שלום וֶסְטְפַלְיָה — נקודת מפנה באירופה

‏”‏לראות היום כל כך הרבה ראשי מדינות אירופאיות נאספים כאן יחדיו זה בהחלט מחזה נדיר”‏.‏ כך הצהיר רוֹמַן הרצוג,‏ נשיא גרמניה לשעבר,‏ באוקטובר 1998.‏ את המילים הללו אמר במעמד של ארבעה מלכים,‏ ארבע מלכות,‏ שני נסיכים,‏ דוכס גדול אחד ומספר נשיאים.‏ מאורע זה,‏ שהתקיים בחסות מועצת אירופה,‏ היה מן החשובים ב־50 שנות קיומה של גרמניה המודרנית.‏ לרגל מה נערך המאורע?‏

אוקטובר 1998 עמד בסימן יום השנה ה־​350 להסכם השלום של וֶסְטְפַלְיָה.‏ הסכמי שלום הם בדרך כלל נקודות מפנה בהיסטוריה,‏ ומבחינה זו הסכם וֶסְטְפַלְיָה נחשב לדבר מיוחד.‏ החתימה על ההסכם בשנת 1648 שמה קץ למלחמת שלושים השנה וציינה את לידתה של אירופה המודרנית כיבשת של מדינות ריבוניות.‏

סדר ישן עובר טלטלה

המוסדות החזקים מכול באירופה של ימי הביניים היו הכנסייה הרומית קתולית והאימפריה הרומית הקדושה.‏ האימפריה היתה מורכבת ממאות אחוזות קטנות או גדולות והתפרשה על פני שטח המקיף בתוכו כיום את אוסטריה,‏ צ׳כיה,‏ מזרח צרפת,‏ גרמניה,‏ שווייץ,‏ ארצות השפלה וחלקים מאיטליה.‏ הואיל והאחוזות הגרמניות היוו את חלקה העיקרי,‏ נודעה האימפריה בשם הקיסרות הרומית הקדושה של האומה הגרמנית.‏ על כל אחוזה שלט נסיך במתכונת של אוטונומיה חלקית.‏ הקיסר עצמו היה רומי קתולי מבית הַבְּסְבּוּרְג האוסטרי.‏ לפיכך,‏ בהתחשב ביחסי הגומלין בין האַפִּיפְיוֹרוּת והאימפריה,‏ שלטה הכנסייה הרומית קתולית באירופה ביד רמה.‏

אלא שבמאות ה־16 וה־17 עבר הסדר המוכר טלטלה.‏ ברחבי אירופה פשטה מורת רוח לנוכח שחיתות המידות של הכנסייה הרומית קתולית.‏ מתקני דת כדוגמת מרטין לותר וזַ’‏ן קלווין הטיפו לחזרה לערכים מקראיים.‏ לותר וקלווין זכו לתמיכה גורפת,‏ ומתוך תנועה זו צמחו הרפורמציה והפלגים הפרוטסטנטיים.‏ הרפורמציה פיצלה את האימפריה לשלושה זרמים — קתוליים,‏ לותרניים וקלוויניסטיים.‏

הקתולים חשדו בפרוטסטנטים ואלה בזו ליריביהם הקתולים.‏ אווירה זו הביאה בתחילת המאה ה־17 להקמתם של האיחוד הפרוטסטנטי ושל הליגה הקתולית.‏ מקצת הנסיכים באימפריה חברו לאיחוד,‏ ואחרים לליגה.‏ אירופה — ובייחוד האימפריה — היתה כחבית נפץ של חשדות,‏ ודי היה בניצוץ אחד כדי לפוצץ את הכול.‏ כאשר ניצת הניצוץ,‏ פרצה מלחמה שנמשכה 30 שנה.‏

ניצוץ קטלני מצית את אירופה בלהבות

השליטים הפרוטסטנטים לחצו על בני הַבְּסְבּוּרְג הקתולים לאפשר יותר חופש פולחן.‏ אך ההקלות ניתנו באי־​רצון,‏ ובשנים 1617–1618  נסגרו בכפייה שתי כנסיות לותרניות בבּוֹהֶמְיָה (‏צ׳כיה)‏.‏ צעד זה פגע ברגשותיהם של אנשי האצולה הפרוטסטנטים,‏ והם פרצו בסערה לאחד מארמונות פראג,‏ תפסו שלושה פקידי ממשל קתולים והשליכו אותם מבעד לחלון בקומה העליונה.‏ מעשה זה היה הניצוץ שהצית את אירופה בלהבות.‏

