”הייו מכירי טובה”
”הייו מכירי טובה”
”ישלוט נא בלבבכם שלום המשיח... והייו מכירי טובה” (קולוסים ג׳:15).
1. איזה ניגוד חד קיים בין הקהילה המשיחית ובין העולם הנשלט על־ידי השטן?
בקרב 600,94 הקהילות של עדי־יהוה ברחבי העולם שוררת רוח של הכרת טובה. כל אסיפה נפתחת וננעלת בתפילה הכוללת הודיה ליהוה. פעמים רבות שומעים ביטויים כמו ”תודה”, ”בבקשה” וכיוצא באלה מפי צעירים, מבוגרים, חדשים וגם עדים ותיקים, וכולם עובדים יחדיו את אלוהים ונהנים מהתרועעות מעודדת (תהלים קל״ג:1). כמה מנוגד הדבר לאנוכיות המאפיינת רבים אשר ’אינם יודעים את יהוה ואינם נשמעים לבשורה’! (תסלוניקים ב׳. א׳:8) זהו עולם כפוי טובה. ואין פלא בכך, שהרי אלוהי העולם הזה הוא השטן — התגלמות האנוכיות. רוח הגאווה והמרדנות שלו פשטה בכל רובדי החברה האנושית (יוחנן ח׳:44; קורינתים ב׳. ד׳:4; יוחנן א׳. ה׳:19).
2. לאיזו אזהרה עלינו להישמע, ובאילו שאלות נדון?
2 הואיל ועולמו של השטן מאגף אותנו מכל כיוון, אנו צריכים להישמר שהגישות הרווחות בו לא ישפיעו עלינו. במאה הראשונה הזכיר השליח פאולוס למשיחיים באפסוס: ”בעבר התהלכתם... לפי עידן העולם הזה, כרצון השר אשר לו השלטון בספירת הביניים והוא הרוח הפועלת עתה בבני המרי. וגם אנחנו כולנו היינו מעורבים עימהם בעבר; עסקנו בתאוותינו הבשריות, מילאנו את תשוקות הגוף ואת דחף המחשבות, והיינו מטבענו בני זעם כשאר בני אדם” (אפסים ב׳:2, 3). הדבר נכון לגבי רבים בימינו. אם כן, כיצד נוכל לשמור על רוח של הכרת טובה? איזו עזרה מספק לנו יהוה? ובאילו דרכים מעשיות נוכל להראות שאנו אכן מכירי טובה?
סיבות להכיר טובה
3. עבור מה אנו חבים תודה ליהוה?
3 אנו חבים את תודתנו ליהוה אלוהים, בוראנו ומקור חיינו, במיוחד לאור המתנות שהוא מרעיף עלינו בנדיבות (יעקב א׳:17). מדי יום אנו מודים ליהוה שאנו בחיים (תהלים ל״ו:10). אנו רואים סביבנו שפע ראיות למעשי ידיו של יהוה, כגון השמש, הירח והכוכבים. המאגר העצום של המינרלים החיוניים לחיים, האיזון העדין של הגזים החשובים באטמוספירה ומחזורי הטבע המורכבים מהווים כולם תזכורת לחוב הגדול שיש לנו לפני אבינו האוהב שבשמים. ”רבות עשית אתה, יהוה אלוהיי”, שר המלך דוד, ”נפלאותיך ומחשבותיך אלינו; אין ערוך אליך. אגידה ואדברה, עָצְמוּ מִסַפֵּר” (תהלים מ׳:6).
4. מדוע עלינו להודות ליהוה על ההתרועעות המעודדת שממנה אנו נהנים בקהילותינו?
4 משרתי יהוה חיים כיום בתנאים שאינם דומים כלל לגן עדן, אך הם בכל זאת נהנים מגן עדן רוחני. באולמי המלכות ובכינוסים שלנו אנו רואים את פרי רוח אלוהים פועל בקרב אחינו לאמונה. יש עדים המראים לאנשים ללא רקע דתי את מה שאמר פאולוס באיגרתו אל הגלטים. הם מפנים תחילה את תשומת לבם ל”מעשי הבשר” ושואלים את בני שיחם מה דעתם האישית על הכתוב (גלטים ה׳:19–23). הרוב מסכימים שמעשים אלו מאפיינים את החברה בת זמננו. אחרי שמראים להם את התיאור של פרי רוח אלוהים וגם מזמינים אותם לאולם המלכות כדי שיראו פרי זה במו עיניהם, רבים מסיקים די מהר: ”אכן יש אלוהים בקרבכם” (קורינתים א׳. י״ד:25). אך הדבר אינו מוגבל לאולם מלכות מקומי אחד. בכל מקום שאליו תיסע, כאשר תפגוש עדי־יהוה, שמספרם ברחבי העולם עולה על שישה מיליון איש, תמצא אותה רוח של שמחה. כן, התרועעות מעודדת זו היא סיבה להודות ליהוה, שהרי הוא נותן את רוח קודשו אשר מאפשרת זאת (צפניה ג׳:9; אפסים ג׳:20, 21).
