מדוע יש לקיים את סעודת האדון?
מדוע יש לקיים את סעודת האדון?
”קיבלתי מאת האדון את אשר גם מסרתי לכם” (קורינתים א׳. י״א:23).
1, 2. מה עשה ישוע בערב חג הפסח של שנת 33 לספירה?
בנו יחידו של יהוה היה נוכח. גם 11 גברים אחרים ש’עמדו איתו בניסיונותיו’ היו שם (לוקס כ״ב:28). היה זה יום חמישי בערב, ה־31 במרס שנת 33 לספירה, וירח מלא היה תלוי במלוא הדרו בשמי ירושלים. ישוע המשיח ושליחיו בדיוק סיימו לקיים את סדר הפסח. יהודה איש קריות הבוגדני כבר שוּלח החוצה, אך לא היתה זו שעתם של האחרים ללכת. מדוע? מכיוון שישוע עמד לעשות דבר בעל חשיבות מכרעת. במה מדובר?
2 הואיל ומתי, אחד מכותבי ספרי הבשורה, היה שם, הבה ניתן לו לגולל בפנינו את מה שהתרחש. הוא כתב: ”לקח ישוע לחם, ברך ובצע ונתן לתלמידים באמרו: ’קחו ואיכלו, זה גופי’. לקח את הכוס, ברך ונתן להם באומרו: ’שתו ממנה כולכם, כי זה דמי, דם הברית הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים’” (מתי כ״ו:26–28). האם זה היה אמור להיות טקס חד־פעמי? מה היתה מידת חשיבותו? האם הוא נושא משמעות כלשהי עבורנו כיום?
”זאת עשו”
3. מניין לנו שמעשיו של ישוע בערב הי”ד בניסן 33 לספירה נשאו חשיבות רבה?
3 הדבר שעשה ישוע המשיח בערב הי”ד בניסן 33 לספירה היה הרבה יותר ממקרה שולי וחולף בחייו. השליח פאולוס עסק בעניין זה כאשר כתב למשיחיים משוחים בקורינתוס, אשר התמידו לקיים את הטקס כעבור יותר מ־20 שנה אחרי שכונן אותו ישוע. פאולוס אומנם לא היה עם ישוע ועם 11 השליחים בשנת 33 לספירה, אך הוא ודאי שמע מפי כמה מהשליחים על מה שהתרחש קורינתים א׳. י״א:23–25).
באותו מעמד. יתרה מזו, פאולוס ככל הנראה קיבל אישור בחזון לגבי היבטים מסוימים של המאורע. הנה דבריו של פאולוס: ”קיבלתי מאת האדון את אשר גם מסרתי לכם: שהאדון ישוע, בלילה שהוסגר בו, לקח את הלחם, ברך, בצע אותו ואמר: ’זה גופי הנבצע בעדכם, זאת עשו לזכרי’. כן גם לקח את הכוס לאחר הסעודה ואמר: ’הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי, זאת עשו לזכרי בכל עת שתשתו’” (4. מדוע על המשיחיים לקיים את סעודת האדון?
4 לוקס, שגם הוא אחד מכותבי ספרי הבשורה, מאשר שישוע ציווה: ”זאת עשו לזכרי” (לוקס כ״ב:19). למעשה, טקס זה נקרא בדרך כלל ערב הזיכרון למותו של ישוע. פאולוס מכנה את המאורע גם סעודת האדון (קורינתים א׳. י״א:20). המשיחיים מצוּוים לקיים את סעודת האדון. אבל מדוע כונן ישוע את הטקס הזה?
סיבות לכינון הטקס
5, 6. (א) מהי סיבה אחת לכך שישוע כונן את ערב הזיכרון? (ב) ציין סיבה נוספת לכינון סעודת האדון.
5 סיבה אחת לכינון ערב הזיכרון קשורה לאחת המטרות שלשמן מת ישוע. הוא מת על הצדקת ריבונותו של אביו השמימי. השטן טען כנגד בני האדם שהם משרתים את אלוהים מתוך מניעים אנוכיים, וישוע הוכיח שהוא שקרן מוחלט (איוב ב׳:1–5). נאמנותו של ישוע עד מוות הפריכה את טענתו של השטן ושימחה את לבו של יהוה (משלי כ״ז:11).
