כבד את התכנסויותינו הקדושות
כבד את התכנסויותינו הקדושות
”וַהֲבִיאוֹתים אל הר קודשי ושימחתים בבית תפילתי” (ישעיהו נ״ו:7).
1. מאילו סיבות מקראיות עלינו לרחוש כבוד הולם להתכנסויותינו?
יהוה מקבץ את משרתיו, הלוא הם המשיחיים המשוחים ובני לווייתם, כדי שיעבדוהו ב’הר קודשו’. הוא משמח אותם ב’בית תפילתו’, כלומר בהיכלו הרוחני, הנחשב ל’בית תפילה לכל העמים’ (ישעיהו נ״ו:7; מרקוס י״א:17). התפתחויות אלו מלמדות כי עבודת יהוה קדושה, טהורה ומרוּממת. כבוד הולם מצידנו כלפי התכנסויותינו לצורכי לימוד ועבודת אלוהים, יעיד על כך שמה שקדוש ליהוה קדוש גם לנו.
2. מניין לנו שיהוה ייחס קדושה למקום שבחר, וכיצד הראה ישוע שמקום זה קדוש גם מבחינתו?
2 עם ישראל הקדום נדרש להכיר בקדושת המקום שבחר יהוה כדי לעובדו. חובה היה למשוח ולקדש את המשכן ואת כליו למען ’יהיו קודש קודשים’, כלומר, קדושים ביותר (שמות ל׳:26–29). שני מדורי המשכן נקראו ”קודש” ו”קודש הקודשים” (עברים ט׳:2, 3). לימים הוחלף המשכן בבית המקדש שבירושלים. כמרכז עבודת יהוה כונתה ירושלים ”עיר הקודש” (נחמיה י״א:1; מתי כ״ז:53). בתקופת שירותו עלי אדמות, הראה ישוע כבוד הולם לבית המקדש. קצפו יצא על כך שהאנשים נהגו חוסר כבוד במתחם בית המקדש. הם ניהלו בו את עסקיהם או השתמשו בו כקיצור דרך להעברת מטלטליהם (מרקוס י״א:15, 16).
3. איזו דוגמה ממחישה את קדושת ההתכנסויות בימי עם ישראל?
3 בני ישראל התכנסו דרך קבע כדי לעבוד את יהוה ולשמוע את התורה מוקראת באוזניהם. ימים מסוימים בחגיהם כונו מקראי קודש או עצרות, לציון אופיין הקדוש של התכנסויות אלו (ויקרא כ״ג:2, 3, 36, 37). באסיפה ציבורית בימי עזרא ונחמיה נמסר כי ’הלוויים הבינו את העם לתורה’, כלומר הסבירו להם את התורה. מאחר ש’כל העם בכו כשומעם את דברי התורה’, החישו הלוויים לכל העם לאמור: ”הסו! כי היום קדוש”’. אחר כך חגגו בני ישראל את שבעת ימי חג הסוכות ב”שמחה גדולה מאוד”. עוד מוסר הכתוב: ”ויקרא בספר תורת האלוהים יום ביום, מן היום הראשון עד היום האחרון; ויעשו חג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט” (נחמיה ח׳:7–11, 17, 18). היו אלה אירועים מקודשים שדרשו תשומת לב וכבוד רב מצד כל הנוכחים.
אסיפותינו הן התכנסויות קדושות
4, 5. אילו מאפיינים של אסיפותינו מוכיחים שהן התכנסויות קדושות?
4 היום אין ליהוה עיר קודש גשמית עלי אדמות ובתוכה בית המוקדש לעבודתו. למרות זאת, בל נשכח את העובדה שהאסיפות לצורך עבודת יהוה הן התכנסויות קדושות. שלוש פעמים בשבוע אנו נפגשים על מנת לקרוא וללמוד את כתבי־הקודש. דבר יהוה ”מפורש”, וכבימי נחמיה ’מוּשם בו שכל’ זאת אומרת מובהרת לנו משמעות הכתוב (נחמיה ח׳:8). כל אסיפותינו נפתחות וננעלות בתפילה, וברובן אנו שרים שירי הלל ליהוה (תהלים כ״ו:12). אסיפות הקהילה הן אכן חלק מעבודת אלוהים, ויש להתייחס אליהן אפוא ברצינות הראויה ובכבוד רב ולהעניק להן תשומת לב מלאה.
