מי היו האַנַבַּפְּטִיסְטִים?‏

מי שמבקר לראשונה במרכז העיר מִינְסְטֶר שבוֶסְטְפַלְיָה,‏ גרמניה,‏ אינו יכול שלא לעצור ולהתבונן בשלושת כלובי הברזל הנתלים על צריח של כנסייה.‏ למעט כמה פרקי זמן קצרים,‏ היו הכלובים תלויים שם קרוב ל־​500 שנה.‏ בתחילה נשאו הכלובים את גופותיהם של שלושה גברים אשר עונו והוצאו להורג בפומבי.‏ הם היו אַנַבַּפְּטִיסְטִים והכלובים הם שרידי מלכותם.‏

מי היו האנבפטיסטים?‏ כיצד קמה תנועתם?‏ מה היו עיקריה?‏ ומה בין שלושת הכלובים לבין מלכותם?‏

להנהיג רפורמות בכנסייה — אך כיצד?‏

בשלהי המאה ה־15 ובתחילת המאה ה־​16,‏ גברה הביקורת שנמתחה על הכנסייה הקתולית ועל כמורתה.‏ השחיתות והפריצות אכלו בכנסייה כל חלקה טובה.‏ עקב כך,‏ רבים חשו שיש צורך בשינויים מרחיקי לכת.‏ בשנת 1517 יצא מרטין לותר בריש גלי וקרא לרפורמה,‏ ועם הצטרפותם של אחרים לקלחת,‏ הלכה והתגבשה לה הרפורמציה הפרוטסטנטית.‏

אבל מתקני הדת לא היו מצוידים באסטרטגיה אחידה בשאלה מה יש לעשות ומה היקף השינויים הנדרשים.‏ רבים הכירו בצורך לדבוק במקרא בענייני פולחן.‏ בכל אופן,‏ מתקני הדת לא הגיעו לעמק השווה ביחס לפרשנות משותפת של תורות המקרא.‏ היו שחשו שהרפורמציה איטית מדי.‏ מתוך אותם מתקני דת צמחה לה תנועת האנבפטיסטים.‏

‏”‏לאמיתו של דבר,‏ לא היתה תנועה בפטיסטית אחת;‏ היו כמה תנועות”‏,‏ כותב האנס יורגן גרץ בספרו המטבילים — ההיסטוריה והמשמעות ‏(‏Die Täufer—Geschichte und Deutung)‏.‏ לדוגמה,‏ בשנת 1521 הטיפו ארבעה גברים שנודעו בכינוי נביאי צְווִיקַאוּ תורות אנבפטיסטיות,‏ ופעילותם עוררה תסיסה.‏ ב־1525 נוסדה קבוצה נבדלת של אנבפטיסטים בציריך,‏ שווייץ.‏ קהילות אנבפטיסטיות קמו גם במוֹרַבְיָה — היום צ׳כיה — ובהולנד.‏

טבילה — לילדים או למבוגרים?‏

הקהילות האנבפטיסטיות היו ברובן קטנות,‏ וחבריהן היו על־​פי־​רוב שוחרי שלום.‏ בני התנועה לא הסתירו את עיקרי אמונתם;‏ למעשה,‏ הם הטיפו אותם ברבים.‏ עיקריה של האמונה האנבפטיסטית הוגדרו בהצהרת האמונה של שְׁלַייטְהַיים ב־​1527.‏ בין היתר,‏ האנבפטיסטים סירבו לשאת נשק,‏ נבדלו מן העולם ונידו חוטאים משורותיהם.‏ אך המאפיין המובהק ביותר של עיקריהם,‏ אשר יצר הבדל חד בינם לבין יתר הזרמים הדתיים,‏ היה האמונה שהטבילה מיועדת למבוגרים ולא לילדים.‏ *

טבילת מבוגרים לא היתה אך ורק עניין של דוֹגמה דתית;‏ זו היתה שאלה של כוח.‏ אם יש לדחות את הטבילה עד גיל הבגרות — ובתוך כך לאפשר לאדם לקבל החלטה על סמך אמונה — יהיו שלא ייטבלו.‏ הלא־​טבולים יהיו,‏ במידה מסוימת,‏ מחוץ לשליטת הכנסייה.‏ אם כן,‏ עבור  כנסיות מסוימות טבילת מבוגרים התפרשה כניסיון לכרסם מכוחן.‏