6 סיבה נוספת לכינון סעודת האדון היתה להזכיר לנו שבמותו כאדם מושלם וללא חטא, ’נתן ישוע את נפשו כופר בעד רבים’ (מתי כ׳:28). כאשר חטא אדם הראשון לאלוהים, הוא הפסיד את חייו המושלמים ואת כל מה שחיים אלה טמנו בחובם. למרות זאת, ישוע אמר: ”כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוחנן ג׳:16). אכן, ”שכר החטא הוא מוות, אבל מתנתו של אלוהים היא חיי עולם במשיח ישוע אדוננו” (רומים ו׳:23). קיום סעודת האדון מזכיר לנו את אהבתם הגדולה של יהוה ושל בנו, כפי שבאה לידי ביטוי במותו של ישוע כקורבן. עד כמה עלינו להעריך אהבה זו!
מתי יש לקיים את סעודת האדון?
7. באיזה מובן מזכירים המשיחיים המשוחים את מות האדון ”בכל עת” שהם נוטלים מן הסמלים של ערב הזיכרון?
7 פאולוס אמר את הדברים הבאים בקשר לסעודת האדון: ”בכל עת שאתם אוכלים את הלחם הזה ושותים מן הכוס הזאת, אתם מזכירים את מות אדוננו, עד שיבוא” (קורינתים א׳. י״א:26). משיחיים משוחים נוטלים מן הסמלים של ערב הזיכרון עד מותם. לפיכך, לנגד יהוה אלוהים ולעיני העולם, הם מזכירים או מכריזים את אמונתם במה שסיפק יהוה באמצעות קורבן הכופר של ישוע.
8. עד מתי צריכים המשוחים להמשיך לקיים את סעודת האדון?
8 עד מתי צריכים המשיחיים המשוחים להמשיך לקיים את ערב הזיכרון למותו של ישוע? ”עד שיבוא”, אמר פאולוס, וככל הנראה התכוון שקיום הטקס יימשך עד שיבוא ישוע במהלך ”נוכחותו” כדי לקבל אל השמים באמצעות תחייה את תלמידיו המשוחים (תסלוניקים א׳. ד׳:14–17, ע״ח). הדבר משתלב יפה עם מה שאמר ישוע ל־11 שליחיו הנאמנים: ”אם אלך ואכין לכם מקום, אשוב ואקח אתכם אלי למען תהיו גם אתם באשר אני שם” (יוחנן י״ד:3).
9. מה כוונת דבריו של ישוע ככתוב במרקוס י״ד:25?
9 כאשר כונן ישוע את ערב הזיכרון, הוא התייחס לכוס היין ואמר לשליחיו הנאמנים: ”לא אשתה עוד מפרי הגפן עד אותו היום מרקוס י״ד:25). מכיוון שישוע לא ממש שותה יין בשמים, הוא ודאי התכוון לשמחה שלעתים מסמל היין (תהלים ק״ד:15; קהלת י׳:19). השותפות במלכות היא חוויה משמחת שגם הוא וגם תלמידיו ציפו לה בכיסופים רבים (רומים ח׳:23; קורינתים ב׳. ה׳:2).
אשר אשתהו חדש במלכות האלוהים” (10. באיזו תדירות יש לקיים את ערב הזיכרון?
10 האם יש לקיים את הטקס לזכר מותו של ישוע מדי חודש, מדי שבוע או אפילו מדי יום? לא. ישוע כונן את סעודת האדון והומת בפסח, אשר נחוג ’לזכרון’ יציאת מצרים ב־1513 לפה״ס (שמות י״ב:14). חג הפסח נחוג רק פעם בשנה, בי”ד לחודש ניסן (שמות י״ב:1–6; ויקרא כ״ג:5). מכאן שיש לקיים את ערב הזיכרון למותו של ישוע באותה תדירות שקיימו את חג הפסח — פעם בשנה — ולא מדי חודש, שבוע או יום.