5 יהוה מברך את משרתיו בשעה שהם מתכנסים לעובדו וללמוד את דברו, ונהנים מהתרועעות משיחית נעימה. בזמן האסיפה אין לנו ספק ששם ’מצווה יהוה את ברכתו’ (תהלים קל״ג:1, 3). ברכה זו שורה עלינו כל עוד אנו נוכחים באסיפה ועוקבים בדריכות אחר התוכנית הרוחנית. ישוע אמר: ”במקום אשר שניים או שלושה נאספים לשמי שם אני בתוכם”. על־פי ההקשר, התכוון ישוע לזקני־קהילה משיחיים אשר נועדים יחדיו כדי לטפל בבעיות חמורות בין אחים, אך דבריו תקפים עקרונית גם לגבי אסיפותינו (מתי י״ח:20). אם המשיח נמצא ברוח הקודש במקום שבו משיחיים נאספים לשמו, האין זה ראוי להחשיב את ההתכנסויות האלו לדבר קדוש?
6. מה ניתן לומר על המקומות המשמשים אותנו לעריכת התכנסויות גדולות כקטנות?
6 יהוה אינו שוכן בהיכלות מעשה ידי אדם. אף־על־פי־כן, אולמי המלכות שלנו הם מקומות המוקדשים לעבודת אלוהים האמיתית. אנו מתכנסים בהם כדי ללמוד את דברו של יהוה, להתפלל אליו ולזמר לכבודו תהילות. אותו הדבר ניתן לומר גם על אולמי הכינוסים שלנו. מתקנים גדולים יותר כמו אודיטוריומים, אולמי תצוגה או איצטדיונים שאותם אנו שוכרים לעריכת כינוסים, נחשבים לבתי תפילה כל זמן שהם משמשים להתכנסויותינו הקדושות. תוכניות אלו, קטנות כגדולות, לקידום עבודת אלוהים ראויות לכבוד מצידנו, וכבוד זה צריך לבוא לידי ביטוי בגישתנו ובהתנהגותנו.
דרכים שונות לכבד את התכנסויותינו
7. באיזו דרך מוחשית נוכל להראות כבוד כלפי התכנסויותינו?
7 ישנן דרכים מוחשיות להראות שאנו מכבדים את התכנסויותינו. אחת מהן היא להיות נוכחים בזמן שירת שירי המלכות. רבים מן השירים הללו מנוסחים כתפילות, ועל כן ראוי לשיר אותם בצורה מכובדת. השליח פאולוס ציטט ממזמור כ״ב וייחס לישוע את המילים: ”אֲסַפְּרָה שמך לאֶחָי, בתוך קהל אהללֶךּ” (עברים ב׳:12). עלינו, אפוא, לעשות לנו להרגל לשבת במקומותינו לפני שהיושב־ראש מציג את השיר ואחר כך לשיר ולהתרכז במשמעות המילים. הבה נבטא בשירה את הרגשות שהביע מחבר התהלים במילים: ”אודה יהוה בכל לבב, בסוד ישרים ועֵדה” (תהלים קי״א:1). שירת שירי הלל ליהוה היא אחת הסיבות להגיע מוקדם לאסיפות ולהישאר עד גמר התוכנית.
8. איזו דוגמה מן המקרא מראה שהתפילות באסיפותינו ראויות לכבוד רב ולמלוא תשומת הלב?
8 מאפיין נוסף המעשיר מבחינה רוחנית את אסיפותינו הוא התפילה מעומק הלב הנאמרת בשם כל הנוכחים. לדוגמה, מסופר שפעם אחת במאה הראשונה לספירה התכנסו המשיחיים בירושלים ו”בלב אחד נשאו קולם לאלוהים” בתפילה נרגשת. כתוצאה מכך, המשיכו למרות הרדיפות ’לדבר את דבר אלוהים באומץ לב’ (מעשי השליחים ד׳:24–31). הנוכל להעלות בדמיוננו שהנוכחים נתנו למחשבותיהם לנדוד במהלך התפילה? לא, הם התפללו ”בלב אחד”. התפילות הנישאות באסיפותינו מבטאות את הרגשות של כל הנוכחים. אם כן, ראוי להתייחס אליהן בכבוד רב ולהקדיש להן את מלוא תשומת הלב.
9. כיצד נוכל בלבושנו ובהתנהגותנו לגלות כבוד להתכנסויותינו הקדושות?
