אל תפקיר את לבו של ילדך!‏

גוש של חומר גולמי בידיו של קדר מיומן יכול להפוך לכלי נאה.‏ לא הרבה יוצרים מסוגלים להפיק משהו כה יפה ושימושי מחומר כל כך פשוט.‏ במשך אלפי שנים הסתמכו בני האדם על יוצרים וקדרים כדי שייצרו עבורם כוסות,‏ צלחות,‏ קדירות לבישול,‏ כלים לאיחסון ואגרטלים לנוי.‏

גם ההורים תורמים לחברה תרומה יקרה ביותר בכך שהם מעצבים את אופיים ואת אישיותם של ילדיהם.‏ המקרא ממשיל כל אחד מאיתנו לחומר,‏ או חימר,‏ ואלוהים הטיל על ההורים את המשימה החיונית לעצב את החומר שממנו עשויים ילדיהם (‏איוב ל״ג:‏6;‏ בראשית י״ח:‏19‏)‏.‏ כשם שלא קל ליצור כלי חרס יפה,‏ כך אין זו משימה קלה להפוך ילד למבוגר אחראי ומאוזן.‏ תהליך זה אינו מתרחש סתם במקרה.‏

גורמים רבים שותפים לעיצוב לבם של ילדינו.‏ למרבה הצער,‏ חלק מן הגורמים הללו הרסניים ביותר.‏ לכן במקום להפקיר את לבו של הילד,‏ הורה נבון יחנך אותו ’‏על־פי דרך’‏ מסוימת,‏ תוך ביטחון ש”‏גם כי יזקין לא יסור ממנה”‏ (‏משלי כ״ב:‏6‏)‏.‏

במהלך הדרך הארוכה והמרתקת של גידול הילד,‏ הורים משיחיים נבונים יצטרכו להקדיש זמן כדי להדוף את ההשפעות השליליות אשר מאיימות על לבו.‏ אהבתם תעמוד במבחנים רבים בעודם מגדלים את ילדיהם ”‏במוסר יהוה ובתוכחתו”‏ (‏אפסים ו׳:‏4‏)‏.‏ כמובן,‏ משימתם של ההורים תהיה הרבה יותר קלה אם יתחילו בה בשלב מוקדם.‏

התחלה מוקדמת

קדרים אוהבים לעבוד עם חומר גמיש שניתן לעצבו די בקלות ושהוא מספיק חזק כדי לשמור על הצורה שקיבל.‏ אחרי שהם מנקים ומעדנים את החומר,‏ הם מעדיפים להשתמש בו תוך שישה חודשים.‏ בדומה לכך,‏ הזמן הטוב ביותר בשביל ההורים להתחיל לעצב את לבו של ילדם הוא בשלב שבו הלב הכי גמיש וקל לעיצוב.‏

 מומחים להתפתחות הילד אומרים שעד גיל שמונה חודשים הילד כבר לומד לזהות את הצלילים של שפת אמו,‏ יוצר קשר הדוק עם הוריו,‏ מפתח יכולות תפיסה ומתחיל לגלות את העולם סביבו.‏ הזמן האידיאלי להתחיל לעצב את לבו הוא כאשר הילד עדיין קטן.‏ איזה יתרון עצום יהיה לילדך אם בדומה לטימותיאוס הוא ’‏ידע מינקותו את כתבי הקודש’‏!‏ * (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏15‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

תינוקות מחקים באופן טבעי את הוריהם.‏ מלבד חיקוי קולות,‏ הבעות ותנועות,‏ הם גם לומדים על אהבה,‏ טוב לב וחמלה בראותם כיצד הוריהם מגלים תכונות אלה.‏ אם ברצוננו לחנך את ילדינו על־פי חוקי יהוה,‏ מצוותיו צריכות להיות קודם כול בלבנו אנו.‏ הערכה עמוקה זו תניע את ההורים לשוחח באופן קבוע עם ילדיהם על יהוה ועל דברו.‏ ”‏ודיברת בם”‏,‏ מאיץ המקרא,‏ ”‏בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשוכבך ובקומך”‏ (‏דברים ו׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ פרנציסקו ורוזה מסבירים כיצד הם מיישמים זאת עם שני ילדיהם הקטנים.‏ *

‏”‏מלבד התקשורת היומיומית,‏ אנחנו מנסים לשוחח עם ילדינו באופן אישי לפחות 15 דקות מדי יום.‏ כשאנו מבחינים בבעיה — ולא חסרות בעיות — אנו מקדישים יותר זמן.‏ למשל,‏ לא מזמן בננו בן ה־5 חזר הביתה מבית־הספר ואמר לנו שהוא לא מאמין ביהוה.‏ ככל הנראה,‏ אחד מהילדים בכיתה לגלג עליו ואמר לו שאין אלוהים”‏.‏

