‏”‏[‏הם]‏ הפליגו אל קפריסין”‏

במילים אלו פותח ספר מעשי השליחים ומגולל את קורותיהם של השליחים המשיחיים פאולוס,‏ בר־​נבא ויוחנן מרקוס בביקורם בקפריסין בערך ב־47 לספירה (‏מעשי השליחים י״ג:‏4‏)‏.‏ כאז כן היום,‏ נהנית קפריסין ממיקום בעל חשיבות אסטרטגית רבה במזרח הים התיכון.‏

הרומאים לטשו עיניהם לאי וסיפחו אותו ב־58 לפה״ס.‏ קודם לכן ידעה קפריסין היסטוריה רבת אירועים.‏ שלטו בה הפניקים,‏ היוונים,‏ האשורים,‏ הפרסים והמצרים.‏ בעקבות הצלבנים,‏ הפרנקים והוונציאנים בימי הביניים,‏ באו העותומאנים.‏ בשנת 1914 הועבר השלטון באי לידי הבריטים והם החזיקו בו עד עצמאותו ב־​1960.‏

התיירות היא כיום ענף חשוב בכלכלת קפריסין,‏ אך בימי פאולוס היתה קפריסין עשירה באוצרות טבע,‏ אותם ניצלו הרומאים כדי למלא את בתי האוצר של רומא.‏ בשלב מוקדם בהיסטוריה נתגלתה הנחושת באי,‏ ומעריכים כי עד תום התקופה הרומית,‏ הופקו 000,‏250 טון נחושת.‏ אלא שתעשייה זו הביאה לידי השמדת שטחים נרחבים של יער עבות לצורכי התכה.‏ רבים מיערות האי כבר נעלמו בזמן ביקורו של פאולוס.‏

 קפריסין תחת הרומאים

על־​פי האנציקלופדיה בריטניקה,‏ קפריסין הועברה לשליטת המצרים בידי יוליוס קיסר,‏ ואחריו ניתנה למצרים בידי מרקוס אנטוניוס.‏ ואולם,‏ בימי אאוגוסטוס שבה לחזקת הרומאים ונשלטה — כפי שמציין בדייקנות לוקס,‏ כותב ספר מעשי השליחים — על־​ידי מושל שהיה כפוף ישירות לרומא.‏ בתקופה שפאולוס בישר שם,‏ כיהן סֶרְגְיוֹס פּוֹלוֹס כמושל (‏מעשי השליחים י״ג:‏7‏)‏.‏

השלום הרומי ‏(‏פַּקְס רומָנָה)‏,‏ השלום הבינלאומי שכפו הרומאים,‏ עודד את הרחבת המכרות והתעשיות של קפריסין והוליד מסחר משגשג.‏ האי נהנה מהכנסות נוספות תודות להימצאותם של הלגיונות הרומיים ובזכות הצליינים שנהרו אליו לכבוד האלה אפרודיטה,‏ שנחשבה לפטרונית האי.‏ כתוצאה מכך,‏ נסללו דרכים חדשות ונבנו נמלים ומבני ציבור מפוארים.‏ היוונית נותרה השפה הרשמית,‏ ותחת האימפריה הרומית נפוץ פולחנם של אפרודיטה,‏ אפולו וזאוס.‏ התושבים חיו חיי שפע ונהנו מחיי חברה ותרבות עשירים.‏

זו הסביבה שראה פאולוס עת שנדד ברחבי קפריסין ולימד על המשיח.‏ יש לציין שהמשיחיוּת הגיעה לקפריסין עוד לפני בואו של פאולוס.‏ הכתוב במעשי השליחים מדווח שלאחר מותו של המַרְטִיר המשיחי הראשון,‏ סטפנוס,‏ נמלטו מספר משיחיים אל קפריסין (‏מעשי השליחים י״א:‏19‏)‏.‏ בר־​נבא,‏ שותפו של פאולוס,‏ היה יליד קפריסין ואין ספק שמהיכרותו את האי,‏ שימש מורה דרך מעולה לפאולוס במסע הטפה זה (‏מעשי השליחים ד׳:‏36;‏ י״ג:‏2‏)‏.‏

להתחקות אחר מסעותיו של פאולוס

אין זה קל לשחזר את מסעותיו של פאולוס בקפריסין.‏ עם זאת,‏ לארכיאולוגים יש תמונה די ברורה לגבי רשת הדרכים המעולה של התקופה הרומית.‏ בשל המבנה הגיאוגרפי של האי,‏ גם הדרכים המודרניות סלולות ברובן על־​פי תוואי הדרכים שבהן צעדו אותם שליחים קדומים.‏

