שאלות של קוראים
שאלות של קוראים
למה התכוון יעקב באומרו: ”אחיי, אל יהיו רבים מכם למורים, שהרי ידעתם כי עלינו יהיה הדין חמור יותר”? (יעקב ג׳:1).
יעקב ודאי לא קרא למשיחיים לחדול מללמד אחרים את האמת. ישוע ציווה על תלמידיו במתי כ״ח:19, 20 ’לעשות את כל הגויים לתלמידים... וללמד אותם לשמור את כל מה שציווה אותם’. לפיכך, על כל המשיחיים מוטלת האחריות להיות מורים. השליח פאולוס הוכיח ותיקן את המשיחיים העברים דווקא משום שעדיין לא היו מורים. הוא כתב: ”הנה בזמן שעליכם להיות כבר מורים, שוב צריכים אתם למישהו שילמד אתכם את ראשית יסודות דברי אלוהים” (עברים ה׳:12).
אם כן, למה התכוון יעקב? הוא התייחס לאלה שהופקדו בידם זכויות הוראה מיוחדות במסגרת הקהילה. באפסים ד׳:11 נאמר: ”והוא [ישוע המשיח, ראש הקהילה] נתן את אלה להיות שליחים, את אלה נביאים, את אלה מבשרים, ואת אלה רועים ומורים”. בקהילות בנות המאה הראשונה היו שהחזיקו בתפקידי הוראה מיוחדים, כפי שנכון גם כיום. למשל, הגוף המנהל מייצג את ”העבד הנאמן והנבון”, ולגוף זה יש תפקיד מיוחד להשגיח על הוראת הקהילה הכלל־עולמית (מתי כ״ד:45, דל’). גם משגיחים נודדים וזקני־קהילה נושאים באחריות מיוחדת בתחום ההוראה.
האם יעקב הורה לגברים משיחיים כשירים לא להפוך למורים, עקב חשש מפני הדין החמור יותר של אלוהים? כלל וכלל לא. להיות זקן־קהילה פירושו קבלת זכות גדולה, ככתוב בטימותיאוס א׳. ג׳:1. שם נאמר: ”איש השואף להיות מנהיג [”משגיח”, ע״ח] בקהילה, הריהו משתוקק לעבודה נעלה”. אחת הדרישות המוקדמות ממי שעומד להתמנות כזקן־קהילה היא שאותו האיש ’ידע ללמד’ (טימותיאוס א׳. ג׳:2). יעקב לא סתר את הדברים שכתב פאולוס בהשראה.
עם זאת, נראה שבמאה הראשונה לספירה היו כמה שעשו עצמם למורים, אף־על־פי שלא היו כשירים לתפקיד ולא התמנו לו. הם ככל הנראה סברו שמדובר במעמד מכובד ובולט וביקשו לעצמם תהילה (השווה מרקוס י״ב:38–40; טימותיאוס א׳. ה׳:17). השליח יוחנן הזכיר את דיוטרפס, ’שהתאווה להיות לראש אך לא קיבל את יוחנן’ (יוחנן ג׳. 9). בטימותיאוס א׳. א׳:7 מוזכרים כמה ש’רצו להיות מורי תורה, אך לא הבינו לא את מה שאמרו ולא את מה שטענו בתוקף’. הכתוב ביעקב ג׳:1 מופנה במיוחד למי שמתוך מניע שלילי מעוניינים לשמש כמורים. אנשים כאלה יכולים להסב נזקים רציניים לעדר, ולפיכך הדין עליהם יהיה חמור יותר (רומים ב׳:17–21; י״ד:12).
יעקב ג׳:1 משמש כתזכורת טובה גם למי שהם כבר כשירים ונושאים בתפקידי הוראה. הואיל והופקד בידם הרבה, יידרש מהם הרבה (לוקס י״ב:48). ישוע אמר: ”כל מילה בטלה שידברו בני אדם יתנו עליה דין וחשבון ביום הדין” (מתי י״ב:36). הדבר נכון במיוחד לגבי זקני־הקהילה, אשר לדבריהם יש משקל רב מן הרגיל.
זקני־הקהילה יתנו דין וחשבון על האופן שבו הם נוהגים בצאנו של יהוה (עברים י״ג:17). יש לדבריהם השפעה על חיי הזולת. לכן, זקן־קהילה צריך להקפיד לא לקדם את דעותיו שלו או לנצל ולדכא את הצאן כפי שעשו הפרושים. עליו להשתדל לשקף את האהבה העמוקה שגילה ישוע. בכל מצב הקשור בהוראה, ובייחוד כשמדובר בעניינים שיפוטיים, זקן־הקהילה צריך לשקול היטב את דבריו ולא לדבר בלשון חלקלקות או להביע את דעותיו האישיות. אם הרועה יעשה כל מאמץ להישען על יהוה, על דברו ועל ההדרכה הניתנת דרך ארגונו, אזי הוא ייהנה מברכתו העשירה של אלוהים ולא יהיה עליו ”דין חמור יותר”.