הורים אלה מכירים בעובדה שילדיהם צריכים לפתח אמונה בבורא.‏ אמונה כזו ניתן לבנות על בסיס הסקרנות הטבעית שיש לילדים ביצירות כפיו של אלוהים.‏ עד כמה נהנים הילדים לגעת בבעלי חיים,‏ לקטוף פרחים או לשחק בחול על שפת הים!‏ ההורים יכולים לעזור להם לקשר בין הבריאה ובין הבורא (‏תהלים ק׳:‏3;‏ ק״ד:‏24,‏ 25‏)‏.‏ הפליאה ויראת הכבוד שהם מפתחים כלפי מעשה ידיו של יהוה יכולות להישאר איתם כל חייהם (‏תהלים קי״א:‏2,‏ 10‏)‏.‏ לצד הערכה זו,‏ הילד יכול גם לטפח את הרצון לשמח את אלוהים בנוסף לחשש שלא להסב לו מורת רוח.‏ הדבר יניע אותו ’‏לסור מרע’‏ (‏משלי ט״ז:‏6‏)‏.‏

אף־על־פי שרוב הילדים סקרנים ולומדים מהר מאוד,‏ לפעמים הם לא ממש נוטים לציית (‏תהלים נ״א:‏7‏)‏.‏ הם מתעקשים לעתים להיות עצמאים או לקבל את כל מה שהם רוצים.‏  כדאי שההורים יפעלו בתקיפות,‏ בסבלנות וידעו להטיל משמעת על מנת שגישות אלו לא יכו שורשים בילד (‏אפסים ו׳:‏4‏)‏.‏ כך נהגו פיליס ופול,‏ שגידלו בהצלחה חמישה ילדים.‏

פיליס מספרת:‏ ”‏למרות שלכל אחד מהילדים יש אופי משלו,‏ כולם התעקשו לעשות או לקבל את מה שהם רוצים.‏ לא היה קל,‏ אבל בסופו של דבר הם למדו מה פירוש המילה ’‏לא’‏”‏.‏ בעלה פול מציין:‏ ”‏פעמים רבות הסברנו להם למה החלטנו כך או אחרת,‏ בתנאי שהם היו מספיק גדולים בשביל להבין.‏ אומנם תמיד השתדלנו להיות אדיבים וטובים כלפיהם,‏ אבל גם לימדנו אותם לכבד את הסמכות שאלוהים הפקיד בידינו”‏.‏

למרות שהילד מתנסה בבעיות בשנות התפתחותו המוקדמות,‏ רוב ההורים מוצאים שהקושי הגדול מכול מגיע בשנות העשרה,‏ כאשר הלב שעדיין לא בגר מספיק ניצב לפני מבחנים חדשים רבים.‏

להגיע ללבם של בני הנעורים

הקדר צריך לעצב את החומר עוד לפני שהוא מתייבש.‏ כדי להרוויח יותר זמן,‏ הוא מוסיף לפעמים מים כדי לשמור על לחות החומר ועל גמישותו.‏ בדומה לכך,‏ על ההורים לעבוד במרץ כדי למנוע מלבם של ילדיהם בני העשרה להתקשות.‏ הכלי העיקרי שלהם הוא כמובן המקרא,‏ שבאמצעותו ביכולתם ’‏להוכיח,‏ לתקן ולהכשיר את ילדם לכל מעשה טוב’‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏​15–17‏)‏.‏

עם זאת,‏ נער או נערה בגיל העשרה לפעמים לא מקבלים את עצות הוריהם באותה נכונות שהיתה להם בגיל צעיר יותר.‏ בני העשרה נוטים להקדיש יותר תשומת לב לבני גילם,‏ ועקב כך התקשורת הפתוחה והספונטנית שהיתה להם עם הוריהם מתחילה להשתבש.‏ זה הזמן לנהוג בסבלנות רבה יותר ולהפגין מיומנות גבוהה יותר,‏ משום שהיחסים בין ההורים ובין הילדים עוברים תפנית.‏ בני הנוער נאלצים להסתגל לשינויים פיזיים ורגשיים.‏ הם צריכים להתחיל לקבל החלטות ולהציב לעצמם יעדים שיכולים להשפיע על שארית חייהם (‏טימותיאוס ב׳.‏ ב׳:‏22‏)‏.‏ במהלך תקופה קשה זו,‏ מתמודדים הצעירים עם גורם שעלולה להיות לו השפעה הרסנית על לבם — לחץ חברתי.‏