משום כך,‏ קתולים ולותרנים כאחד פעלו למניעת טבילת מבוגרים.‏ באזורים מסוימים,‏ מי שהטבילו מבוגרים לאחר 1529 או נטבלו כמבוגרים היו צפויים לעונש מוות.‏ העיתונאי תומס זַייפרט מסביר כי האנבפטיסטים ”‏נרדפו עד צוואר בכל רחבי הקיסרות הרומית הקדושה של האומה הגרמנית”‏.‏ הרדיפות הגיעו לשיאן בעיר מִינְסְטֶר.‏

מינסטר של ימי הביניים רוצה שינוי

מינסטר של ימי הביניים מנתה כ־​000,‏10 תושבים והיתה מוקפת במערכת ביצורים כמעט בלתי חדירה,‏ כ־90 מטר רוחבה ובערך 5 קילומטרים היקפה.‏ אלא שהמצב בתוך העיר היה פחות יציב מביצוריה.‏ הספר מלכות האנבפטיסטים ‏(‏The Kingdom of the Anabaptists)‏, שיצא לאור מטעם מוזיאון מינסטר,‏ מצביע על ”‏מאבקים פוליטיים פנימיים בין אנשי מועצת העיר לבין הגילדות [‏האיגודים המקצועיים]‏”‏.‏ יתרה מזו,‏ התושבים יצאו חוצץ נגד התנהגות הכמורה.‏ מינסטר אימצה לעצמה את הרפורמציה וב־​1533 הפכה מעיר קתולית לעיר לותרנית.‏

אחד מראשי המטיפים הפרוטסטנטים במינסטר היה בֶּרְנְהַרְד רוֹתמַן,‏ אדם די נמהר.‏ הסופר פרידריך אונינגה מסביר כי ”‏השקפותיו [‏של רותמן]‏ היו במובהק אנבפטיסטיות;‏ הוא ועמיתיו מיאנו להטביל תינוקות”‏.‏ הוא נהנה מאהדת הציבור במינסטר,‏ אם כי דעותיו הרדיקליות נתפסו כקיצוניות מדי בעיני אחדים.‏ ”‏יותר ויותר מאוהבי הסדר הישן עזבו את העיר בתחושה קשה ומבשרת רעות.‏ אנבפטיסטים נהרו אל מינסטר ממקומות רבים,‏ בתקווה לחזות במימוש האידיאלים שלהם”‏.‏ ריכוזם של אלה במינסטר הוביל להתרחשויות מחרידות.‏

ירושלים החדשה במצור

שני מהגרים הולנדים שהגיעו למינסטר — יאן מתיס,‏ אופה מהַרְלֶם,‏ ויאן בואקלסון שנודע גם כיוהאן מליידֶן — נועדו למלא תפקיד מכריע בהתפתחויות שהיו שם.‏ מתיס התיימר להיות נביא והצהיר שבאפריל 1534 תחול ביאתו השנייה של ישוע.‏ העיר הוכרזה כירושלים החדשה המוזכרת בכתבי־​הקודש,‏ ואווירה אפוקליפטית אפפה את העיר.‏ רוֹתמַן החליט על שיתוף ברכוש.‏ התושבים הבוגרים עמדו בפני שתי ברירות:‏ להיטבל או לעזוב.‏ נערכו טבילות המוניות שבמהלכן נטבלו אחדים רק כדי שלא יאולצו לעזוב את בתיהם ואת נכסיהם.‏