פאולוס,‏ בר־​נבא ויוחנן מרקוס הפליגו מסֶלֶבְקִיָה אל נמל סָלָמִיס.‏ מדוע באו אל סלמיס,‏ בעוד הבירה ועיר הנמל הראשית היתה פָּפוֹס?‏ ראשית,‏ סלמיס שכנה בחוף המזרחי,‏ מרחק 200 קילומטר בלבד מסֶלֶבְקִיָה שביבשה.‏ אף שתחת השלטון הרומי תפסה פָּפוֹס את מקומה של סלמיס כעיר הבירה,‏ נותרה סלמיס המרכז התרבותי,‏ החינוכי והמסחרי של האי.‏ בסלמיס התקיימה קהילה יהודית גדולה,‏ והשליחים ”‏השמיעו את דבר אלוהים בבתי כנסת”‏ (‏מעשי השליחים י״ג:‏5‏)‏.‏

כיום כל מה שנותר מסלמיס הוא תל חורבות.‏ עם זאת,‏ ממצאים ארכיאולוגיים מעידים על פארה ועל עושרה של העיר.‏ כיכר  העיר,‏ מרכז החיים הפוליטיים והדתיים,‏ נחשבת ככל הנראה לאגוֹרה הרומית הגדולה ביותר שנתגלתה אי פעם באזור הים התיכון.‏ בחורבותיה,‏ המתוארכים לימי אאוגוסטוס קיסר,‏ נחשפו רצפות פסיפס מסוגננות להפליא,‏ גִימְנַסְיוֹנים,‏ מערכת מרחצאות מרשימה,‏ אצטדיון ואמפיתיאטרון,‏ קברים מפוארים וכן גם תיאטרון ענקי המכיל 000,‏15 מקומות ישיבה!‏ בקרבת מקום מצויות חורבות מקדש זאוס המרהיב.‏

אלא שהעיר נהרסה ברעידות אדמה וקצרה ידו של זאוס מלהושיע.‏ בשנת 15 לפה״ס נחרבה מרבית סלמיס ברעידת אדמה גדולה,‏ ובהמשך נבנתה מחדש בידי אאוגוסטוס.‏ היא נהרסה שנית ברעידת האדמה שהתחוללה ב־​77 לספירה,‏ ושוב שוקמה.‏ במאה הרביעית לספירה נמחתה סלמיס בסדרת רעידות אדמה,‏ ומאז לא שבה לגדולתה.‏ עד לימי הביניים כבר נסתם נמלהּ בסחופת וננטש.‏

לא נאמר כיצד הגיבו אנשי סלמיס לפעילות ההטפה של פאולוס.‏ עם זאת,‏ פאולוס ידע שעליו לבשר גם ביישובים אחרים.‏ לאחר שעזבו את סלמיס עמדה בפני השליחים האפשרות לבחור בשלוש דרכים:‏ האחת מוליכה אל החוף הצפוני וחוצה את רכס קירניה;‏ השנייה פונה מערבה וחוצה את מישור המֶסַאוֹריה דרך חלקו המרכזי של האי;‏ והשלישית נעה לאורך החוף הדרומי.‏

המסורת מספרת כי פאולוס בחר בדרך השלישית.‏ היא עוברת דרך קרקע חקלאית עשירה בעלת אדמת חַמְרָה אדומה ייחודית.‏ כ־50 קילומטר לכיוון דרום מערב,‏ מגיעה הדרך אל העיר לַרְנָקָה ובהמשך סוטה צפונה לכיוון פנים האי.‏

‏”‏בכל האי”‏

הדרך הראשית הובילה עד מהרה אל העיר הקדומה לֶדְרָה.‏ העיר שכנה בשטחה של ניקוסיה,‏ בירת האי בת זמננו.‏ כל הראיות לקיומה של אותה עיר ממלכה נעלמו.‏ אך בתוך החומות הוונציאניות בנות המאה ה־16 המקיפות את מרכז ניקוסיה,‏ קיים רחוב צר ושוקק חיים הנושא את השם לֶדְרָה.‏ אין אנו יודעים אם פאולוס ביקר בלֶדְרָה או לא.‏ המקרא פשוט מוסר לנו שהם ”‏עברו בכל האי”‏ (‏מעשי השליחים י״ג:‏6‏)‏.‏ הספר ההיסטוריה הגיאוגרפית של ארצות המקרא מאת ויקליף  ‏(‏The Wycliffe Historical Geography of Bible Lands)‏ מציין כי ”‏הכוונה היא ככל הנראה לסיור מקיף יחסית בכל הקהילות היהודיות בקפריסין”‏.‏

אין ספק שבזמן שהותו בקפריסין התעתד פאולוס להגיע לרבים ככל האפשר.‏ לכן,‏ ייתכן שעשה את דרכו במסלול הדרומי מן העיר לֶדְרָה דרך אַמַתוּס וקוּריוֹן — שתי ערים קוסמופוליטיות משגשגות.‏