9 דרך נוספת להראות עד כמה אנו מכבדים את קדושת התכנסויותינו היא בהופעתנו החיצונית. הופעתנו החיצונית, המתבטאת הן בלבוש והן בתספורת, יכולה להוסיף כבוד רב לאסיפותינו. השליח פאולוס יעץ: ”רצוני שהאנשים יתפללו בכל מקום בנשיאת ידיים טהורות, בלא כעס ובלא מחלוקת. כמו כן תעטינה הנשים תלבושת הולמת, בצניעות ובאיפוק; לא בהתגנדרות שיער, לא בזהב ופנינים, ולא במלבושים יקרים, אלא במה שיאה לנשים המצהירות על יראת שמיים — במעשים טובים” (טימותיאוס א׳. ב׳:8–10). בכינוסים גדולים שנערכים באיצטדיונים פתוחים ניתן לבחור בבגדים המתאימים לתנאי מזג האוויר ובכל זאת להתלבש צנוע. בנוסף לכך, אם אנו מכבדים את המעמד נימנע מאכילה או מלעיסת מסטיק במהלך תוכנית הכינוס. לבוש והתנהגות הולמים בהתכנסויותינו מסבים כבוד ליהוה ולעבודתו ומכבדים את בני אמונתנו.
התנהגות ההולמת את בית אלוהים
10. כיצד הראה השליח פאולוס שנדרשת רמת התנהגות גבוהה באסיפותינו המשיחיות?
10 באיגרתו הראשונה אל הקורינתים פרק י״ד אנו מוצאים את עצותיו הנבונות של השליח פאולוס באשר להתנהלות האסיפות המשיחיות. לסיום אמר: ”ייעשה נא הכול באופן ראוי ובסדר” (קורינתים א׳. י״ד:40). אסיפותינו הן מרכיב חיוני בפעילותה של הקהילה המשיחית ונדרשת בהן רמת התנהגות ההולמת את בית אלוהים.
11, 12. (א) מה יש להטמיע בילדים הבאים לאסיפות? (ב) באיזו דרך ראויה יכולים הילדים להביע באסיפות את אמונתם?
11 יש ללמד במיוחד את הילדים כיצד להתנהג באסיפות. ההורים המשיחיים חייבים להסביר לילדיהם שאולם המלכות והמקום שבו מתנהלים שיעורי הספר אינם מגרשי משחקים. אלה הם מקומות שבהם אנו עובדים את יהוה ולומדים את דברו. המלך החכם שלמה כתב: ”שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלוהים; וקרוב לשמוע” (קהלת ד׳:17). משה הורה לבני ישראל להתקהל יחדיו — מבוגרים ו”טף”. הוא אמר: ”הקהל את העם... למען ישמעו ולמען יִלְמְדו ויָראו את יהוה אלוהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. ובניהם אשר לא יָדעו ישמעו ולמדו לְיִרְאָה את יהוה” (דברים ל״א:12, 13).
12 גם היום ילדינו באים לאסיפות עם הוריהם בעיקר כדי לשמוע וללמוד. בהגיעם לגיל שבו הם מסוגלים לעקוב אחר התוכנית ולהבין לפחות נקודות מקראיות בסיסיות, יכולים הילדים ’להודות’ בפיהם על אמונתם בעזרת תשובות קצרות (רומים י׳:10). לשם התחלה, הילד יכול לומר מספר מילים בתשובה לשאלה המובנת לו. בתחילה הוא יצטרך אולי לקרוא את תשובתו מן הכתוב, אך עם הזמן הוא ישתדל להתבטא במילים משלו. הילד עצמו יפיק תועלת וייהנה מכך, והדברים שיאמר באופן ספונטני כביטוי לאמונתו ישמחו את לב המבוגרים בקהל. כמובן, ההורים יציבו דוגמה וישתתפו גם הם במתן תשובות והערות. אם הדבר אפשרי, מומלץ לצייד את הילדים בעותקים אישיים של ספר מקרא, שירון והספרות הנלמדת. יש ללמד אותם לכבד את הספרות הזאת. כל הדברים הללו יטמיעו בילדים את ההכרה שאסיפותינו הן התכנסויות קדושות.
13. מהי תקוותנו ביחס למי שמגיע לאסיפה לראשונה בחייו?
13 כמובן, אין אנו רוצים שאסיפותינו ייראו כטקסים בכנסייה — חלקם קרים ומתחסדים וחלקם רועשים כמופעי רוק. חשוב לנו שהאסיפות באולם המלכות יהיו לבביות ומזמינות אך שלא ידמו לתוכניות במועדון שכונתי. אנו מתכנסים על מנת לעבוד את יהוה, ולכן ראוי שאסיפותינו תהיינה מכובדות בכל עת. תקוותנו היא שמי שיגיע לאסיפה לראשונה בחייו, יקשיב לדברים שייאמרו ויראה איך אנחנו וילדינו מתנהגים, ואז יאמר: ”אכן יש אלוהים בקרבכם” (קורינתים א׳. י״ד:25).
