה את רוח הנתינה?
• מה הן חובותינו כלפי רשויות השלטון?
• מה הם כמה יתרונות הנובעים מכך שאנו מקפידים על התנהגות מופתית?
[שאלות לימוד]
[תמונה בעמוד 9]
כיצד יכולה המשפחה המשיחית להיות מקור לאושר רב?
[תמונות בעמוד 10]
מדוע עדי־יהוה אוהבים איש את רעהו?
[תמונות בעמוד 10]
הנוכל לגלות אהבה לאחינו גם אם איננו מכירים אותם אישית?