הגם שהתיימרו לנהות אחר שר השלום,‏ ישוע המשיח,‏ אחזו בני הזרמים הניצים איש בגרונו של רעהו (‏ישעיהו ט׳:‏5)‏.‏ ”‏בקרב ההר הלבן”‏,‏ הנחילה הליגה מפלה ניצחת לאיחוד והביאה לפירוקו.‏ אנשי אצולה פרוטסטנטים הוצאו להורג בחוצות פראג.‏ בכל רחבי בּוֹהֶמְיָה הוחרם רכושם של פרוטסטנטים שלא התכחשו לאמונתם וחולק בין הקתולים.‏ הספר 1648 — מלחמה ושלום באירופה (‏1648 — Krieg und Frieden in Europa)‏ מתאר את הפקעת הרכוש כ”‏אחת מהעברות הבעלות הגדולות מכול שהתחוללו אי פעם במרכז אירופה”‏.‏

מה שהחל כסכסוך דתי בבוהמיה הסלים והפך למאבקי כוח בינלאומיים.‏ במשך 30 שנה נשאבו אל קלחת המלחמה דנמרק,‏ צרפת,‏ הולנד,‏ ספרד ושבדיה.‏ שליטים קתולים ופרוטסטנטים המוּנעים על־​פי־​רוב מכוח החמדנות והתאווה לעוצמה,‏ חתרו לעליונות פוליטית ולבצע כסף.‏ מלחמת שלושים השנה מחולקת לשלבים,‏ וכל שלב נקרא על שם יריביו הראשיים של הקיסר.‏ בספרי עיון מסוימים נהוג להצביע על ארבעה שלבים:‏ המלחמה בבוהמיה ובפּאלאטינאט,‏ מלחמת דנמרק־​סכסוניה תחתית,‏ המלחמה השבדית והמלחמה הצרפתית־​שבדית.‏ רוב הקרבות נערכו בשטחי האימפריה.‏

כלי הנשק באותם ימים כללו אקדחים,‏ רובי מוסקט,‏ מרגמות ותותחים,‏ ושבדיה נחשבה לספקית הנשק העיקרית.‏ הקתולים והפרוטסטנטים היו שקועים עד צוואר במלחמה.‏ חיילים יצאו לקרב בקריאות ”‏סנטה מריה”‏ או ”‏אלוהים איתנו”‏.‏ החיילים ביצעו מעשי ביזה ושוד באחוזות הגרמניות ונהגו ביריביהם ובאזרחים כבחיות.‏ המלחמה הידרדרה לברבריות.‏ המצב עמד בניגוד גמור לנבואה המקראית:‏ ”‏לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה”‏ (‏מיכה ד׳:‏3)‏.‏

דור שלם של גרמנים גדל מבלי לדעת דבר אחר מלבד מלחמה,‏ והאוכלוסייה המותשת שיוועה לשלום.‏ השלום יכול היה לבוא אלמלא ניגודי האינטרסים הפוליטיים בין המנהיגים.‏ הסכסוך נעשה יותר ויותר פוליטי ככל שהמלחמה הלכה ואיבדה את אופיה הדתי ולבשה אופי חילוני.‏ למרבה האירוניה,‏ אחד האישים שתרמו לשינוי זה היה אדם רם דרג בכנסייה הקתולית.‏

 קרדינל רִישֶלְייֶה משליט את מרותו

תוארו הרשמי של אַרְמַן זַ’‏ן דִי פְּלֶסִי היה קרדינל רִישֶלְייֶה.‏ הוא גם נחשב לשר הראשון של צרפת בין השנים 1624–1642.‏ רישלייה שאף להפוך את צרפת למעצמה השלטת באירופה.‏ לשם כך,‏ ניסה לכרסם בכוחם של עמיתיו הקתולים,‏ בני הבסבורג.‏ מה עשה?‏ הוא מימן את הצבאות הפרוטסטנטיים של המדינות הגרמניות,‏ של דנמרק,‏ של הולנד ושל שבדיה,‏ אשר נלחמו כולם בהבסבורגים.‏