5, 6. כיצד נוכל להכיר טובה על קורבן הכופר, מתנתו הגדולה ביותר של אלוהים?
5 המתנה הגדולה והשלמה מכל המתנות שיהוה הרעיף עלינו היא העובדה שהוא שלח את בנו ישוע, אשר סיפק את קורבן הכופר. ”אם ככה אהב אותנו האלוהים”, כתב השליח יוחנן, ”גם אנחנו חייבים לאהוב איש את רעהו” (יוחנן א׳. ד׳:11). כן, אנו מכירים תודה על קורבן הכופר לא רק על־ידי ביטויי אהבה והודיה ליהוה, אלא גם באורח חיים המעיד על אהבה לזולת (מתי כ״ב:37–39).
6 נוכל ללמוד יותר על גילוי הכרת טובה אם נבחן את הדרך שבה נהג יהוה בעם ישראל. באמצעות תורת משה לימד יהוה את העם לקחים רבים. מ”ביטויי הדעת והאמת שבתורה” נוכל ללמוד דברים רבים שיעזרו לנו ליישם את עצתו של פאולוס: ”הייו מכירי טובה” (רומים ב׳:20; קולוסים ג׳:15).
שלושה לקחים מתורת משה
7. כיצד הדרישה להפריש מעשרות איפשרה לעם ישראל לגלות הכרת טובה ליהוה?
7 בתורת משה הראה יהוה לבני ישראל שלוש דרכים שבהן יבטאו הערכה אמיתית על טובו. ראשית הוזכרה החובה להפריש מעשר. מעשר מתבואת הארץ וכן גם ”מעשר בקר וצאן” היו צריכים להיות ”קודש ליהוה” (ויקרא כ״ז:30–32). כאשר בני ישראל צייתו לדרישה זו, יהוה בירך אותם בשפע. ”’הָביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי; ובחנוני נא בזאת’, אמר יהוה צבאות, ’אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די’” (מלאכי ג׳:10).
8. מה ההבדל בין תרומות מרצון ובין הפרשת מעשרות?
8 שנית, בנוסף לחוק המעשרות קבע יהוה לבני ישראל סידור להרמת תרומות מרצון. הוא הורה למשה לומר לעם: ”בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה, והיה באכלכם מלחם הארץ, תרימו תרומה ליהוה”. היה עליהם לתת חלק מראשית ’עריסותיהם [עיסות הבצק] חלה’ כ’תרומה ליהוה’ לדורותיהם. שים לב שלא צוינה הכמות המוגדרת של תרומות אלו (במדבר ט״ו:18–21). אבל כאשר הרימו בני ישראל תרומת הודיה, הובטחה להם ברכתו של יהוה. סידור דומה היה קיים במקדש שבחזון יחזקאל. נאמר: ”ראשית כל ביכורי כול וכל תרומת כול מכול תרומותיכם לכוהנים יהיה; וראשית עריסותיכם תתנו לכהן, להניח ברכה אל ביתך” (יחזקאל מ״ד:30).
9. מה לימד יהוה באמצעות סידור הליקוט?
9 שלישית, יהוה קבע את מנהג הליקוט. ”בקֻצרכם את קציר ארצכם”, ציווה אלוהים, ”לא תכַלֶה פְּאַת שדך לקצור, ולֶקֶט קצירך לא תְלַקֵט. וכרמך לא תעולל, ופֶרֶט כרמך לא תלַקט, לעני ולגר תעזוב אותם. אני יהוה אלוהיכם” (ויקרא י״ט:9, 10). שוב, לא הוזכרה כמות מוגדרת. כל אחד מבני ישראל יכול היה להחליט בעצמו כמה להותיר לנזקקים. בהתאם לכך, המלך שלמה הצהיר: ”מלווה יהוה חונן דל, וגמולו ישלם לו” (משלי י״ט:17). כך לימד יהוה לגלות רחמים והתחשבות כלפי מעוטי היכולת.
10. מה עלה בגורלם של בני ישראל כאשר נהגו בכפיות טובה?
10 יהוה בירך את עם ישראל כאשר נשמעו לחוקיו והפרישו מעשרות, הרימו תרומות מרצון ודאגו לנזקקים. אך כאשר גילו כפיות טובה, סר מהם חסדו של יהוה. הדבר הוביל לאסון ובסופו של דבר גם לגלוּת (דברי הימים ב׳. ל״ו:17–21). אילו לקחים טמונים בכך עבורנו?
ביטויי ההודיה שלנו
11. מהי הדרך העיקרית לבטא את תודתנו ליהוה?
