האם אתה תמיד זקוק לחוק מקראי מפורש?
האם אתה תמיד זקוק לחוק מקראי מפורש?
סביר להניח שבילדותך הוריך קבעו לך כללים רבים. ככל שגדלת, הבנת שטובתך המרבית עמדה לנגד עיניהם. כיום, כאדם בוגר, אתה עדיין חי מן הסתם על־פי עקרונות מסוימים שהם הטמיעו בך, אף־על־פי שאינך נתון עוד למרותם.
אבינו שבשמים, יהוה אלוהים, חוקק עבורנו מספר חוקים ישירים דרך דברו, המקרא. לדוגמה, הוא אוסר עבודת אלילים, זנות, ניאוף וגניבה (שמות כ׳:1–17; מעשי השליחים ט״ו:28, 29). ככל שאנו ’גדלים בכל דבר’ מבחינה רוחנית, אנו מבינים שיהוה רוצה בטובתנו המרבית ושחוקיו אינם מחמירים מדי (אפסים ד׳:15; ישעיהו מ״ח:17, 18; נ״ד:13).
עם זאת, קיימים מצבים רבים שאין בעניינם מצווה מפורשת. עקב כך, יש הסבורים שבהיעדר חוק מקראי מפורש, הם חופשיים לעשות כאוות נפשם. לטענתם, אילו ראה זאת אלוהים לנחוץ, הוא היה מביע את רצונו בעזרת מצווה מפורשת.
מי שחושבים כך מחליטים לא פעם החלטות מוטעות, ואחר כך מכים על חטא. הם אינם מבינים שהמקרא אינו מכיל אך ורק חוקים אלא גם אינדיקציות לדרכי החשיבה של אלוהים. לימוד המקרא והבנת ראייתו של יהוה בנושאים שונים מאפשרים לנו לטפח מצפון המודרך על־פי המקרא ומסייעים לנו לבחור בחירות המשקפות את דרכיו. כך אנו משמחים את לבו וקוטפים את פרי ההחלטות הנבונות (אפסים ה׳:1).
דוגמאות מקראיות ראויות לציון
כשבוחנים את המקרא ועוקבים אחר קורותיהם של משרתי אלוהים בימי קדם, מתברר שדמויות אלו נקלעו למצבים שונים שבהם התחשבו בעמדתו של יהוה, גם בלי להיות כפופים לחוק מפורש בנידון. תן דעתך לדוגמתו של יוסף. כאשר לחצה עליו אשת פוטיפר לקיים עימה יחסי מין, לא היה מטעם אלוהים חוק כתוב נגד ניאוף. ועם זאת, גם בלי חוק מפורש, הבין יוסף שאם ינאף עימה, יחטא לא רק למצפונו אלא גם ”לאלוהים” (בראשית ל״ט:9). יוסף ככל הנראה הסיק שהניאוף עומד בניגוד לאורח חשיבתו ולרצונו של אלוהים, כפי שבאו לידי ביטוי בגן עדן (בראשית ב׳:24).
והנה עוד דוגמה. במעשי השליחים ט״ז:3 נמסר שפאולוס מל את טימותיאוס לפני שיצא איתו למסעות ההטפה שלו. אולם בפסוק 4 כתוב שפאולוס וטימותיאוס עברו לאחר מכן בערים ומסרו ”שיש לשמור את ההלכות שפסקו השליחים והזקנים בירושלים”. בין ההלכות נמנית ההחלטה שהמשיחיים כבר פטורים מחובת המילה! (מעשי השליחים ט״ו:5, 6, 28, 29) אם כן, מדוע ראה פאולוס לנחוץ שטימותיאוס יימול? ”בגלל היהודים שהיו במקומות ההם... שכן הכול ידעו שאביו [של טימותיאוס] יווני”. פאולוס לא רצה לפגוע בהם או להכשיל אותם שלא לצורך. היה חשוב לו שהמשיחיים ’ימליצו על עצמם לפני מצפונו של כל אדם לנגד עיני אלוהים’ (קורינתים ב׳. ד׳:2; קורינתים א׳. ט׳:19–23).
צורת חשיבה זו אפיינה את פאולוס ואת טימותיאוס. קרא את הכתוב ברומים י״ד:15, 20, 21 ובקורינתים א׳. ח׳:9–13; י׳:23–33, וראה עד כמה דאג פאולוס לטובתם הרוחנית של אחרים, ובייחוד לאלה שעלולים היו להיכשל עקב דברים שאינם פסולים במהותם. פאולוס כתב אודות טימותיאוס: ”אין לי איש תמים דעים עימי כמוהו, אשר בלב שלם ידאג לענייניכם. הכול דואגים לענייניהם, לא לדברים אשר למשיח ישוע. אבל יודעים אתם את אופיו הבחון; כמו בן העובד עם אביו הוא שירת עימי בעבודת הבשורה” (פיליפים ב׳:20–22). איזו דוגמה טובה הציבו לנו שני משיחיים אלה! במקום לבקש את נוחותם ולפעול על־פי העדפתם האישית בהיעדר חוק אלוהי ספציפי, הם חיקו את אהבתם של יהוה ושל בנו, וכעדות לכך בחנו כיצד החלטותיהם האישיות עלולות להשפיע מבחינה רוחנית על הזולת.
