אלוהים אכן דואג לנו
אלוהים אכן דואג לנו
אין זה אלא טבעי לזעוק אל אלוהים לעזרה בשעת מצוקה. הרי הוא ’גדול ורב כוח ולתבונתו אין מספר’ (תהלים קמ״ז:5). אין מי שיכול לעזור לנו טוב יותר להתמודד עם בעיות. בנוסף לכך, המקרא מזמין אותנו ’לשפוך לפניו את לבבנו’ (תהלים ס״ב:9). אם כן, מדוע רבים חיים בתחושה שאלוהים אינו נעתר לתפילותיהם? האם יש להסיק מכך שלא אכפת לו?
במקום למהר ולהאשים את אלוהים באי נקיטת פעולה, היזכר בשנות ילדותך. כאשר הוריך לא נענו לכל מה שביקשת מהם, האם האשמת אותם שאין הם אוהבים אותך? ילדים רבים מגיבים כך. אך כשבגרת הבנת שהאהבה באה לידי ביטוי בדרכים רבות ושאין זו אהבה של ממש למלא אחר כל בקשה של ילד.
בדומה לכך, אם יהוה אינו נענה תמיד לתפילותינו כרצוננו, אין להסיק מכך שהוא מתעלם מאיתנו. האמת היא שאלוהים מביע את דאגתו כלפינו בדרכים רבות.
”בו אנחנו חיים”
ראשית, תודות לאלוהים ”אנחנו חיים ומתנועעים וקיימים” (מעשי השליחים י״ז:28). אין ספק שבתתו לנו חיים ממחיש אלוהים את דאגתו ואת אהבתו כלפינו.
יתרה מזו, אלוהים מספק לנו את כל הנחוץ לקיומנו. הכתוב אומר: ”[הוא] מצמיח חציר לבהמה, ועשב לעבודת האדם, להוציא לחם מן הארץ” (תהלים ק״ד:14). לאמיתו של דבר, הבורא אינו מעניק לנו אך ורק את צורכי המחיה הבסיסיים. הוא מספק לנו ביד רחבה ’גשם מן השמים ועונות פוריות, וממלא את לבותינו מזון ושמחה’ (מעשי השליחים י״ד:17).
בכל אופן, יש השואלים, ’אם אלוהים אוהב את בני האדם, מדוע הוא מרשה שנסבול?’ התדע להשיב על שאלה זו?
האם אלוהים אשם?
חלק ניכר מן הסבל האדם מביא על עצמו. לדוגמה, הסכנות שבפעילויות הכרוכות בסיכון גבוה ידועות היטב. למרות זאת, רבים מעורבים באי־מוסריות מינית, בשתייה מופרזת של אלכוהול, בסמים, בצריכת טבק, בספורט אתגרי, בנהיגה במהירות מופרזת וכן הלאה. אם דפוסי התנהגות מסוכנים אלה מולידים סבל, מי אשם? אלוהים? או שמא האשמה נחה בחיקו של האיש הפועל בטיפשות? דבר־אלוהים שנכתב ברוח הקודש אומר: ”אל תיטעו, באלוהים אין להתל; כי מה שאדם זורע, את זאת גם יקצור” (גלטים ו׳:7).
זאת ועוד, בני אדם פוגעים תכופות איש ברעהו. כאשר אומה מכריזה מלחמה, אין להטיל על אלוהים את האשמה לסבל שנגרם. כאשר עבריין תוקף את קורבנו, האם אלוהים אשם בפציעתו או במותו? ודאי שלא! כאשר רודן מדכא, מענה ורוצח את הכפופים לו, האם עלינו לתלות את הקולר באלוהים? אין זה מתקבל על הדעת (קהלת ח׳:9).
אך מה לגבי מיליונים החיים בעוני מחפיר או גוועים ברעב? האם האשם באלוהים? לא. בכוכב הלכת שלנו יש די והותר מזון להאכיל את כולם (תהלים י׳:2, 3; קמ״ה:16). חלוקה לא־שווה של מתנות השפע אשר מאת אלוהים היא שמובילה לרעב ולעוני רחבי היקף. אנוכיות האדם מונעת את פתרון הבעיה.