מאפיין קבוע של עבודת אלוהים
14, 15. (א) מה עלינו לעשות לבל ”נעזוב את בית אלוהינו”? (ב) כיצד הכתוב בישעיהו ס״ו:23 מתגשם כבר בימינו?
14 כאמור, יהוה מקבץ את משרתיו ומשמח אותם ב’בית תפילתו’, כלומר, בהיכלו הרוחני (ישעיהו נ״ו:7). נחמיה הנאמן הזכיר לבני עמו היהודים שעליהם להראות כבוד הולם לבית המקדש הגשמי וכביטוי לכך לתמוך בו מבחינה חומרית. הוא אמר: ”לא נעזוב [נזניח] את בית אלוהינו” (נחמיה י׳:40). בנוסף, אל לנו להתעלם מהזמנתו של יהוה לעובדו בתוך ’בית תפילתו’.
15 כדי להדגיש את הצורך להתכנס בקביעות לצורכי פולחן, ניבא ישעיהו: ”’והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו, יבוא כל בשר להשתחוות לפניי’, אמר יהוה” (ישעיהו ס״ו:23). כך קורה כיום. מדי שבוע ומדי חודש, נאספים המשיחיים המוקדשים כדי לעבוד את יהוה. הם עושים זאת בין היתר בהתכנסות באסיפות הקהילה ובהשתתפות בפעילות ההטפה. האם אתה נמנה עם ’הבאים להשתחוות לפני יהוה’ בקביעות?
16. מדוע ראוי שכבר עתה הנוכחות הקבועה באסיפות תהפוך לחלק בלתי נפרד מחיינו?
16 הכתוב בישעיהו ס״ו:23 יתגשם במלואו בעולם החדש שמבטיח יהוה. בעת ההיא ”יבוא כל בשר”, פשוטו כמשמעו, מדי שבוע ומדי חודש, ”להשתחוות לפני יהוה”, כלומר, לעובדו לנצח נצחים. מאחר שהתכנסויות לשם עבודת יהוה תהיינה מאפיין קבוע של חיינו הרוחניים בעולם החדש, האין זה ראוי שכבר עתה הנוכחות הקבועה בהתכנסויותינו הקדושות תהפוך לחלק בלתי נפרד מחיינו?
17. מדוע אנו זקוקים לאסיפות ’בייחוד בראותנו כי קרב היום’?
17 עם התקרב הקץ עלינו להיות נחושים יותר מאי פעם לבוא לאסיפות הקהילה כדי לעבוד את אלוהים. מתוך כבוד לקדושת אסיפותינו, לא ניתן לעבודה חילונית, לשיעורי בית או ללימודי ערב למנוע מאיתנו להתכנס בקביעות עם בני אמונתנו. אנו זקוקים לכוח שאנו שואבים מהתרועעות זו. אסיפות הקהילה מקנות לנו את ההזדמנות להכיר ולעודד זה את זה וכן לעורר איש את רעהו ל”אהבה ולמעשים טובים”. עלינו להתכנס יחדיו ’בייחוד בראותנו כי קרב היום’ (עברים י׳:24, 25). אם כן, הבה נראה תמיד שאנו מכבדים את התכנסויותינו הקדושות בנוכחות קבועה, בלבוש הולם ובהתנהגות ראויה. אם נעשה כן, יעיד הדבר שמה שקדוש ליהוה קדוש גם לנו.
שאלות חזרה
• מניין לנו שיש לראות בהתכנסויות שמקיימים משרתי יהוה התכנסויות קדושות?
• אילו מאפיינים של אסיפותינו מוכיחים שהן התכנסויות קדושות?
• כיצד יכולים הילדים לגלות כבוד לקדושת אסיפותינו?
• מדוע ראוי שנוכחות קבועה באסיפות תהיה חלק בלתי נפרד מחיינו?
[שאלות לימוד]
[תמונות בעמוד 28]
אסיפות לצורכי עבודת יהוה הן התכנסויות קדושות, ולא משנה היכן הן נערכות
[תמונה בעמוד 31]
ילדינו באים לאסיפות כדי לשמוע וללמוד