’האלוהים הוא המצמיח’!
’האלוהים הוא המצמיח’!
”לא הנוטע חשוב, אף לא המשקה, אלא האלוהים — המצמיח” (קור״א ג׳:7).
1. באיזה מובן ”אנחנו עובדים יחד עם אלוהים”?
’לעבוד יחד עם אלוהים’. כך תיאר השליח פאולוס את הזכות המיוחדת שיש לנו. (קרא קורינתים א׳. ג׳:5–9.) העבודה שאליה התכוון פאולוס היא מלאכת עשיית התלמידים, שאותה דימה לזריעת זרע ולהשקייתו. כדי להצליח בפעילות חיונית זו, אנו זקוקים לעזרת יהוה, שהרי פאולוס מזכיר לנו ש’האלוהים הוא המצמיח’.
2. מדוע העובדה ש’האלוהים הוא המצמיח’ מסייעת לנו לראות את שירותנו באור נכון?
2 עובדה זו מסייעת לנו להיות ענווים ולראות את שירותנו באור נכון. גם אם נהיה חרוצים בבישור ובהוראה והזרע יצמח, הרי שיהוה הוא שבסופו של דבר ראוי לכל השבח וההלל. מדוע? משום שכל כמה שנשתדל, איש מאיתנו אינו מסוגל להבין לגמרי את תהליך הצמיחה, כל שכן לשלוט בו. המלך שלמה היטיב לתאר את המצב באומרו: ”לא תדע את מעשה האלוהים, אשר יעשה את הכול” (קהל׳ י״א:5).
3. במה דומה זריעת זרע ממשי למלאכת עשיית התלמידים?
3 האם אי־יכולתנו להבין את תהליך הצמיחה הופכת את פעילותנו למתסכלת? לא. היא למעשה הופכת אותה למרגשת ומרתקת. שלמה המלך אמר: ”בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך; כי אינך יודע אי זה יכשר, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים” (קהל׳ י״א:6). בזריעת זרע גשמי, אין אנו יודעים היכן ינבוט אם בכלל. גורמים רבים אינם בשליטתנו. הוא הדין לגבי מלאכת עשיית התלמידים. ישוע הדגיש עובדה זו בשני משלים שתועדו עבורנו בפרק ד׳ בבשורת מרקוס. הבה נראה מה ניתן ללמוד מהם.
סוגי אדמה שונים
4, 5. ספר בקצרה את משלו של ישוע על הזורע המפזר זרעים.
4 במרקוס ד׳:1–9 מספר ישוע על זורע אשר משליך או מפזר זרעים, ואלה נופלים במקומות שונים: ”שימעו! הנה יצא הזורע לזרוע. כאשר זרע נפלו כמה זרעים בשולי הדרך ובאו ציפורים ואכלו אותם. אחרים נפלו על אדמת טרשים, במקום שלא הייתה להם הרבה אדמה, ומיהרו לצמוח מפני שלא הייתה להם אדמה עמוקה. כשזרחה השמש נצרבו ובאין שורש התייבשו. אחרים נפלו בין הקוצים, אך הקוצים צמחו והחניקו אותם ולא נתנו פרי. אחרים נפלו על אדמה טובה ונתנו פרי עולה וגדל — זה פי שלושים, זה פי שישים וזה פי מאה”.
5 בימי המקרא נהוג היה לזרוע זרעים על־ידי פיזורם על פני האדמה. הזורע נשא את הזרעים בקפל בגדו או בתרמיל ופיזר אותם בתנועת הנפה ארוכה. מכאן שהזורע במשל אינו זורע את הזרעים בסוגי אדמה שונים מתוך כוונה תחילה, אלא הזרעים נוחתים במקומות שונים.
6. כיצד הסביר ישוע את משל הזורע?
6 אין צורך לנחש את פשר המשל. בהמשך, במרקוס ד׳:14–20, הסביר ישוע: ”הזורע זורע את הדבר. ואשר בשולי הדרך, במקום שנזרע הדבר, אלה הם אשר בשומעם בא השטן מייד ולוקח את הדבר שנזרע בהם. וכן הנזרעים על אדמת טרשים אלה הם אשר בשומעם את הדבר מקבלים אותו מייד בשמחה, אך אין להם שורש בקרבם ורק לשעה יחזיקו מעמד; לאחר מכן, בבוא צרה או רדיפה בגלל הדבר, ייכשלו מיד. והאחרים הם הנזרעים בין הקוצים; אלה הם השומעים את הדבר, אלא שדאגות העולם הזה ומדוחי העושר ותאוות לשאר דברים באים ומחניקים את הדבר ולא יעשה פרי. הנזרעים על האדמה הטובה הם השומעים את הדבר ומקבלים אותו ועושים פרי — זה פי שלושים, זה פי שישים וזה פי מאה”.