לחצים כאלה בדרך כלל אינם באים לידי ביטוי במאורע יחיד ובולט.‏ הם מתבטאים דווקא בסדרה של הערות ומקרים בעלי השפעה מחלישה.‏ הללו מכים בנקודה שאצל רבים היא נקודת תורפה — פחד נסתר ועמוק מפני דחייה מצד צעירים אחרים.‏ צעיר שנאבק במודעות גבוהה לגבי מה שאחרים חושבים עליו ושיש לו רצון להיות מקובל,‏ עלול להתחיל להביע תמיכה בדברים ”‏אשר בעולם”‏ ושצעירים אחרים מסתכלים עליהם בחיוב (‏יוחנן א׳.‏ ב׳:‏​15–17;‏ רומים י״ב:‏2‏)‏.‏

ואם לא די בכך,‏ הרצונות והתשוקות הטבעיים של הלב הלא־מושלם יכולים לתת משנה תוקף למסר שמקבל הצעיר מהחברים.‏ ביטויים כמו ”‏תכייף,‏ תעשה מה שבא לך”‏ יכולים לקסום לו מאוד.‏ מריה נזכרת במה שקרה לה:‏ ”‏הקשבתי לבני עשרה שחשבו שיש לצעירים הזכות ליהנות בלי גבול,‏ לא משנה מה התוצאות.‏ רציתי לעשות בדיוק מה שהחברים שלי מבית־הספר עשו,‏ וכתוצאה מכך כמעט  הסתבכתי בצרות צרורות”‏.‏ בתור הורה,‏ אתה ודאי רוצה לעזור לילדך בן העשרה להתמודד עם לחצים כאלה.‏ אך כיצד תוכל לעשות זאת?‏

הראה לו במילים ובמעשים שאיכפת לך.‏ השתדל לגלות מה הוא מרגיש לגבי דברים שונים ונסה להבין את בעיותיו,‏ שעשויות להיות הרבה יותר רציניות מהבעיות שהתנסית בהן כשאתה למדת בבית־הספר.‏ במיוחד בתקופה זו,‏ ילדך צריך לראות בך מישהו שהוא יוכל לבטוח בו ולשפוך לפניו את הלב (‏משלי כ׳:‏5‏)‏.‏ לעתים תוכל להבחין אצלו במצוקה או בבלבול אם תשים לב לשפת הגוף ולמצבי הרוח שלו.‏ ענה לזעקותיו השקטות ו’‏נחם את לבבו’‏ (‏קולוסים ב׳:‏2‏)‏.‏

כמובן,‏ חשוב שההורה ידבק בטוב בכל מחיר.‏ הורים רבים מצאו שמפעם לפעם הם נקלעים למאבקי כוחות עם הנער או הנערה.‏ אך אסור להורים לוותר כאשר החלטתם נכונה ובעלת בסיס איתן.‏ מצד שני,‏ ודא שאתה מבין את המצב לאשורו בטרם תחליט אם וכיצד להטיל משמעת אוהבת ונחוצה (‏משלי י״ח:‏13‏)‏.‏

אפילו בתוך הקהילה

כלי חרס יכול להיראות כאילו הושלם,‏ אבל אם הוא לא עבר שריפה בתנור הוא עלול להינזק אפילו מהנוזלים שהוא אמור להכיל.‏ המקרא משווה ניסיונות וקשיים לתהליך שריפה מעין זה,‏ הואיל ונסיבות אלו חושפות את טבענו האמיתי.‏ כמובן,‏ המקרא מדבר בעיקר על ניסיונות הקשורים למבחני אמונה,‏ אך הנקודה תקפה גם לגבי ניסיונות אחרים (‏יעקב א׳:‏​2–4‏)‏.‏ למרבה הפלא,‏ כמה ניסיונות קשים עבור הצעירים מקורם בתוך הקהילה עצמה.‏

גם אם נראה שילדך בן העשרה בריא מבחינה רוחנית,‏ לבו אולי חצוי והוא נאבק בכך בתוך תוכו (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏21‏)‏.‏ למשל,‏ בחורה ששמה מייגן נחשפה לתפיסות עולמיות שהביעו צעירים אחרים שנכחו באסיפות באולם המלכות:‏

