”אל תירתמו לעול אחד”
”אל תירתמו לעול אחד”
לא נוח לגמל ולשור שבתמונה לחרוש יחדיו. העול המחבר ביניהם — המיועד לבהמות שגודלן וכוחן דומים — גורם סבל לשניהם. מתוך התחשבות בבהמות משא, הורה אלוהים לבני ישראל: ”לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו” (דברים כ״ב:10). אותו עיקרון חל גם על שור וגמל.
על־פי־רוב כל חקלאי לא יערים קושי כזה על בהמותיו. אך אם אין בבעלותו שני שוורים, הוא עשוי לרתום לעול אחד שתי בהמות מהמקנה שברשותו. זה כנראה מה שהחליט לעשות החקלאי מן המאה ה־19 המופיע בתמונה. עקב הבדלי הגודל והמשקל, החיה החלשה יותר מאמצת את כוחותיה לעמוד בקצב, והחיה החזקה יותר נושאת את עיקר הנטל.
השליח פאולוס נעזר בדוגמה זו של הירתמות בלתי מאוזנת לעול אחד כדי ללמד לקח רב חשיבות. ”אל תירתמו לעול אחד עם הבלתי מאמינים”, כתב. ”כי איזו שותפות לצדקה עם עוולה? ומה רֵעוּת יש לאור עם חושך?” (קורינתים ב׳. ו׳:14) באיזה מובן עלול המשיחי להירתם לעול אחד עם הבלתי מאמינים?
אחת הדרכים היא לבחור בבן זוג לנישואין שאינו שותף לאמונתו. בהיעדר הסכמה בעניינים מהותיים, יגרום איחוד זה אי־נוחות לשני הצדדים.
כאשר כונן יהוה את מוסד הנישואין, הוא נתן את האישה להיות ”עזר כנגדו”, כלומר, להשלים את הגבר (בראשית ב׳:18). באותו אופן, ביד נביאו מלאכי, הציג אלוהים את האישה כ’חברתו’ של הבעל (מלאכי ב׳:14). הבורא מעוניין שזוגות נשואים ’יִמְשכו’ יחדיו באותו כיוון רוחני ויחלקו ביניהם במידה שווה את המעמסות ואת פרי עמלם.
משיחי המתחתן אך ורק ”באדון” מעיד בזאת כי הוא מכבד את עצתו של אבינו השמימי (קורינתים א׳. ז׳:39). זהו היסוד לנישואין מאוחדים, אשר יכולים להסב כבוד והלל לאלוהים, שכן שני בני הזוג ’נושאים זה עם זה בעול כחברים אמיתיים’ (פיליפים ד׳:3).
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 32]
גמל ושור: מתוך הספר 1830 ,1 Volume ,La Tierra Santa