כולנו זקוקים למילה טובה
כולנו זקוקים למילה טובה
יומה של הילדה הקטנה עבר עליה בטוב. אומנם בימים אחרים היה צורך להעיר לה ולתקן אותה, אך באותו היום היא התנהגה למופת. בלילה, אחרי שהשכיבו אותה לישון, שמעה אותה אמה בוכה. היא ניגשה אליה ושאלה אותה מדוע היא עצובה. הילדה אמרה לה כשהיא מתייפחת בבכי: ”לא הייתי ילדה טובה היום?”
השאלה חדרה ללבה של האם כמו סכין חדה. היא תמיד הזדרזה לתקן את בתה, ואילו עכשיו, למרות שהבחינה עד כמה שהתאמצה להתנהג יפה, היא שכחה לומר לה אפילו מילה טובה אחת.
לא רק ילדות קטנות זקוקות לדברי שבח ולחיזוקים. כולנו זקוקים לכך, באותה מידה שאנו זקוקים לעצות ולתיקון.
כיצד אנו מרגישים כשמישהו משבח אותנו? נכון שזה מחמם את לבנו ומאיר את פנינו? אנו מרגישים שמישהו שם לב, שלמישהו איכפת. אנו בטוחים יותר שמה שעשינו היה שווה את המאמץ, וניעור בנו רצון לעשות מאמצים דומים בעתיד. לפיכך אין זה מפליא שדברי שבח כנים מקרבים אותנו למי שטורח לומר לנו משהו מעודד (משלי ט״ו:23).
ישוע המשיח הכיר בצורך לשבח אחרים. במשלו על כיכרי הכסף, האדון (המייצג את ישוע עצמו) משבח בחום את כל אחד משני העבדים הנאמנים באומרו: ”יפה, עבד טוב ונאמן!” כמה מעודד! אף־על־פי שהם לא היו בעלי כישורים דומים ושכל אחד מהם הגיע להישגים שונים, נאמרו להם דברי שבח זהים (מתי כ״ה:19–23).
לכן הבה נזכור את אמה של הילדה הקטנה שהוזכרה קודם לכן. במקום שנמתין עד שאחרים יגיעו לכדי דמעות ורק אז נשבח אותם, הבה נחפש הזדמנויות לומר להם מילה טובה. אכן, יש לנו סיבות טובות לומר בכנות דברי שבח לזולת בכל הזדמנות.