קוּריוֹן שכנה גבוה מעל פני הים על גבי צוקים המתנשאים כמעט במאונך לאורך החופים.‏ עיר יוונית־​רומית מרשימה זו נפגעה ברעידת האדמה שהחריבה את סלמיס ב־77 לספירה.‏ מצויות בה חורבות של מקדש לכבוד האל אפולו המתוארך ל־​100 לספירה.‏ האצטדיון יכול היה להכיל 000,‏6 צופים.‏ חיי המותרות שניהלו תושבים רבים בקוּריוֹן ניכרים בפסיפסים היפים שעיטרו את הרצפות גם בווילות פרטיות.‏

הלאה לפָּפוֹס

מקוּריוֹן ממשיכה הדרך המרהיבה מערבה אל אזור מייצרי היין,‏ ואט אט מטפסת מעלה עד אשר מתחילה באופן בלתי צפוי לרדת בחדות ולהתפתל מטה בינות לצוקים לעבר החופים המכוסים חלוקי ים.‏ על־​פי המיתולוגיה היוונית,‏ זהו המקום שבו נולדה האלה אפרודיטה והגיחה מן הים.‏

אפרודיטה נחשבה לאהודה מבין האלים היווניים בקפריסין,‏ והקפריסאים סגדו לה בלהיטות עד המאה השנייה לספירה.‏ מרכז פולחנה היה בפָּפוֹס.‏ בכל אביב נערך לכבודה פסטיבל גדול.‏ צליינים מאסיה הקטנה,‏ ממצרים,‏ מיוון ואפילו מפרס עשו דרכם אל פָּפוֹס לרגל החגיגות.‏ תחת שלטון בית תלמי נחשפו הקפריסאים לפולחן הפרעונים.‏

פָּפוֹס היתה הבירה הרומית של קפריסין ומושב המושל,‏ והיא נהנתה מן הזכות לטבוע מטבעות נחושת.‏ גם היא נחרבה ברעידת האדמה של 15 לפה״ס,‏ וכפי שהיה בסלמיס,‏ סיפק אאוגוסטוס את הכספים לבנייתה מחדש.‏ החפירות חושפות את חיי הפאר של עשירי פָּפוֹס במאה הראשונה לספירה — רחובות רחבי ידיים,‏ וילות פרטיות מפוארות,‏ בתי־​ספר למוסיקה,‏ גִימְנַסְיוֹנים ואמפיתיאטרון.‏

בעיר הזו ביקרו פאולוס,‏ בר־​נבא ויוחנן מרקוס,‏ ומושל העיר סרגיוס פולוס — ”‏אדם נבון”‏ — ”‏ביקש לשמוע את דבר אלוהים”‏ חרף ההתנגדות העזה מצד אֱלִימַס המכשף.‏ המושל ”‏השתומם על תורת האדון”‏ (‏מעשי השליחים י״ג:‏​6–12‏)‏.‏

לאחר שהשלימו בהצלחה את פעילותם בקפריסין,‏ המשיכו השליחים במלאכתם באסיה הקטנה.‏ מסע ההטפה הראשון שערך פאולוס היווה ציון דרך בהפצת המשיחיות האמיתית.‏ הספר מסעות פאולוס הקדוש במזרח היווני ‏(‏s Journeys in the Greek Orient’‏St. Paul)‏ מכנה זאת ”‏ההתחלה האמיתית של המיסיון המשיחי ושל הקריירה המיסיונרית של פאולוס”‏.‏ הוא מוסיף:‏ ”‏הדעת נותנת שקפריסין,‏ השוכנת במקום המפגש של נתיבי הים המוליכים לסוריה,‏ אסיה הקטנה ויוון,‏ היא התחנה הראשונה במפעל המיסיונרי”‏.‏ אך היה זה השלב הראשוני בלבד.‏ חלפו 2000 שנה בערך ופעילות ההטפה המשיחית נמשכת.‏ בהחלט ניתן לומר שבשורת מלכות אלוהים הגיעה ”‏עד קצה הארץ”‏ (‏מעשי השליחים א׳:‏8‏)‏.‏

‏[‏מפות בעמוד 20]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

קפריסין

ניקוסיה ‏(‏לֶדְרָה)‏

סָלָמִיס

פָּפוֹס

קוּריוֹן

אַמַתוּס

לַרְנָקָה

רכס קירניה

מישור מֶסַאוֹריה

הרי טרוֹאוֹדוֹס

‏[‏תמונה בעמוד 21]‏

בעת ביקורו בפָּפוֹס נתמלא פאולוס ברוח הקודש והיכה בעיוורון את אֱלִימַס המכשף