הגורם הבסיסי
אם כן, מי אשם במחלות או במוות מזקנה? האם תופתע לדעת שגם לכך אלוהים אינו אחראי? אלוהים לא ברא את האדם כדי להזדקן ולמות.
לאחר שהניח את הזוג הראשון, אדם וחוה, בגן עדן, העניק להם יהוה את התוחלת לחיות לנצח בארץ גן עדנית. הוא רצה שהעולם יאוכלס בבני אדם אשר יוקירו את מורשתם. זאת הסיבה שעתידם היה מותנה. אדם וחוה יחיו בגן־עדן כל עוד ישמעו בקולו של בוראם האוהב (בראשית ב׳:17; ג׳:2, 3, 17–23).
למרבה הצער, אדם וחוה מרדו באלוהים. חוה בחרה להקשיב לשטן. הוא שיקר לה ולמעשה רמז שאלוהים מונע ממנה דבר טוב. על כן נקטה קו פעולה עצמאי כדי להיות ’כאלוהים יודעת טוב ורע’. אדם הראשון חָבַר לה במרדה (בראשית ג׳:5, 6).
בחטאם הראו אדם וחוה שאין הם ראויים לחיות לעד. הם נשאו בתוצאות חטאם. כוחם וחַיוּתם דעכו, ובסופו של דבר הם איבדו את חייהם (בראשית ה׳:5). אלא שמרדם טמן בחובו השלכות חמורות יותר. עודנו סובלים מהשלכות החטא של אדם וחוה. השליח פאולוס כתב: ”כשם שעל־ידי אדם אחד [אדם הראשון] בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני אדם משום שכולם חטאו” (רומים ה׳:12). כן, מחמת מרדם של אדם וחוה, פשטו החטא והמוות כמחלה ממארת בקרב כל המין האנושי.
העדות הגדולה מכול לדאגת אלוהים
האם יוצא מכך שהמשפחה האנושית גוועת עד לאין מרפא? לא, וזה מביא אותנו לעדות הגדולה מכול לכך שאלוהים דואג לנו. תוך הקרבה גדולה מצידו סיפק אלוהים את האמצעי לשחרור האנושות מן החטא והמוות. מחיר הפדות היה חייו המושלמים של ישוע אשר הוקרבו ברצון בעדנו (רומים ג׳:24). על כן, השליח יוחנן כתב: ”כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוחנן ג׳:16). עקב ביטוי זה של אהבה, ביטוי יוצא מגדר הרגיל, שוב יש לנו התוחלת לחיות לנצח. פאולוס כתב אל הרומים: ”מעשה צדקה אחד הוא זיכוי של חיים לכל בני אדם” (רומים ה׳:18).
אנו סמוכים ובטוחים שבמועד שקבע אלוהים לא יהיו עוד סבל או מוות על פני האדמה. אדרבה, ישררו התנאים שנחזו בספר ההתגלות: ”הנה משכן האלוהים עם בני אדם וישכון עימהם; המה יהיו לו לעם והוא האלוהים יהיה עימהם, וימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו” (ההתגלות כ״א:3, 4). אולי תאמר, ’לעולם לא אזכה לראות זאת’. אבל האמת היא שיש סיכוי שכן תזכה לראות זאת. וגם אם תמות עד אז, אלוהים יכול להקימך מעם המתים (יוחנן ה׳:28, 29). זו מטרת אלוהים כלפינו, ומטרתו תתגשם. עד כמה נחטא לאמת אם נאמר שאלוהים אינו דואג לבני האדם!
’קרב לאלוהים’
יש נחמה בידיעה שאלוהים כבר החל ביצירת פתרון ארוך טווח ותמידי לבעיית הסבל האנושי. אך מה לגבי ההווה? מה נוכל לעשות אם נאבד אדם יקר לנו במוות או אם ילדנו יחלה במחלה כלשהי? ובכן, טרם באה העת שקבע אלוהים להסרת החולי והמוות. המקרא מציין שעלינו להמתין עוד קמעה למימוש ההבטחות. אך אלוהים לא זנח אותנו לאנחות. התלמיד יעקב אמר: ”קירבו לאלוהים ויקרב אליכם” (יעקב ד׳:8). הבורא מזמין אותנו לרקום עימו קשר אישי, ומי שעושים כן תמיד חשים את תמיכתו גם במצבים הקשים ביותר. כיצד ניתן לקרוב לאלוהים?