11, 12. מה מגלה ההיסטוריה לגבי קיום ערב הזיכרון?
11 אם כן, מן הראוי לקיים את ערב הזיכרון מדי שנה בי”ד בניסן. ספר עיון אחד מציין: ”המשיחיים שבאסיה הקטנה כונו קווארטוֹדדימנים [’חסידי הארבעה־עשר’], על שום מנהגם לחגוג בקביעות את הפסחא [סעודת האדון] בי”ד בניסן... התאריך יכול ליפול על יום שישי או על כל יום אחר בשבוע” (האנציקלופדיה החדשה לדתות בהוצאת שאף־הרצוג [Encyclopedia of Religious Knowledge], כרך IV, עמוד 44).
12 ההיסטוריון ג׳. ל. פון מוֹשָיים, בדבריו על המנהג של המאה השנייה לספירה, אומר כי חסידי הארבעה־עשר קיימו את ערב הזיכרון בי”ד בניסן מכיוון שהם ”התייחסו לדוגמתו של ישוע כאל תקדים בעל תוקף של חוק”. היסטוריון נוסף מוסר: ”מנהגי הקהילות של חסידי הארבעה־עשר שבאסיה היו זהים למנהגי הקהילה שבירושלים. במאה השנייה לספירה נהגו קהילות אלה לקיים את הפסחא בי”ד בניסן לציון הגאולה המתאפשרת בזכות מותו של ישוע” (Studia Patristica, כרך V, 1962, עמוד 8).
משמעות הלחם
13. באיזה לחם השתמש ישוע כאשר כונן את סעודת האדון?
13 כאשר כונן ישוע את ערב הזיכרון, הוא ’לקח את הלחם, ברך ובצע ונתן’ לשליחים (מרקוס י״ד:22). הלחם שהיה אז על השולחן היה אותו סוג לחם שהשתמשו בו בחגיגת הפסח (שמות י״ג:6–10). מכיוון שהוא נאפה ללא שאור, לחם זה היה דק ופריך, והיה צריך לבצוע או לשבור אותו כדי להעביר אותו בין המסובים. גם הלחם שסיפק ישוע באורח נס לאלפי אנשים היה דק ופריך, שכן היה עליו לבצוע או לשבור אותו כדי לחלקו (מתי י״ד:19; מרקוס ח׳:6). לפיכך, נראה כי לעצם הפעולה של בציעת הלחם של ערב הזיכרון אין משמעות רוחנית כלשהי.
14. (א) מדוע מתאים שהלחם של ערב הזיכרון יהיה ללא שאור? (ב) איזה סוג לחם ניתן לקנות או להכין בשביל סעודת האדון?
14 ישוע אמר אודות הלחם שבו השתמש בעת שכונן את ערב הזיכרון: ”זה גופי הנבצע בעדכם” (קורינתים א׳. י״א:24; מרקוס י״ד:22). הלחם היה נטול שאור, ולכן שימש כסמל ראוי לגופו של ישוע. מדוע? מכיוון ששאור מסמל לעתים רוע, רשע או חטא (קורינתים א׳. ה׳:6–8). הלחם סימל את גופו של ישוע, אשר היה מושלם ונטול חטא ושאותו מסר כקורבן כופר ראוי (עברים ז׳:26; י׳:5–10). עדי־יהוה זוכרים עובדה זו ונוהגים לפי התקדים שקבע ישוע בכך שהם משתמשים בלחם נטול שאור בערב הזיכרון. לעתים הם משתמשים במצות ללא תוספות, כגון בצל או ביצים. אם לא ניתן להשיג מצות, אפשר להכין לבד לחם ללא שאור — ניתן לערבב כמות קטנה של קמח מלא (רצוי קמח מחיטה מלאה) עם מעט מים, לשטח את הבצק ולאפות אותו על משטח אפייה משומן עד שהלחם נעשה יבש ופריך.
משמעות היין
15. מה הכילה הכוס שבה השתמש ישוע בעת שכונן את ערב הזיכרון למותו?