• הואיל והכהן הקדום מלכי־צדק היה דמות אמיתית, מדוע נאמר במקרא שהוא היה ”בלא ציון יוחסין”?
הצהרה זו כתובה בעברים ז׳:3. שים לב לפסוק ולהקשרו:
”מלכי־צדק זה, מלך שלם, כהן לאל עליון, אשר יצא לקראת אברהם בשוב אברהם מהכות את המלכים וברך אותו, ואשר אברהם חלק לו מעשר מכל, פירוש שמו בראשונה מלך צדק; והוא גם מלך שלם, שפרושו מלך השלום; בלא אב, בלא אם, בלא ציון יוחסין, אין תחילה לימיו וגם לא סוף לחייו, ובהיותו דומה לבן האלוהים הוא נשאר כהן לתמיד” (עברים ז׳:1–3).
כאמור, מלכי־צדק היה דמות ממשית, בדיוק כמו שאברהם היה קיים, ובין שניהם התנהלו מגעים (בראשית י״ד:17–20; עברים ז׳:4–10). לפיכך, ברור שהיו למלכי־צדק הורים — אב ואם — וייתכן שהיו לו גם צאצאים. אי לכך, היתה לו שושלת יוחסין. כמו כן, היה סוף לחייו כאדם. בשלב מסוים מלכי־צדק מת, וזאת בהתאם להצהרת השליח פאולוס ברומים ה׳:12, 14. אך איננו יודעים מתי מת מלכי־צדק וכתוצאה מכך הפסיק לשרת ככהן, ולכן במובן זה הוא שירת בלי סוף ידוע.
באיגרת אל העברים אמר פאולוס כמה דברים על מלכי־צדק כאשר דן בתפקידו של ישוע המשיח ככהן הגדול הנעלה ביותר. בהתייחסו למלכי־צדק כדוגמה או דגם נבואי לישוע בתפקידו ככהן, אמר פאולוס: ”ישוע... היה לכהן גדול לעולם על דיברתי [כמו] מלכי־צדק” (עברים ו׳:20). מה כוונת הדברים?
פאולוס ודאי היה מודע לכך שהמקרא אינו מפרט את אילן היוחסין של מלכי־צדק — אבותיו והצאצאים שאולי היו לו אינם מוזכרים. מידע זה פשוט אינו מתועד בכתבי־הקודש. לכן, מבחינת ידיעותיו של פאולוס וידיעותינו אנו, בהחלט נכון לומר שמלכי־צדק היה ”בלא ציון יוחסין”.
באיזה מובן היה ישוע בלא אילן יוחסין? הרי ידוע לנו שאביו של ישוע הוא יהוה אלוהים, ושאמו הארצית היתה מרים, בת לשבט יהודה. ובכל זאת, ישנם קווי דמיון בין מלכי־צדק וישוע. מה הם? ישוע לא נולד לשבט לוי, שהוא שבט הכהונה בעם ישראל. הוא לא נעשה לכהן מתוקף שושלת יוחסין ארצית. הדבר נכון גם לגבי מלכי־צדק, אשר היה לכהן ”לא על־פי תורת חוקים התלויה בבשר ודם”, כלומר לא מלידה למשפחה משבט הכהונה (עברים ז׳:15, 16). ישוע לא נעשה לכהן מתוקף לידתו לאב בשר ודם שהיה כהן בעצמו, אלא ”אלוהים קרא לו, ’כהן גדול על דיברתי מלכי־צדק’” (עברים ה׳:10).
יתרה מזו, לישוע לא היו צאצאים או יורשים לכהונתו. גם במובן זה היה הוא ללא אילן יוחסין. הוא ימלא לעולמי עולמים את שירותו ככהן בתור מדריך ועוזר. פאולוס העיר לגבי שירות תמידי זה באומרו:
”אבל זה [ישוע], מכיוון שהוא נשאר לעולם, יש לו כהונה שאיננה עוברת [ליורשים]. לכן הוא גם יכול להושיע לנצח את הבאים לאלוהים דרכו, כי חי הוא תמיד כדי להפגיע בעדם” (עברים ז׳:24, 25).
הדיון שלעיל בדברי פאולוס בעברים ז׳:3 אינו אמור רק לתת לנו פיסת מידע שפשוט נאכסן במגירות שכלנו. מן הראוי שהסבר זה יעמיק את הערכתנו כלפי המתנה הגדולה שסיפק לנו יהוה אלוהים ברוב אהבתו, למען נוכל לקבל מחילה תמידית על חטאינו. הולם שנכיר לו תודה על הסידור שקבע כדי שנוכל לקבל עזרה והדרכה לעולמי עולמים.