שים לב לישוע המשיח, המופת הנעלה מכול. בדרשת ההר הבהיר שכל המבין את רוח חוקי אלוהים יציית להם לא רק ככתבם וכלשונם (מתי ה׳:21, 22, 27, 28). לא ישוע, לא פאולוס, לא טימותיאוס ולא יוסף אימצו את קו החשיבה האומר שללא חוק אלוהי ספציפי, רשאי האדם לעשות ככל העולה על רוחו. אותם אנשים התאימו את עצמם לחשיבתו של אלוהים וקיימו בחייהם את מה שהוגדר בפי ישוע כשתי המצוות הראשונות במעלה — לאהוב את אלוהים ולאהוב את הרֵע (מתי כ״ב:36–40).
מה לגבי המשיחיים כיום?
למותר לציין שאין לגשת אל המקרא כאל מסמך משפטי, בציפייה שכל דרישה תנוסח בפרטי פרטים. אם אנו פועלים על־פי דרך חשיבתו של יהוה, גם ללא חוק מפורש המורה לנו מה לעשות, אנו ממלאים את לבו שמחה רבה. במילים אחרות, במקום לחכות תמיד שיגידו לנו מה אלוהים רוצה שנעשה, אנו יכולים ’להבין בעצמנו מהו רצונו של האדון’ (אפסים ה׳:17; רומים י״ב:2). מדוע גישה זו משמחת את יהוה? משום שהיא מראה שחשוב לנו להשביע את רצון אלוהים יותר מאשר לממש את זכויותינו והעדפותינו האישיות. אנו גם מעידים בזאת שאהבתו יקרה לנו עד כדי כך שאנו רוצים לאהוב כמוהו ולהפוך את האהבה לכוח המניע אותנו לפעולה (משלי כ״ג:15; כ״ז:11). יתרה מזו, מעשים המושתתים על רוח הדברים במקרא תורמים לבריאותנו הרוחנית ולעתים קרובות גם לבריאותנו הפיסית.
הבה נראה כיצד ניתן ליישם עיקרון זה בעניינים אישיים.
בחירת בידור
נניח שבחור צעיר רוצה לקנות דיסק כלשהו. השירים ששמע מתוך האלבום מאוד מוצאים חן בעיניו, אבל הוא מוטרד משום שלפי העטיפה מילות השירים נוטפות מין וגסויות. הוא גם שם לב שחלק ניכר משיריו של הזמר מתאפיינים בטון זועם ואגרסיבי.
הבחור הצעיר אוהב את יהוה, ודעותיו ורגשותיו של אלוהים בנושא חשובים לו. כיצד יוכל לדעת מהו רצון אלוהים בעניין זה?באיגרתו אל הגלטים מונה השליח פאולוס את מעשי הבשר ואת פרי הרוח על היבטיו השונים. אתה ודאי יודע מה כלול בפרי הרוח: אהבה, שמחה, שלום, אורך רוח, נדיבות, טוב לב, נאמנות, ענווה, ריסון עצמי. אך מה כוללים מעשי הבשר? פאולוס כותב: ”מעשי הבשר גלויים ואלה הם: ניאוף וזנות, טומאה, זימה, עבודת אלילים, כישוף, שנאה, מדון, צרות עין, כעס, מריבה, מחלוקות, כיתות, קנאה, שכרות, הוללות וכדומה. אומר אני לכם מראש מה שכבר אמרתי: עושי מעשים כאלה לא יירשו את מלכות האלוהים” (גלטים ה׳:19–23).
שים לב למילה האחרונה ברשימה — ”וכדומה”. פאולוס לא סיפק רשימה מקיפה של כל דבר ודבר שנכלל במעשי הבשר. ואין בסיס לטענה האומרת: ”אני רשאי מבחינה מקראית לעשות מעשה שאינו ברשימת מעשי הבשר שהציג פאולוס”. להיפך, הקורא נדרש להפעיל את כושר החשיבה שלו על מנת לזהות את הדברים שאינם מופיעים ברשימה אך נחשבים למעשים ’דומים’. מי שעושים ללא חרטה מעשים שאינם ברשימה, אך הם בבחינת מעשים ’דומים’, לא יירשו את ברכותיה של מלכות אלוהים.