בשנת 1635 שלח רִישֶלְייֶה לראשונה חיילים צרפתים אל החזית.‏ הספר יחי השלום!‏ (‏!vivat pax​—Es lebe der Friede)‏ מסביר שבשלב האחרון ”‏חדלה מלחמת שלושים השנה להיות סכסוך בין פלגים דתיים.‏ .‏.‏.‏ המלחמה הפכה למאבק על עליונות פוליטית באירופה”‏.‏ מה שהחל כסכסוך דתי בין קתולים לפרוטסטנטים הסתיים במאבק שבו קתולים נלחמו לצד פרוטסטנטים נגד קתולים אחרים.‏ הליגה הקתולית,‏ שאיבדה מכוחה בשנות ה־30 של המאה ה־17,‏ התפרקה ב־​1635.‏

ועידת השלום בוֶסְטְפַלְיָה

אירופה נחרבה בגין ביזות,‏ רציחות,‏ מעשי אונס ומחלות.‏ אט אט גברה הכמיהה לשלום בשל ההכרה שבמלחמה זו אין מנצחים.‏ הספר יחי השלום!‏ מציין כי ”‏לקראת שלהי שנות ה־30 של המאה ה־17,‏ הכירו סוף סוף הנסיכים המושלים שבכוח צבאי לא יוכלו עוד לממש את מטרתם”‏.‏ אך אם כולם רצו שלום,‏ כיצד יושג השלום?‏

פֶרדינַנד השלישי קיסר האימפריה הרומית הקדושה,‏ לואי ה־13 מלך צרפת,‏ וכריסטינה מלכת שבדיה הסכימו שיש לכנס ועידה שבמהלכה כל הצדדים במלחמה ישאו ויתנו לגבי תנאי השלום.‏ נבחרו שני אתרים לשיחות — הערים אוֹסְנַבְּרִיק ומִינְסְטֶר במחוז הגרמני וֶסְטְפַלְיָה.‏ הערים הללו נבחרו משום שהן שוכנות באמצע הדרך בין ערי הבירה של שבדיה וצרפת.‏ החל מ־​1643 זרמו אל שתי הערים קרוב ל־​150 משלחות,‏ חלקן בליווי צוותים גדולים של יועצים.‏ הצירים הקתולים התאספו במִינְסְטֶר ואילו הפרוטסטנטים באוֹסְנַבְּרִיק.‏

תחילה נוסח קוד התנהגות להסדרת נושאים שונים כגון כינויים ודרגות של הצירים,‏ סידור מקומות ישיבה ונהלים.‏ אחר כך החלו שיחות השלום,‏ והצעות הועברו ממשלחת אחת לרעותה דרך מתווכים.‏ מקץ קרוב לחמש שנים — בעוד המלחמה נמשכת — הושגה הסכמה על תנאי השלום.‏ חוזה וֶסְטְפַלְיָה היה מורכב ממספר מסמכים.‏ הסכם אחד נחתם בין הקיסר פרדיננד ה־3 לבין שבדיה,‏ והסכם נוסף בין הקיסר לבין צרפת.‏

כאשר פשטו החדשות על ההסכם,‏ פרצו החגיגות.‏ מה שהחל בניצוץ קטלני הסתיים בזיקוקי די־נור של ממש,‏ אשר האירו את השמים במספר ערים.‏ פעמוני הכנסיות צלצלו,‏ תותחים ירו מטחי כבוד ואנשים שרו ברחובות.‏ האם ציפה לאירופה שלום קבע?‏

הייתכן שלום קבע?‏

הסכם וֶסְטְפַלְיָה הכיר בעקרון הריבונות.‏ יוצא מכאן שכל צד בהסכם יכבד את הזכויות הטריטוריאליות של כל יתר הצדדים ולא יתערב בענייניהם הפנימיים.‏ כך נולדה אירופה המודרנית כיבשת של מדינות ריבוניות.‏ מדינות מסוימות יצאו נשכרות מן החוזה יותר מאחרות.‏