‏”‏הושפעתי מקבוצה של צעירים שהתייחסו לאמונה המשיחית כאל משהו משעמם וכמכשול לבילויים.‏ הם אמרו דברים כמו,‏ ’‏ברגע שימלאו לי 18 אני אצא מהאמת’‏ או ’‏אני כבר מת לצאת החוצה’‏.‏ הם התרחקו מצעירים אחרים שלא חשבו כמוהם וקראו להם ’‏צדיקים’‏”‏.‏

די באחד או בשניים בעלי גישה שלילית כדי להשפיע על האחרים.‏ היחיד בתוך קבוצה נוטה ללכת אחרי הרוב.‏ טיפשות והפגנת אומץ יומרנית עלולות להביא לידי התעלמות מוחלטת מחוכמה והגינות.‏ כבר קרו מקרים לא נעימים בארצות רבות כשצעירים משיחיים נכנסו לצרות מכיוון שהלכו אחרי הרוב.‏

 מובן שהצעירים זקוקים למידה מסוימת של התרועעות מהנה.‏ כיצד תוכל אתה,‏ כהורה,‏ לספק להם את הצורך הזה?‏ הקדש מחשבה רצינית לבילויים שלהם ותכנן פעילויות משפחתיות מעניינות או ביחד עם קבוצה מעורבת של צעירים ומבוגרים גם יחד.‏ הכר את החברים של ילדך.‏ הזמן אותם לארוחה בביתך או בלה ערב בחברתם (‏רומים י״ב:‏13‏)‏.‏ עודד את ילדך לבחור פעילות בריאה,‏ כגון לימוד נגינה,‏ לימוד שפה נוספת או רכישת מיומנות אומנותית מסוימת.‏ במקרים רבים הוא יוכל לעסוק בפעילויות אלה בסביבה הבטוחה בתוך הבית.‏

הלימודים כאמצעי הגנה

הלימודים יכולים לעזור לצעיר להיות מאוזן לגבי פעילויות פנאי ובילויים.‏ לוֹלִי,‏ בעלת ניסיון של 20 שנה כמנהלת של בית־ספר גדול,‏ אומרת:‏ ”‏ראיתי הרבה עדי־יהוה שלמדו בבית־הספר.‏ רבים מהם התנהגו ממש למופת,‏ ואילו אצל אחרים לא ניכר הבדל לעומת שאר התלמידים.‏ התלמידים שהציבו מופת היו כמעט תמיד כאלה שגילו התעניינות בלימודים.‏ אני ממליצה מכל הלב להורים להתעניין באופן פעיל בהתקדמותם של הילדים בבית־הספר,‏ להכיר את המורים שלהם ולהחדיר בילדים את המודעות שציונים טובים אכן חשובים.‏ חלקם יגיעו להישגים גבוהים,‏ אבל כולם מסוגלים להגיע לרמות סבירות ולזכות לכבוד מצד מוריהם”‏.‏

הלימודים יכולים לעזור לצעירים גם להתקדם מבחינה רוחנית.‏ הם יכולים לאמץ לעצמם הרגלי לימוד טובים,‏ ללמוד משמעת שכלית ולפתח חוש אחריות.‏ היכולת לקרוא היטב ולקלוט מושגים ללא ספק תעודד אותם ללמוד בשקדנות רבה יותר את דבר־אלוהים (‏נחמיה ח׳:‏8‏)‏.‏ שיעורי הבית והלימוד הרוחני יעזרו להם לשמור על איזון בכל הקשור לפעילויות הפנאי והבילויים.‏

כבוד לך וליהוה

כדים רבים ביוון העתיקה נשאו את חתימות הקדר והמעטר.‏ בהשוואה לכך,‏ במסגרת המשפחה קיימים בדרך כלל שניים השותפים לעיצוב הילדים.‏ האב והאם שניהם שותפים בעיצוב לבו של הילד,‏ ובאופן סמלי מופיעות על לוח לבו של ילדך שתי ”‏חתימות”‏ ההורים.‏ כמו קדר ו/או מעטר מוצלח,‏ אתה יכול להיות גאה במה שעשית כדי לעצב צעיר בעל ערך וחן (‏משלי כ״ג:‏24,‏ 25‏)‏.‏

הצלחתך במשימה הגדולה הזאת תלויה במידה רבה ביכולתך לעצב את לבו של ילדך.‏ מי יתן ותוכל לומר:‏ ”‏תורת אלוהיו בלבו,‏ לא תמעד אשוריו”‏ (‏תהלים ל״ז:‏31‏)‏.‏ אכן,‏ לבו של הילד חשוב מכדי להפקירו.‏

‏[‏הערות שוליים]‏