7. מה מסמלים הזרע וסוגי האדמה השונים?
7 שים לב שישוע לא אמר שהזורע עושה שימוש בסוגי זרע שונים. הוא מדבר על זרע מסוג אחד הנופל על סוגי אדמה שונים, כשכל אדמה מניבה תוצאה שונה. האדמה הראשונה קשה ודחוסה, השנייה רדודה, השלישית מכוסה בקוצים והרביעית טובה ואיכותית ועושה פרי (לוקס ח׳:8). מהו הזרע? זו בשורת המלכות המצויה בדבר־אלוהים (מתי י״ג:19). מה מסמלים סוגי האדמה השונים? הם מסמלים בני אדם בעלי נטיות לב שונות (קרא לוקס ח׳:12, 15).
8. (א) את מי מסמל הזורע? (ב) מדוע קיימות תגובות שונות להכרזת בשורת המלכות?
8 את מי מסמל הזורע? הוא מסמל את המבשרים העובדים יחד עם אלוהים ומכריזים את בשורת המלכות. בדומה לפאולוס ואפולוס, הם נוטעים ומשקים. אך למרות מאמציהם הרבים, התוצאות שונות. מדוע? בשל נטיות הלב השונות של שומעי המסר. לזורע במשל אין כל שליטה על התוצאות. יש בכך נחמה רבה, בייחוד עבור אחים ואחיות נאמנים המשרתים שנים רבות או אפילו עשרות שנים מבלי שראו תוצאות של ממש. a מדוע ניתן לשאוב מכך נחמה?
9. איזו עובדה מנחמת הדגישו השליח פאולוס וישוע?
9 נאמנותו של הזורע אינה נמדדת על־פי תוצאות מלאכתו. פאולוס רמז על כך באומרו: ”כל אחד יקבל את שכרו כפי עמלו” (קור״א ג׳:8). השכר הוא לפי העמל ולא לפי תוצאותיו. גם ישוע הדגיש זאת כשחזרו תלמידיו ממסע הטפה. הם לא ידעו את נפשם מרוב שמחה כי השדים נכנעו להם בשם ישוע. על אף כל ההתרגשות הרבה שעורר בהם הדבר, אמר להם ישוע: ”אל תשמחו על שהרוחות נכנעות לכם; שימחו על כך ששמותיכם נכתבו בשמיים” (לוקס י׳:17–20). גם במקרה שהזורע אינו רואה גידול רב כתוצאה מעמלו, אין זה אומר בהכרח שהוא היה פחות שקדן ונאמן מעמיתיו. התוצאות תלויות במידה רבה בנטיית הלב של השומע. כך או כך, האלוהים הוא המצמיח!
האחריות המוטלת על שומעי הדבר
10. מה קובע אם האדם השומע את הדבר דומה לאדמה טובה אם לאו?
10 מה באשר לשומעי הדבר? האם תגובתם נקבעת מראש? לא. בידם להחליט אם להידמות לאדמה טובה אם לאו. נטיות ליבם יכולות להשתנות לטובה או לרעה (רומ׳ ו׳:17). במשלו אומר ישוע כי יש אשר ’שומעים’ את הבשורה, ומייד בא השטן ולוקח מהם את הדבר. אך אין זה מחויב המציאות. ביעקב ד׳:7 נקראים המשיחיים ’להתייצב נגד השטן’, ומובטח להם שהוא יברח מפניהם. עוד אומר ישוע שיש אשר בתחילה מקבלים את הדבר בשמחה, ואחר כך נכשלים משום ש”אין להם שורש בקרבם”. אלא שמשרתי אלוהים נדרשים להיות ”מושרשים ומיוסדים” למען יוכלו לתפוס בשכלם ”מה הרוחב והאורך והגובה והעומק, ולדעת את אהבת המשיח הנשגבה מדעת” (אפ׳ ג׳:17–19; קול׳ ב׳:6, 7).
11. מה על האדם לעשות כדי לא להניח לדאגות ולעושר להחניק את הדבר?
11 אחרים שומעים את הבשורה אך מניחים ל”דאגות העולם הזה ומדוחי העושר” לחלחל לתוכם ולהחניק את הדבר (טימ״א ו׳:9, 10). כיצד יוכלו למנוע זאת? השליח פאולוס משיב: ”רחקו מאהבת כסף ושימחו בחלקכם, כי הוא אמר, ’לא ארפך ולא אעזבך’” (עב׳ י״ג:5).