15 אחרי שהעביר את המצה, ישוע ”לקח את הכוס, ברך ונתן [לשליחים] וכולם שתו ממנה”. הוא הסביר: ”זה דמי, דם הברית הנשפך בעד רבים” (מרקוס י״ד:23, 24). מה הכילה הכוס? היה בה יין, ולא מיץ ענבים שלא עבר תהליך תסיסה. כאשר כתבי־הקודש מזכירים יין, אין הכוונה למיץ ענבים שלא הותסס. למשל, היין שלדברי ישוע יבקע ”נֹאדוֹת ישנים” הוא יין שעבר תסיסה, ולא מיץ ענבים. כמו כן, אויביו של ישוע טענו נגדו שהיה ”סובא”, כלומר שהירבה לשתות יין. האשמה זו היתה חסרת כל משמעות אילו היה מדובר רק בשתיית מיץ ענבים (מתי ט׳:17; י״א:19). במהלך חגיגת הפסח נהגו לשתות יין, וישוע השתמש ביין כאשר כונן את ערב הזיכרון למותו.
16, 17. איזה סוג יין מתאים לשימוש בערב הזיכרון, ומדוע?
16 רק יין אדום מהווה סמל מתאים למה שמסמל תוכן הכוס, דהיינו, את דמו השפוך של ישוע. ישוע עצמו אמר: ”זה דמי, דם הברית הנשפך בעד רבים”. והשליח פטרוס כתב: ”יודעים אתם [המשיחיים המשוחים] כי לא בדבר נשחת, לא בכסף ולא בזהב, נפדיתם מדרככם התפלה שנחלתם מאבותיכם, כי אם בדם יקר של שה תמים שאין בו מום, בדמו של המשיח” (פטרוס א׳. א׳:18, 19).
17 ישוע ודאי השתמש ביין מענבים אדומים כאשר כונן את ערב הזיכרון. אך ישנם כיום כמה סוגי יין אדום שאינם מתאימים לשימוש בסעודת האדון מכיוון שהם מועשרים בספירט או בברנדי או שהוסיפו להם עשבי תיבול ותבלינים. דמו של ישוע לא נזקק לתוספות כלשהן. לפיכך, יינות כגון פּוֹרְט, שֶרִי או וֶרְמוּט אינם מתאימים לשימוש בערב הזיכרון. הכוס של ערב הזיכרון צריכה להכיל יין אדום לא־מומתק שאין בו תוספות כלשהן. אפשר להשתמש ביין תוצרת בית שהופק מענבים אדומים וכן גם ביינות אדומים כגון בּוּרְגוּנְדִי ויין בּוֹרדוֹ.
18. מניין לנו שישוע לא חולל נס בקשר ללחם וליין של ערב הזיכרון?
18 כאשר כונן ישוע סעודה זו, הוא לא חולל נס וממש הפך את הסמלים לגופו ולדמו. אכילת בשר אדם ושתיית דם הינם בגדר קניבליזם, ולפיכך הינן הפרה של חוקי אלוהים (בראשית ט׳:3, 4; ויקרא י״ז:10). באותו ערב, גופו של ישוע ודמו עדיין היו ברשותו. גופו היה לקורבן מושלם ודמו נשפך מאוחר יותר באחר הצהריים של אותו היום, הי”ד בניסן, לפי הלוח העברי. לפיכך, הלחם והיין של ערב הזיכרון הם בבחינת סמלים המייצגים את בשרו של המשיח ואת דמו. *
ערב הזיכרון — סעודה משותפת
19. מדוע אפשר להשתמש בסעודת האדון ביותר מכוס אחת וצלחת אחת?