ישובים אחרים הוכו בתדהמה בראותם את מינסטר הופכת לעיר הראשונה שבה אנבפטיסטים מהווים הכוח הדתי והפוליטי החזק ביותר.‏ על־​פי הספר המטבילים במינסטר ‏(‏Die Täufer zu Münster)‏, המצב עורר ”‏על מינסטר את זעמה של כל הקיסרות הרומית הקדושה של האומה הגרמנית”‏.‏ הרוזן פרנץ פון וַלְדֶק,‏ ששימש כנסיך־​בישוף מקומי ונחשב לאישיות רמת מעלה,‏ כינס צבא שהטיל מצור על מינסטר.‏ הצבא היה מורכב מלותרנים ומקתולים.‏ שני זרמים אלה,‏ אשר קודם לכן ניצבו משני צידי המתרס של הרפורמציה ושלימים יתכתשו ביניהם במלחמת שלושים השנה,‏ איחדו כוחות במאבקם נגד האנבפטיסטים.‏

 חורבן מלכות האנבפטיסטים

עוצמתו של הצבא לא הרתיעה את היושבים בין חומות העיר.‏ באפריל 1534,‏ בשעה שביאתו השנייה של ישוע היתה צפויה להתרחש,‏ יצא מתיס אל מחוץ לעיר רכוב על סוס לבן וציפה להגנה אלוהית.‏ שווה בנפשך את הבעתה שאחזה בתומכיו כראותם מעל לחומת העיר את החיילים מבתרים את מתיס לגזרים ותולים את ראשו על מוט.‏

יוהאן מליידֶן היה ליורשו של מתיס וכינוהו יוהאן מלך האנבפטיסטים במינסטר.‏ הוא ניסה לבטל את חוסר האיזון בין המינים — שיעור הנשים בעיר עלה בהרבה על מספר הגברים — ולשם כך עודד את הגברים לשאת להם נשים רבות ככל שחשקה נפשם.‏ כביטוי לניגודים הקיצוניים במלכות האנבפטיסטית שבמינסטר,‏ ניאוף וזנות גררו עונש מוות ואילו ריבוי נשים התקבל בהבנה ואף נחשב למומלץ.‏ המלך יוהאן בעצמו נשא 16 נשים.‏ כאשר אחת מהן,‏ אליזבת וַנְדְשֶׁרֶה,‏ ביקשה את רשותו לעזוב את העיר,‏ הותז ראשה לעיני כול.‏

המצור נמשך 14 חודשים עד לנפילת העיר ביוני 1535.‏ מינסטר נחרבה בהיקף שלא נראה שוב עד מלחמת העולם השנייה.‏ רותמן נמלט,‏ אבל המלך יוהאן ושני מנהיגים אנבפטיסטים נוספים נתפסו,‏ עונו והוצאו להורג.‏ גופותיהם הושמו בכלובים אשר נתלו על הצריח של כנסיית סנט לַמְבֶּרְט,‏ ”‏למען ישמשו דוגמה ואזהרה לכל עושי צרות פוטנציאליים”‏,‏ מסביר זייפרט.‏ כן,‏ הבחישה בקדירה הפוליטית גררה תוצאות דרסטיות.‏

מה אירע לקהילות אנבפטיסטיות אחרות?‏ הרדיפות נמשכו מספר שנים ברחבי אירופה.‏ רוב האנבפטיסטים דבקו בעקרונותיהם הפציפיסטיים,‏ אך נותר גם מיעוט לוחמני.‏ ברבות הימים,‏ תפס הכומר לשעבר מֶנוֹ סימונס את המנהיגות על האנבפטיסטים,‏ והקבוצה נודעה עם הזמן בשם מֶנוניטים או בשמות אחרים.‏

שלושת הכלובים

האנבפטיסטים היו ביסודו של דבר אנשים דתיים שהשתדלו לדבוק בעקרונות המקרא.‏ אך הקיצונים במינסטר גרמו להם לחדול מכך ולהתערב בפוליטיקה.‏ בעקבות זאת,‏ הפכה התנועה לכוח מהפכני.‏ הדבר המיט אסון על תנועת האנבפטיסטים ועל מינסטר של ימי הביניים.‏

אירועים מחרידים אלו שהתרחשו לפני קרוב ל־​500 שנה,‏ מובאים לתשומת לבם של כל המבקרים במרכז העיר.‏ כיצד?‏ בעזרת שלושת הכלובים הנתלים מצריח הכנסייה.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונות בעמוד 13]‏

המלך יוהאן עוּנה,‏ הוצא להורג ונתלה על צריח כנסיית סנט למברט