האם אתה מוקיר את הקשישים שבקהילה?
האם אתה מוקיר את הקשישים שבקהילה?
כאשר היה עם ישראל הקדום ביחסי ברית עם אלוהים, הם נצטוו: ”מפני שֵיבה תקום והדרתָ פני זקן. ויראתָ מאלוהיך” (ויקרא י״ט:32). מכאן שגילוי כבוד למבוגרים היה חובה קדושה שהיתה גם קשורה לכניעה לאלוהים. אף־על־פי שהמשיחיים בימינו אינם כפופים עוד לתורת משה, היא מזכירה לנו שיהוה מעריך ומוקיר את עובדיו הקשישים (משלי ט״ז:31; עברים ז׳:18). האם אנו שותפים להשקפתו של יהוה? האם אנו מוקירים את האחים והאחיות הקשישים שבקהילה?
הוא הוקיר את ידידו המבוגר
סיפור מקראי אחד המבליט את נושא גילוי הכבוד למבוגרים מופיע בספר מלכים ב׳. מתוארת שם הפרשה שבה הנביא הצעיר יותר, אלישע, ירש את מקומו של אליהו הנביא. תן דעתך למה שקרה ביומו האחרון של אליהו כנביא בממלכת עשרת השבטים של ישראל.
באותו היום הורה יהוה לנביא הקשיש ללכת מגִלגל לבית־אל, מבית־אל ליריחו ומיריחו אל נהר הירדן (מלכים ב׳. ב׳:1, 2, 4, 6). במהלך המסע, שארך כמעט 50 קילומטר, הפציר אליהו באלישע שלוש פעמים שיפסיק ללכת אחריו. ובכל זאת, כשם שמאות שנים קודם לכן סירבה רות הצעירה לעזוב את נעמי, כך גם אלישע סירב לעזוב את הנביא המבוגר (רות א׳:16, 17). אלישע אמר שלוש פעמים: ”חי יהוה וחי נפשך אם אעזבך” (מלכים ב׳. ב׳:2, 4, 6). בשלב זה של חייו, אלישע כבר שירת את אליהו במשך כשש שנים. ולמרות זאת, הוא רצה להמשיך להיות עם אליהו זמן רב ככל האפשר. למעשה, הכתוב מוסיף: ”ויהי המה הולכים הלוך ודבֵּר... ויעל אליהו בסערה השמים” (פסוק 11). אליהו ואלישע דיברו ביניהם ממש עד הרגע האחרון של שירותו של אליהו בישראל. הנביא הצעיר יותר ככל הנראה השתוקק לספוג כמה שיותר מילות הוראה ועידוד מן הנביא המבוגר והמנוסה. ברור אפוא, שהוא הוקיר את ידידו הקשיש.
’כאבות וכאימהות’
לא קשה להבין מדוע אלישע אהב את הנביא המבוגר בתור ידיד, ואפילו כאב רוחני (מלכים ב׳. ב׳:12). בדיוק לפני שנסתיימה שליחותו של אליהו בישראל, אמר לאלישע: ”שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעימך” (פסוק 9). לפיכך, ממש עד הסוף גילה אליהו דאגה לרוחניות של יורשו ולהמשכיות של עשיית רצון אלוהים.
כיום מחמם את הלב לראות את אותה דאגה אבהית ואימהית מצד אחים ואחיות מבוגרים בקהילה, כשהם חולקים בחפץ לב עם הצעירים את ידיעותיהם ואת חוכמתם. למשל, מתנדבים ותיקים המשרתים במשרדי הסניפים של עדי־יהוה שמחים לעזור לחברים חדשים במשפחת בית־אל לרכוש מיומנויות הנחוצות למילוי תפקידיהם. כמו כן, משגיחים נודדים ונשותיהם שמבקרים בקהילות שונות במשך שנים רבות חולקים בנדיבות את ניסיונם העשיר עם אלו שמקבלים הכשרה לתפקיד זה. יתר על כן, בקהילותיהם של עדי־יהוה ברחבי העולם ישנם אחים ואחיות מבוגרים אשר משרתים את יהוה זה עשרות שנים, והם חולקים בנפש חפצה את חוכמתם המעשית ואת ניסיונם עם החדשים בקהילה (משלי ב׳:7; פיליפים ג׳:17; טיטוס ב׳:3–5).
הדאגה הלבבית שמגלים אותם מבוגרים יקרים מקלה עלינו מאוד לרחוש להם כבוד. לפיכך, אנו רוצים לחקות את דוגמתו של אלישע ולהעריך מעומק הלב את האחים המבוגרים בקהילה. כפי שמזכיר לנו השליח פאולוס, הבה נתייחס ’לזקן... [כאל] אָב’ ואל ”הזקנות כאל אימהות” (טימותיאוס א׳. ה׳:1, 2). בזאת נתרום רבות לתפקודה היעיל ולהתקדמותה של הקהילה המשיחית החובקת־עולם.
[תמונה בעמוד 30]
אלישע רצה לשרת ביחד עם אליהו זמן רב ככל האפשר
[תמונות בעמוד 31]
הצעירים מפיקים תועלת רבה מהתרועעות עם אחים ואחיות מבוגרים