צרפת זכתה למעמד של מעצמת על,‏ והולנד ושבדיה זכו לעצמאות.‏ אשר למדינות הגרמניות,‏ אשר רבות מהן נחרבו במלחמה,‏ לקה  ההסכם בחסר.‏ עתידה של גרמניה היה נתון במידה מסוימת לחסדיהן של אומות אחרות.‏ האנציקלופדיה בריטניקה החדשה מדווחת:‏ ”‏הרווחים וההפסדים של הנסיכים הגרמנים נקבעו על־​פי נוחותם של הכוחות העיקריים:‏ צרפת,‏ שבדיה ואוסטריה”‏.‏ במקום להתקרב ולהתאחד כאומה אחת,‏ התפלגו האחוזות הגרמניות כבעבר.‏ יתרה מזו,‏ שטח מסוים מגרמניה הועבר לידי שליטים זרים וכן גם חלקים מנהרותיה העיקריים של גרמניה — הריין,‏ אֶלבֶּה ואוֹדֶר.‏

הזרמים הקתוליים,‏ הלותרניים והקלוויניסטיים זכו להכרה שווה.‏ לא הכול היו מרוצים מכך.‏ האפיפיור אינוצנטיוּס ה־10 התנגד נחרצות לחוזה והכריז עליו בטל ומבוטל.‏ למרות זאת,‏ החזיתות הדתיות שהוקמו נותרו ברובן ללא שינוי במשך שלוש מאות שנה.‏ אף שחופש דת שווה לכל נפש טרם הושג,‏ חלה התקדמות בכיוון.‏

החוזה שם קץ למלחמת שלושים השנה,‏ ועימה הסתיימו כמעט כל פעולות האיבה.‏ זו היתה מלחמת הדת הגדולה האחרונה באירופה.‏ המלחמות לא תמו,‏ אך הגורם הבסיסי שלהן עבר מדת לפוליטיקה או למסחר.‏ אין בזה לומר שהדת איבדה כל השפעה על מעשי האיבה באירופה.‏ במלחמות העולם הראשונה והשנייה התנוססה על אבזם חגורתם של החיילים הגרמנים כתובת בעלת צליל מוכר:‏ ”‏אלוהים איתנו”‏.‏ במשך אותם סכסוכים נוראיים,‏ שוב ניצבו קתולים ופרוטסטנטים בצד אחד של המתרס מול קתולים ופרוטסטנטים בצידו השני.‏

ברור שחוזה וֶסְטְפַלְיָה לא כונן שלום קבע.‏ אך שלום כזה יהיה בקרוב נחלתם של כל עושי רצון אלוהים.‏ יהוה אלוהים יביא שלום נצחי לאנושות דרך מלכות בנו,‏ ישוע המשיח.‏ תחת ממשלה זו,‏ תהיה דת האמת האחת והיחידה כוח מאחד ולא מפלג.‏ איש לא יצא למלחמה מכל סיבה שהיא,‏ דתית או אחרת.‏ איזו הקלה תהא זו כאשר המלכות תפרוש שלטונה על פני כדור־​הארץ וישרור ”‏שלום אין קץ”‏!‏ (‏ישעיהו ט׳:‏5,‏ 6)‏.‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 21]‏

מה שהחל כסכסוך דתי בין קתולים לפרוטסטנטים הסתיים במאבק שבו קתולים נלחמו לצד פרוטסטנטים נגד קתולים אחרים

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 22]‏

חיילים יצאו לקרב בקריאות ”‏סנטה מריה”‏ או ”‏אלוהים איתנו”‏

‏[‏תמונה בעמוד 21]‏

קרדינל רִישֶלְייֶה

‏[‏תמונה בעמוד 23]‏

ציור מן המאה השש עשרה המתאר את המאבק בין לותר,‏ קלווין והאפיפיור

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 20]‏

מן הספר Spamers Illustrierte Weltgeschichte VI

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 23]‏

מנהיגי דת נאבקים:‏ מן הספר Wider die Pfaffenherrschaft;‏ מפה:‏ J. G. Heck/‏The Complete Encyclopedia of Illustration