מה רבה שמחתם של המסבים ל”שולחן יהוה”!
דבר יהוה חי
נקודות בולטות מספר שמות
זהו סיפור אמיתי על שחרור עבדים שעבדו ”בפרך” (שמות א׳:13). זהו גם סיפור מרגש על הולדת אומה. נסים מפליאים, חוקה נעלה והקמת המשכן הם מבין צדדיו המרתקים. למעשה, זהו עיקר תוכנו של ספר שמות.
ספר שמות שנכתב בידי הנביא משה מגולל את קורותיהם של בני ישראל לאורך פרק זמן של 145 שנה — ממותו של יוסף ב־1657 לפה״ס ועד להשלמת המשכן ב־1512 לפה״ס. אך לא מדובר בסיפור בעל ערך היסטורי בלבד. זהו חלק מדברו של אלוהים, ממסריו אל האנושות. משום כך, ספר שמות ”חי ופועל” (עברים ד׳:12). אם כן, יש לו משמעות אמיתית עבורנו.
”וישמע אלוהים את נאקתם”
(שמות א׳:1 עד ד׳:31)
צאצאי יעקב שחיו במצרים הלכו והתרבו במהירות עד אשר שועבדו ביד המלך. פרעה אף גזר מוות על כל התינוקות הזכרים של בני ישראל. תינוק בן שלושה חודשים, משה שמו, ניצל מן הגזירה ואומץ בידי בת פרעה. הוא חוּנך בבית המלוכה, אך בגיל 40 צידד משה בבני עמו והרג איש מצרי (מעשי השליחים ז׳:23, 24). עקב כך נאלץ להימלט על נפשו והגיע למדיין. שם התחתן וחי כרועה צאן. מתוך הסנה שבער באורח פלא ציווה עליו יהוה לשוב מצריימה ולהוציא את בני ישראל מעבדות לחירות. אחיו, אהרון, מונה להיות לו לפה.
תשובות לשאלות מקראיות:
ג׳:1 — איזה מין כהן היה יתרו? בזמנים הפטריארכליים שימש ראש המשפחה ככהן לבני ביתו. יתרו היה ככל הנראה ראש פטריארכלי באחד השבטים במדיין. הואיל והמדיינים היו מצאצאי אברהם דרך קטורה, סביר להניח שנחשפו לעבודת יהוה (בראשית כ״ה:1, 2).
ד׳:11 — באיזה מובן ’שָׂם יהוה אילם או חירש או עיוור’? אף שבמקרים מסוימים גרם יהוה עיוורון או אילמוּת, אין הוא אחראי לכל מקרה של מום גופני (בראשית י״ט:11; לוקס א׳:20–22, 62–64). פגמים אלה הם פועל יוצא של החטא התורשתי (איוב י״ד:4; רומים ה׳:12). אולם מאחר שאלוהים התיר למצב להימשך, הוא יכול היה לדבר על עצמו כמי ש’שם’ את האילם, החירש והעיוור.
ד׳:16 — באיזה מובן היה משה ”לאלוהים” לאהרון? משה היה נציג אלוהים. לפיכך, היה ”לאלוהים” לאהרון, שכן אהרון ייצג את משה.
לקחים עבורנו:
א׳:7, 14. יהוה תמך בעמו בשעה שדוכאו בידי המצרים. גם היום הוא תומך בעדיו לנוכח רדיפות קשות.
א׳:17–21. יהוה זוכר אותנו ”לטובה” (נחמיה י״ג:31).
ג׳:7–10. יהוה נענה לצעקת משרתיו.
ג׳:14. יהוה תמיד מגשים את מטרותיו. נוכל אפוא להיות סמוכים ובטוחים שבקרוב יהפוך את תקוותינו המקראיות למציאות.
ד׳:10, 13. משה הפגין חוסר ביטחון בכושרו לדבר, עד כדי כך שגם אחרי שאלוהים הבטיח לתמוך בו, התחנן אליו משה שישלח מישהו אחר לדבר אל פרעה. למרות זאת, יהוה השתמש במשה והעניק לו את החוכמה והכוח הדרושים לביצוע המשימה. במקום להתמקד בחולשותינו, הבה נישען על יהוה ונמלא נאמנה את תפקידינו לבשר וללמד (מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20).
נסים מרהיבים מובילים לגאולה
(שמות ה׳:1 עד ט״ו:21)
משה ואהרון התייצבו בפני פרעה וביקשו שיוּתר לבני ישראל לחגוג חג ליהוה במדבר. המושל המצרי סירב בכל תוקף. ביד משה הנחית יהוה על המצרים מהלומות בזו אחר זו. רק לאחר המכה העשירית שילח פרעה את בני ישראל. אלא שעד מהרה דלק אחריהם יחד עם צבאו. יהוה פתח נתיב מילוט בים סוף והושיע את עמו. לעומת זאת, המצרים שרדפו אחריהם טבעו בים שנסגר עליהם.