11 הדרך העיקרית שבה אנו מהללים את יהוה ומביעים את תודתנו לו קשורה באופן דומה ל”זבח”. אומנם כמשיחיים איננו כפופים לתורת משה ואיננו מחויבים להעלות זבחים מן החי או מן הצומח (קולוסים ב׳:14). למרות זאת, השליח פאולוס הפציר במשיחיים העברים: ”לכן בכל עת נקריבה בתיווכו זבח תודה לאלוהים, כלומר, פרי שפתים המודות לשמו” (עברים י״ג:15). כאשר אנו מנצלים את יכולותינו ואת משאבינו כדי להקריב זבחי הלל ליהוה — אם בשירות השדה ואם ”במקהלים” של אחינו לאמונה — אנו מביעים את תודתנו לאבינו האוהב שבשמים, יהוה אלוהים (תהלים כ״ו:12). בעודנו פועלים כך, מה נוכל ללמוד מן הדרכים שבהן ביטא עם ישראל את תודתו ליהוה?
12. מה נוכל ללמוד מן הדרישה להפריש מעשרות בהקשר לאחריותנו המשיחית?
12 ראשית, כפי שראינו קודם לכן, הפרשת המעשרות לא היתה בחזקת רשות; כל אחד מבני ישראל היה מחויב לקיים דרישה זו. בתור משיחיים מוטלת עלינו האחריות להשתתף בשירות השדה ולנכוח באסיפות הקהילה. פעילויות אלו אינן בגדר רשות. בנבואתו הנרחבת לגבי עת הקץ, הצהיר ישוע מפורשות: ”בשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי כן יבוא הקץ” (מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20). ובאשר לאסיפות הקהילה, השליח פאולוס כתב בהשראת אלוהים: ”נשים לבנו איש אל רעהו, לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים. בל נזניח את התכנסותנו כמנהג כמה אנשים, כי אם נעודד איש את רעהו, ובייחוד בראותכם כי קרב היום” (עברים י׳:24, 25). הכרת טובה כלפי יהוה מתבטאת בכך שאנו מקבלים בשמחה את אחריותנו לבשר, ללמד וגם להתרועע בקביעות עם אחינו באסיפות הקהילה, ורואים זאת לזכות ולכבוד.
13. איזה לקח אפשר להפיק מסידור התרומות מרצון וממנהג הליקוט?
13 בנוסף, נוכל להפיק לקחים גם משני הסידורים האחרים שבאמצעותם יכלו בני ישראל לבטא את הערכתם — תרומות מרצון וליקוט. בניגוד להפרשת המעשרות, שהיתה דרישה הכרוכה בהתחייבות מפורשת, הרמת התרומות וסידור הליקוט לא הצריכו נתינה של כמות מוגדרת. הם איפשרו לעומק ההודיה שבלבו של עובד יהוה להניעו לפעולה. בדומה לכך, גם אם אנו מבינים שהיציאה לשירות השדה והנוכחות באסיפות הקהילה הן מאחריותו הבסיסית של כל עובד יהוה, האם אנו משתתפים בפעילויות אלו בלב שלם ובנפש חפצה? האם אנו רואים בהן הזדמנויות להביע את הערכתנו העמוקה כלפי כל מה שיהוה עושה עבורנו? האם אנו נוטלים בהן חלק נרחב, במידה שנסיבותינו האישיות מאפשרות לנו, או שמא אנו רואים בהן מחויבות גרידא שאין לנו ברירה אלא לעמוד בה? כמובן, אלו שאלות שעלינו להשיב עליהן באופן אישי. השליח פאולוס ניסח זאת כך: ”יבחן כל אחד את מעשיו ואז הסיבה לתהילתו תהיה בו עצמו בלי תלות בזולת” (גלטים ו׳:4).
14. מה יהוה מצפה שנעשה בשירותנו אותו?
14 יהוה אלוהים יודע היטב מה הן נסיבותינו. הוא מודע למגבלותינו ומעריך את הזבחים הקטנים והגדולים שמשרתיו נותנים לו מרצון. אין הוא מצפה מכולנו לתת את אותה כמות, שהרי זה מעבר ליכולתנו. השליח פאולוס דיבר על נתינה חומרית ואמר למשיחיים בקורינתוס את הדברים הבאים: ”אם קיימת הנכונות, רצויה היא לפי מה שיש ביד איש, לא לפי מה שאין בידו” (קורינתים ב׳. ח׳:12). עיקרון זה כוחו יפה לגבי עבודת אלוהים בימינו. מה שהופך את עבודתנו למקובלת בעיני יהוה אינו כמה אנו עושים אלא הדרך שבה אנו עושים זאת — בשמחה ובלב שלם (תהלים ק׳:1–5; קולוסים ג׳:23).
