שאלות של קוראים

מה אירע בתקרית המתוארת בשמות ד׳:‏​24–26,‏ ומי היה בסכנת חיים?‏

משה היה בדרכו למצרים עם אשתו,‏ ציפורה,‏ ועם בניו,‏ גרשום ואליעזר.‏ ”‏ויהי בדרך במלון,‏ ויפגשהו יהוה ויבקש המיתו.‏ ותיקח ציפורה צור ותכרות את עורלת בנה ותַגַע לרגליו,‏ ותאמר:‏ ’‏כי חתן דמים אתה לי’‏.‏ ויִרֶף ממנו,‏ אז אמרה:‏ ’‏חתן דמים’‏ למוּלות”‏ (‏שמות ד׳:‏​20,‏ 24–26)‏.‏ זו אומנם פסקה סתומה ולא ניתן לקבוע בוודאות את פשרה,‏ אך במידה מסוימת כתבי־​הקודש שופכים אור על הפסוקים הללו.‏

בפסוקים לא נאמר מפורשות מי היה בסכנת חיים.‏ עם זאת,‏ הדעת נותנת כי לא היה זה משה,‏ משום שזמן קצר קודם לכן הטיל עליו אלוהים את התפקיד להוציא את בני ישראל ממצרים (‏שמות ג׳:‏10)‏.‏ אין לשער שבדרכו למילוי המשימה יאיים מלאך אלוהים על חיי משה.‏ אם כן,‏ מדובר בחיי אחד מבניו.‏ החוק שניתן לאברהם בנושא המילה קבע:‏ ”‏וערל זכר אשר לא ימול את בשר עורלתו,‏ ונכרתה הנפש ההיא מעמיה.‏ את בריתי הפר”‏ (‏בראשית י״ז:‏14)‏.‏ משה ככל הנראה לא מל את בנו,‏ ומשום כך נשקפה סכנה לחיי הילד מצד מלאך יהוה.‏

ברגלי מי נגעה העורלה שכרתה ציפורה מבנה בניסיון לתקן את המעוות?‏ למלאך יהוה היתה הסמכות להמית את הבן הערל.‏ מן ההיגיון אפוא,‏ שציפורה דאגה שהעורלה תיגע ברגלי המלאך כראיה לכך שהיא מקיימת את הברית.‏

דברי ציפורה ”‏חתן דמים אתה לי”‏ אינם ברורים מאליהם.‏ מה הם מלמדים על ציפורה?‏ בקיום דרישות ברית המילה,‏ הכירה ציפורה בעובדה שהיא ביחסי ברית עם יהוה.‏ ברית התורה שנכרתה לימים עם בני ישראל הראתה שביחסי ברית,‏ יהוה נחשב לבעל והצד השני לרעיה (‏ירמיהו ל״א:‏32)‏.‏ לפיכך,‏ בפנותה אל יהוה (‏דרך נציגו המלאך)‏ כ”‏חתן דמים”‏,‏ דומה כי ציפורה הביעה את כניעתה לתנאי הברית.‏ היא קיבלה על עצמה את מעמד האישה בברית המילה,‏ בעוד יהוה אלוהים בחזקת הבעל.‏ בכל אופן,‏ תודות לפעולתה ההחלטית בקיום דרישת אלוהים,‏ הוסר האיום מעל חיי בנה.‏