תשובות לשאלות מקראיות:
ו׳:3 — באיזה מובן לא נודע שם אלוהים לאברהם, יצחק ויעקב? האבות נשאו את שם אלוהים וזכו להבטחות מאת יהוה. אך הם לא ידעו את יהוה במובן זה שלא התנסו בהגשמת ההבטחות הללו (בראשית י״ב:1, 2; ט״ו:7, 13–16; כ״ו:24; כ״ח:10–15).
ז׳:1 — כיצד הפך משה ”אלוהים לפרעה”? הכוח והסמכות שקיבל משה מאת אלוהים רוממו אותו מעל פרעה. על כן, לא היתה לו שום סיבה לחשוש מפני המלך.
ז׳:22 — מניין נטלו חרטומי מצרים מים שלא הפכו לדם? ייתכן שהשתמשו בכמות מסוימת של מים שנלקחו מן היאור בטרם ניחתה המכה. כמו כן, נראה שניתן היה לשאוב מים לא־נגועים מבארות שנחפרו באדמה הלחה שבקרבת היאור (שמות ז׳:24).
ח׳:22, 23 — מדוע אמר משה שזבחי בני ישראל יהיו ”תועבת מצרים”? המצרים סגדו לבעלי חיים רבים. בציון הזבחים הוסיף משה משקל ומשנה תוקף לתביעתו הנחרצת שבני ישראל יורשו להתרחק כדי לזבוח ליהוה.
י״ב:29 — מי נחשבו לבכורים? הבכורים כללו אך ורק זכרים (במדבר ג׳:40–51). פרעה, שהיה בעצמו בכור, לא הומת. היו לו ילדים משלו. במכה העשירית לא הומת ראש המשפחה אלא הבן הבכור.
י״ב:40 — כמה זמן ישבו בני ישראל בארץ מצרים? ארבע מאות ושלושים השנה המוזכרות בפסוק כוללות את פרק הזמן שבו בני ישראל חיו הן בארץ מצרים והן בארץ כנען. אברהם בן ה־75 חצה את נהר הפרת בשנת 1943 לפה״ס בדרכו לכנען (בראשית י״ב:4). מאז ועד שיעקב נכנס למצרים בגיל 130 חלפו 215 שנה (בראשית כ״א:5; כ״ה:26; מ״ז:9). יוצא מכאן שבני ישראל ישבו במצרים 215 שנה.
ט״ו:8 — נאמר שמימי ים סוף ”קפאו”. האם הם אכן היו קפואים? הפועל ”קפא” משמעו להתכווץ או להתעבות. באיוב י׳:10 מופיע המונח בהקשר לחלב נקרש. לכן אין משמע הדבר בהכרח שהמים קפאו פשוטו כמשמעו. אילו ’רוח הקדים העזה’ המוזכרת בשמות י״ד:21 היתה קרה דייה להקפיא את המים, אין ספק שהיתה התייחסות כלשהי לקור העז. הואיל ושום דבר נראה לעין לא החזיק את המים, נדמה היה כי הם קפואים או קרושים.
לקחים עבורנו:
ז׳:14 עד י״ב:30. עשר המכות לא היו צירוף מקרים גרידא. הן נחזו מראש והתרחשו בדיוק כפי שנאמר. המכות המחישו בצורה חיה את שליטתו של הבורא במים, באור השמש, בחרקים, בבעלי החיים ובבני האדם! עוד הראו שאלוהים מסוגל להמיט אסונות על אויביו באופן מובחן ולהגן על עובדיו.
י״א:2; י״ב:36. יהוה מברך את עמו. הוא דאג לכך שבני ישראל יזכו לפיצוי הולם על עמלם במצרים. הם נכנסו למצרים כבני חורין ולא כשבויי מלחמה משועבדים.
י״ד:30. יש לנו ביטחון מלא שיהוה יגאל את עובדיו ב’צרה הגדולה’ הממשמשת ובאה (מתי כ״ד:20–22; ההתגלות ז׳:9, 14).
יהוה מארגן אומה תיאוקרטית
(שמות ט״ו:22 עד מ׳:38)
בחודש השלישי ליציאת מצרים, חנו בני ישראל למרגלות הר סיני. שם קיבלו את עשרת הדיברות ואת יתר החוקים, באו ביחסי ברית עם יהוה והפכו לאומה תיאוקרטית. משה שהה בהר 40 יום וזכה להדרכה בנוגע לעבודת אלוהים האמיתית ולהקמת המשכן ששימש כמקדש נייד. בינתיים עשו בני ישראל את עגל הזהב והחלו לסגוד לו. ברדתו מן ההר ראה משה את הנעשה וברוב זעמו ניפץ את שני לוחות האבן שנתן לו אלוהים. לאחר שעושי הרע באו על עונשם, עלה משה שוב אל ההר וקיבל שני לוחות חדשים. עם שובו החלה הקמת המשכן. בתום שנת החירות הראשונה של בני ישראל, הושלמה הכנתו של האוהל הנפלא הזה על כל כליו, וכבוד יהוה מילא את המשכן.