טפח את רוח החלוציות ואל תאבד אותה
15, 16. (א) מה הקשר בין השירות החלוצי להכרת טובה? (ב) כיצד גם מי שנבצר מהם לשרת כחלוצים יכולים לגלות את רוח החלוציות?
15 דרך עתירת גמול להביע את תודתנו ליהוה היא להצטרף לשירות המלא. מתוך אהבה ליהוה והכרת טובה על חסדו, משרתים מוקדשים רבים עושים שינויים משמעותיים בחייהם כדי לפנות יותר זמן לעבודת יהוה. יש שיכולים לשרת כחלוצים רגילים ולהקדיש ממוצע של 70 שעות בחודש להטפת הבשורה ולהוראת האמת. אחרים, שאולי מוגבלים מפאת נסיבות שונות, משרתים מדי פעם כחלוצים עוזרים ומקדישים 50 שעות שירות בחודש.
16 אך מה לגבי רבים מעובדי יהוה שנבצר מהם לשרת כחלוצים רגילים או כחלוצים עוזרים? ביכולתם לבטא הכרת טובה על־ידי כך שיטפחו ולא יאבדו את רוח החלוציות. כיצד? הם יכולים לעודד את מי שכן מתאפשר להם לשרת כחלוצים, לטפח בלב ילדיהם את השאיפה להפוך את השירות המלא לקריירה בחייהם וגם להשתתף בחריצות בשירות בהתאם לנסיבותיהם. מה שאנחנו נותנים בשירות תלוי במידה רבה בעומק ההערכה שיש בלבנו כלפי מה שיהוה עשה, עושה ועוד יעשה למעננו.
גילוי הכרת טובה באמצעות ’הוננו’
17, 18. (א) כיצד נוכל לגלות הכרת טובה באמצעות ’הוננו’? (ב) כיצד התייחס ישוע לתרומתה של האלמנה, ומדוע?
17 ”כבד את יהוה מהונך”, נאמר במשלי ג׳:9, ”ומראשית כל תבואתך”. משרתי יהוה אינם נדרשים כיום להפריש מעשרות. פאולוס כתב לקהילה בקורינתוס: ”כל איש כפי שידבנו לבו יתן, לא מתוך צער או הכרח, שהרי את הנותן בשמחה אוהב אלוהים” (קורינתים ב׳. ט׳:7). תרומות הניתנות מרצון כדי לתמוך בהטפה הכלל־עולמית על המלכות מעידות גם הן על הכרת טובה. הערכה מעומק הלב דוחקת בנו לעשות זאת בקביעות, ואולי להניח בצד סכום מסוים מדי שבוע, כמנהגם של המשיחיים הקדומים (קורינתים א׳. ט״ז:1, 2).
18 הסכום שאנו תורמים אינו כשלעצמו מבטא את הכרת התודה שלנו ליהוה, אלא דווקא הגישה שבה אנו נותנים. זה מה שהסביר ישוע כאשר הביט באנשים ששמו את נדבותיהם בתיבות האוצר שבבית המקדש. כשראה ישוע אלמנה ענייה שמה ”שתי פרוטות”, אמר: ”אמת אומר אני לכם, האלמנה הענייה הזאת נתנה יותר מכולם. כי כל אלה נתנו נדבותיהם מן העודף שלהם, אך היא ממחסורה נתנה את כל אשר היה לה למחיה” (לוקס כ״א:1–4).
19. מדוע כדאי שנבחן מחדש את הדרכים שבהן אנו מגלים הכרת טובה?
19 מי יתן ודיון זה בשאלה כיצד נוכל להכיר טובה יניע אותנו לבחון מחדש את הדרכים שבהן אנו מגלים את הערכתנו. האם נוכל לתת יותר זבחי תודה ליהוה ואולי גם לתמוך בצורה נרחבת יותר מבחינה חומרית בפעילות הכלל־עולמית? נוכל להיות בטוחים שאבינו האוהב והנדיב, יהוה, ישבע נחת מאיתנו אם נעשה כל שביכולתנו להיות מכירי טובה.
האם אתה זוכר?
• מאילו סיבות עלינו להכיר טובה ליהוה?
• אילו לקחים אנו מפיקים מהדרישה להפריש מעשרות, מן התרומות מרצון וממנהג הליקוט?
• כיצד אפשר לטפח את רוח החלוציות?
• כיצד נוכל להשתמש ב’הוננו’ כדי להודות ליהוה?
[שאלות לימוד]
[תמונות בעמוד 15]
”כל מתנה טובה וכל מתנה שלמה יורדת ממעל”
[תמונות בעמוד 16]
אילו שלושה לקחים מן התורה באים כאן לידי ביטוי?
[תמונות בעמוד 18]
אילו זבחים ביכולתנו להקריב?