דוד המלך שאל שאלה דומה לפני כשלושת אלפים שנה: ”יהוה, ... מי ישכון בהר קודשך?” (תהלים ט״ו:1) דוד השיב על שאלתו ואמר: ”הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו. לא רגל על לשונו. לא עשה לרעהו רעה, וחרפה לא נשא על קרובו” (תהלים ט״ו:2, 3). במילים אחרות, יהוה מקבל בברכה את מי שהולכים בדרך שממנה סטו אדם וחוה. הוא מתקרב אל עושי רצונו (דברים ו׳:24, 25; יוחנן א׳. ה׳:3).
כיצד נוכל לעשות את רצון אלוהים? עלינו ללמוד מהו ’הטוב והרצוי בעיני אלוהים מושיענו’ ולהחליט לפעול בהתאם לכך (טימותיאוס א׳. ב׳:3). הדבר כרוך ברכישת ידע מדויק מתוך דבר־אלוהים, המקרא (יוחנן י״ז:3; טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17). אין די בקריאה שטחית של המקרא. עלינו לנהוג כדוגמת יהודי בֵּרֵאָה בני המאה הראשונה לספירה אשר קיבלו את הבשורה מפי פאולוס. עליהם אנו קוראים: ”[הם] קיבלו את הדבר בכל לב כשהם בודקים יום יום בכתובים אם הדברים האלה אכן כך” (מעשי השליחים י״ז:11).
גם היום לימוד שקדני של המקרא מחזק את אמונתנו באלוהים ועוזר לנו ליצור יחסים הדוקים עימו (עברים י״א:6). הלימוד גם מסייע לנו להבין היטב כיצד נוהג יהוה בבני האדם — לא רק למען יתרונות זמניים אלא בעיקר לשם טובתם הנצחית של אנשים בעלי הגישה הנכונה.
תן דעתך למספר משיחיים אשר נהנים מקשר הדוק עם אלוהים. ”אני כל כך אוהבת את יהוה, ויש לי הרבה סיבות להודות לו”, אומרת דניאל בת ה־16. ”הוא נתן לי הורים אוהבים שיש להם אהבת אלוהים אמיתית ושמלמדים אותי מתוך דברו”. משיחי מאורוגוואי כותב: ”לבי גדוש הערכה והוקרה ליהוה על חסדו ועל ידידותו”. אלוהים מזמין אליו גם את בני הגיל הרך. גבריאלה בת ה־7 אומרת: ”אני אוהבת את אלוהים יותר מכל דבר אחר בעולם! יש לי ספר מקרא משלי. אני אוהבת ללמוד על אלוהים ועל הבן שלו”.
מיליונים כיום ברחבי תבל מסכימים בלב שלם עם דבריו של מחבר התהלים: ”קרבת אלוהים לי טוב” (תהלים ע״ג:28). מושטת להם העזרה להתמודד עם בעיות החיים, ויש להם תקווה בטוחה לחיות לנצח בגן עדן עלי אדמות (טימותיאוס א׳. ד׳:8). מדוע שלא תשים לך למטרה ’לקרוב לאלוהים’? המקרא מבטיח לנו: ’אין הוא רחוק מכל אחד מאיתנו’ (מעשי השליחים י״ז:27). אלוהים אכן דואג לך!
[תמונות בעמוד 5]
דאגתו של יהוה כלפינו ניכרת בדרכים רבות
[תמונה בעמוד 7]
אפילו ילדים קטנים יכולים לקרוב לאלוהים
[תמונות בעמוד 7]
יהוה עוזר לנו כיום להחזיק מעמד. במועד שקבע יסיר את החולי ואת המוות