19 בעת שכונן ישוע את ערב הזיכרון, הוא מתי כ״ו:27). השימוש ב”כוס” אחת ולא בהרבה כוסות לא יצר בעיה, מכיוון שבאותו מאורע רק 11 איש ישבו סביב לשולחן אחד ושתו ממנה, ולא היה קשה להעביר ביניהם את הכוס. בשנה זו עומדים להתאסף ברחבי העולם מיליוני אנשים לסעודת האדון ביותר מ־000,94 קהילות של עדי־יהוה. מובן שכוס אחת לא תספיק לכל האסיפות שיתקיימו באותו ערב לציון המאורע. אבל המשמעות הרוחנית נותרת בעינה גם כאשר משתמשים במספר כוסות בקהילות גדולות, כדי שניתן יהיה להעביר אותן בין הנוכחים תוך זמן סביר. בדומה לכך, גם בשביל הלחם ניתן להשתמש ביותר מצלחת אחת. בכתבי־הקודש אין דרישה שהכוס או הכלי יהיו בעלי עיצוב מוגדר או ייחודי. עם זאת, ראוי שהכוס והצלחת יהיו בעלי מראה הולם ויתאימו למעמד המכובד. מומלץ לא למלא את הכוס עד הקצה כדי למזער את הסיכון שהיין יישפך בשעה שיעבירו אותו.
ביקש משליחיו לשתות מאותה הכוס. בספר מתי נאמר: ”לקח [ישוע] את הכוס, ברך ונתן להם באומרו: ’שתו ממנה כולכם’” (20, 21. מדוע ניתן לומר שערב הזיכרון הוא סעודה משותפת?
20 אף־על־פי שניתן להשתמש ביותר מכוס אחת וצלחת אחת, ערב הזיכרון עדיין מהווה סעודה משותפת. בעם ישראל הקדום ניתן היה לספק סעודה משותפת על־ידי כך שהביאו קורבן, או זבח שלמים, לבית המקדש. שם היו שוחטים את החיה. חלק ממנה שרפו על המזבח, חלק אחר ניתן לכהן שהיה בתפקיד וחלק נוסף ניתן לכוהנים משושלת אהרון. כמו כן, מי שהביא את הקורבן ובני ביתו השתתפו בסעודה (ויקרא ג׳:1–16; ז׳:28–36). גם ערב הזיכרון הוא סעודה משותפת מכיוון שכרוכה בו התחברות, שותפות.
21 יהוה שותף לסעודה זו בתור הוגה הסידור. ישוע הוא הקורבן, והמשיחיים המשוחים נוטלים מן הסמלים כשותפים לסעודה. האכילה בשולחן יהוה מהווה אות לכך שבין השותפים לסעודה ובין יהוה שוררים יחסי שלום. בהתאם לכך כתב פאולוס: ”כוס הברכה שאנו מברכים עליה, האין היא התחברות לדם המשיח? הלחם שאנו בוצעים, האין הוא התחברות לגוף המשיח? משום שהלחם אחד, אנחנו הרבים גוף אחד; שכן כולנו משתתפים בלחם האחד” (קורינתים א׳. י׳:16, 17).
22. על אילו שאלות בקשר לערב הזיכרון עדיין יש להשיב?
22 סעודת האדון היא הטקס הדתי היחיד שעדי־יהוה מקיימים אחת לשנה, וכך ראוי, שהרי ישוע ציווה על תלמידיו: ”זאת עשו לזכרי”. בערב הזיכרון אנו מציינים את מותו של ישוע, מוות על מזבח הצדקת ריבונותו של יהוה. כפי שכבר אמרנו, המצה בסעודה זו מסמלת את הגוף האנושי המושלם שהקריב ישוע, והיין מסמל את דמו השפוך. עם זאת, מעט מאוד אנשים נוטלים מן המצה והיין במאורע זה. מדוע רק מעטים? האם ערב הזיכרון נושא משמעות של ממש עבור מיליוני הנוכחים שאינם נוטלים מן הסמלים? מה צריכה להיות משמעות סעודת האדון לגביך?
[הערת שוליים]
^ ס׳ 18 ראה כרך ב׳, עמוד 271 בהבנה מכתבי־הקודש (אנג׳), שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.
מה הן תשובותיך?
• מדוע כונן ישוע את סעודת האדון?
• באיזו תדירות יש לקיים את ערב הזיכרון?
• מהי משמעות המצה בערב הזיכרון?
• מה מייצג היין בערב הזיכרון?
[שאלות לימוד]
[תמונה בעמוד 15]
ישוע כונן את סעודת האדון