לפיכך, עלינו להבין או להבחין מה יעורר את מורת רוחו של אלוהים. האם זו באמת משימה קשה? אם הרופא מייעץ לך להרבות באכילת פירות וירקות ולהימנע מגלידות, שוקולדים וכדומה, האם יהיה לך קשה להבין לאיזו קטגוריה שייכות העוגות? הבט שוב בפרי רוח אלוהים ובמעשי הבשר. לאיזו רשימה שייך האלבום שהוזכר קודם לכן? אין לו ולא כלום עם אהבה, טוב לב, ריסון עצמי וכל יתר התכונות הקשורות בפרי הרוח. אין צורך בחוק ישיר כדי להבין שמוסיקה מסוג זה אינה תואמת לאורח חשיבתו של אלוהים. אותם עקרונות חלים גם על חומר קריאה, סרטים, תוכניות טלוויזיה, משחקי מחשב, אתרים באינטרנט וכן הלאה.
הופעה אישית נאותה
המקרא מציג עקרונות הנוגעים ללבוש ולהופעה חיצונית. העקרונות הללו נותנים למשיחי את הכלים לשמור על הופעה אישית הולמת ונעימה למראה. גם בנושאים אלה, מי שאוהב את יהוה רואה בזאת הזדמנות לא לעשות ככל העולה על רוחו, אלא לנהוג בצורה שתשמח את אביו השמימי. כפי שראינו, העובדה שאלוהים לא חוקק חוקים ספציפיים בנושא זה או אחר, אין בה כדי לומר שלא חשוב לו מה יבחרו משרתיו לעשות. לכל מקום סגנון משלו, והסגנונות משתנים חדשות לבקרים. עם זאת, אלוהים מספק עקרונות בסיסיים שיש בהם כדי להנחות את משרתיו בכל זמן ובכל מקום.
לדוגמה, בטימותיאוס א׳. ב׳:9, 10 נאמר: ”כמו כן תעטינה הנשים תלבושת הולמת, בצניעות ובאיפוק; לא בהתגנדרות שיער, לא בזהב ופנינים, ולא במלבושים יקרים, אלא במה שיאה לנשים המצהירות על יראת שמים — במעשים טובים”. משיחיות (וגם משיחיים) חייבות לשאול את עצמן כיצד מוגדרת בסביבתן הופעה חיצונית ההולמת נשים ”המצהירות על יראת שמים”. ראוי במיוחד שהמשיחי ישקול מה הופעתו החיצונית תגרום לאחרים לחשוב על המסר המקראי שבפיו (קורינתים ב׳. ו׳:3). משיחי למופת לא יתרכז בהעדפותיו האישיות ובזכויותיו לכאורה, אלא יקפיד שלא להסיח את דעתם של אחרים ולא להיות להם למכשול (מתי י״ח:6; פיליפים א׳:10).
קורינתים א׳. י״א:1). ואודות ישוע כתב פאולוס: ”המשיח לא ביקש הנאה לעצמו”. הוראתו של פאולוס לכל המשיחיים ברורה ביותר: ”אנחנו החזקים חייבים לשאת את חולשות החלשים ולא לבקש הנאה לעצמנו. כל אחד מאיתנו ידאג לטובת רעהו כדי שרעהו ייבנה” (רומים ט״ו:1–3).
בהיוודע למשיחי שסגנון מסוים בהופעתו האישית מפריע לאחרים או מכשיל אותם, עליו לחקות את השליח פאולוס ולדחות את העדפותיו האישיות מפני טובתו הרוחנית של הזולת. פאולוס אמר: ”לכו בעקבותיי, כשם שגם אני הולך בעקבות המשיח” (חידוד כושר ההבנה
כיצד נוכל לחדד את כושר ההבנה שלנו למען נדע מה רצוי בעיני יהוה, גם ללא הדרכה ספציפית מטעמו? אם נקרא יום יום בדברו, נלמד אותו דרך קבע ונהרהר בכתוב, יכולת ההבנה שלנו תהיה חדה יותר. התקדמות זו אינה נעשית בִּן לילה. בדומה לגדילה פיסית של ילד, הצמיחה הרוחנית הדרגתית ואינה מורגשת באופן מיידי. יש צורך בסבלנות, ואין סיבה להיות מתוסכלים אם לא מבחינים מייד בשיפור. מאידך, הזמן החולף כשלעצמו לא יחדד את כושר ההבנה שלנו. כאמור, את הזמן צריך למלא בלימוד דבר־אלוהים, ועלינו לחיות על־פי דברו כמיטב יכולתנו (עברים ה׳:14).
ניתן לומר שבעוד חוקי אלוהים בוחנים את צייתנותנו, עקרונותיו מודדים את עומק רוחניותנו ואת גודל רצוננו למצוא חן בעיניו. ככל שנגדל רוחנית, יהיה לנו חשוב יותר לחקות את יהוה ואת בנו; יבער בנו הרצון להחליט החלטות המבוססות על דרך חשיבתו של אלוהים המתגלה בכתבי־הקודש. וככל שנשמח את אבינו בכל דבר שנעשה, גם שמחתנו תלך ותתעצם.
[תמונות בעמוד 23]
לכל מקום סגנון לבוש משלו, אך עקרונות המקרא צריכים לכוון את צעדינו