תשובות לשאלות מקראיות:
כ׳:5 — באיזה מובן יהוה ”פוקד עוון אבות” על הדורות הבאים? כל אדם, בהגיעו לגיל שבו הוא אחראי למעשיו, נשפט על בסיס התנהגותו וגישתו הוא. אולם, כאשר פנה עם ישראל אל עבודת אלילים, ליוו אותו ההשלכות גם בדורות הבאים. אפילו הנאמנים חשו בהשלכות, משום שהשחיתות הדתית של העם הקשתה עליהם להישאר בדרך הישר.
כ״ג:19; ל״ד:26 — מה משמעות המצווה לא תבשל גדי בחלב אימו? נמסר כי בישול הגדי (צאצא צעיר של עז או של בהמה אחרת) בחלב אמו היה טקס אלילי שנועד להוריד גשמים. יתרה מזו, מאחר שחלב האם משמש להזנת הוולד, הרי שבישולו בחלב אימו ייחשב למעשה אכזרי. חוק זה סייע לעם אלוהים להבין שעליהם להיות רחמנים.
כ״ג:20–23 — מי היה המלאך המוזכר בפסוקים, ובאיזה מובן היה שם יהוה ”בקרבו”? סביר להניח שהמלאך היה ישוע בקיומו הקדם אנושי. הוא הנחה את בני ישראל בדרכם אל הארץ המובטחת (קורינתים א׳. י׳:1–4). שם יהוה ”בקרבו” במובן זה שישוע הוא הדמות העיקרית המעלה על נס את שם אביו ומקדשת אותו.
ל״ב:1–8, 25–35 — מדוע לא נענש אהרון על שעשה את עגל הזהב? אהרון לא תמך בכל לבו בעבודת האלילים. בהמשך הצטרף כנראה לעמיתיו הלוויים וצידד באלוהים כנגד מתנגדי משה. לאחר הֶרֶג האשמים, הזכיר משה לעם שהם חטאו חטא גדול, לראיה שלא רק אהרון זכה לרחמי יהוה.
ל״ג:11, 20 — כיצד דיבר אלוהים אל משה ”פנים אל פנים”? ביטוי זה מצביע על דו־שיח אישי. משה דיבר אל נציג אלוהים וזכה דרכו להדרכה מילולית מאת יהוה. אך משה לא ראה את יהוה, שהרי ’לא יראנו אדם וחי’. למעשה, יהוה לא דיבר אישית אל משה. ”התורה נמסרה באמצעות מלאכים בידי מתווך”, מציין הכתוב בגלטים ג׳:19.
לקחים עבורנו:
ט״ו:25; ט״ז:12. יהוה מכלכל את עמו.
י״ח:21. הגברים שנבחרים לתפקידים אחראים בקהילה המשיחית חייבים גם הם להיות כשירים, יראי אלוהים, אנשי אמת ובלתי אנוכיים.
כ׳:1 עד כ״ג:33. יהוה הוא המחוקק העליון. כל עוד שמרו את חוקיו, התאפשר לבני ישראל לעובדו באופן מסודר ובצורה שהביאה להם שמחה. כיום יש ליהוה ארגון תיאוקרטי. שיתוף פעולה עם הארגון יוביל לאושרנו ולביטחוננו.
המשמעות האמיתית עבורנו
מה מלמד ספר שמות על יהוה? הוא מציג אותו כמכלכל אוהב, כגואל שאין שני לו וכמגשים מטרותיו. יהוה הוא אלוהי ארגון תיאוקרטי.
בעודך קורא את פרקי המקרא השבועיים כהכנה לבית־הספר לשירות התיאוקרטי, אין ספק שתתרגש עמוקות ממה שתלמד מספר שמות. כאשר תדון בחומר המובא תחת הכותרת ”תשובות לשאלות מקראיות”, תרכוש תובנה מעמיקה יותר על קטעים מסוימים במקרא. ההערות שמתחת לכותרת ”לקחים עבורנו” יבהירו לך כיצד להפיק תועלת מקריאת המקרא השבועית.
[תמונה בעמודים 24, 25]
יהוה הטיל על משה העניו להוציא את בני ישראל מעבדות לחירות
[תמונה בעמוד 25]
עשר המכות המחישו את שליטתו של הבורא במים, באור השמש, בחרקים, בבעלי החיים ובבני האדם
[תמונה בעמודים 26, 27]
ביד משה אירגן יהוה את בני ישראל והפך אותם לאומה תיאוקרטית