12. מדוע אלה הדומים לאדמה טובה עושים פרי בכמויות שונות?
12 לבסוף אומר ישוע שהנזרעים על אדמה טובה ”עושים פרי — זה פי שלושים, זה פי שישים וזה פי מאה”. הנענים לדבר הם בעלי נטיית לב נכונה ומניבים פרי, אך מה שבכוחם לעשות למען הכרזת הבשורה משתנה בהתאם לנסיבותיהם. למשל, יש שבשל גיל מתקדם או מחלה מתישה אינם יכולים לעשות רבות בפעילות הבישור. (השווה מרקוס י״ב:43, 44.) גם במקרה זה אין לזורע כמעט שום שליטה על כך, אם בכלל. בכל אופן, ליבו מתמלא שמחה במקרה שיהוה מצמיח את הזרע (קרא תהלים קכ״ו:5, 6).
הזורע הישֵן
13, 14. (א) ספר בקצרה את משלו של ישוע על האיש הזורע זרע. (ב) את מי מסמל הזורע, ומהו הזרע?
13 במרקוס ד׳:26–29 אנו מוצאים משל נוסף הקשור לזורע: ”כך היא מלכות האלוהים, כאיש הזורע זרע באדמה; וישן הוא וקם, לילה ויום, והזרע נובט וגדל והאיש איננו יודע כיצד. מאליה מוציאה האדמה פרי: בראשונה את הקנה, אחריו את השיבולת ואחר כך את החיטה מלוא השיבולת. וכאשר בשל הפרי ימהר האיש לשלוח מגל, כי הגיע הקציר”.
14 מיהו הזורע? יש בנצרות המאמינים שהכוונה כאן היא לישוע בכבודו ובעצמו. אך איך אפשר לומר שישוע ישן ואיננו יודע כיצד גדל הזרע? אין ספק שישוע מודע לתהליך הצמיחה! לאמיתו של דבר, הזורע, כדוגמת זה שבמשל הקודם, מסמל את מבשרי המלכות כיחידים, המכריזים את הבשורה בהתלהבות וזורעים את זרע המלכות. הזרע שהוא משליך לאדמה הוא המסר שאנו מכריזים. b
15, 16. איזו עובדה הנוגעת לצמיחה גשמית ורוחנית הבהיר ישוע במשלו על הזורע?
15 ישוע אומר שהזורע ’ישן וקם לילה ויום’. אין זה בשל רשלנות מצד הזורע. מילים אלו פשוט מתארות את שגרת החיים היומיומית שמקיימים מרבית בני האדם. הן מצביעות על תהליך ממושך של עבודה ביום ושינה בלילה על פני פרק זמן מסוים. ישוע הצביע על מה שקורה במהלך פרק זמן זה. ”הזרע נובט וגדל”, הוא אומר ומוסיף: ”והאיש איננו יודע כיצד”. הדגש הוא בעובדה שהצמיחה מתרחשת ”מאליה”. c
16 מהי הנקודה המרכזית כאן במשלו של ישוע? שים לב שהדגש הוא בצמיחה ובאופיה ההדרגתי. ”מאליה מוציאה האדמה פרי: בראשונה את הקנה, אחריו את השיבולת ואחר כך את החיטה מלוא השיבולת” (מר׳ ד׳:28). הצמיחה מתרחשת בהדרגה ובשלבים. לא ניתן לאלצה או להחישה. הוא הדין לגבי צמיחה רוחנית. היא מתחוללת בהדרגה בשעה שיהוה מאפשר לאמת לצמוח בלבבם של בעלי הגישה הנכונה (מה״ש י״ג:48, ע״ח; עב׳ ו׳:1).
17. מי שמחים יחדיו למראה הפרי שמניב הזרע?
17 כיצד נוטל הזורע חלק בקציר ”כאשר בשל הפרי”? יהוה מצמיח את בשורת המלכות בליבם של התלמידים החדשים, והם בסופו של דבר מגיעים לשלב שבו הם מקדישים את חייהם לאלוהים מתוך אהבתם כלפיו, ונטבלים כסמל להקדשתם. אחים הממשיכים להתקדם ולהתבגר יכולים אט אט לקבל אחריות נוספת בקהילה. פרי המלכות נקצר על־ידי הזורע המקורי ועל־ידי מכריזי מלכות נוספים שאולי לא היו מעורבים אישית בזריעת הזרע שממנו נבט התלמיד. (קרא יוחנן ד׳:36–38.) כך ”ישמחו יחדיו הזורע והקוצר”.
לקחים עבורנו
18, 19. (א) איזה עידוד אתה שואב מהדיון במשלי ישוע? (ב) במה יידון המאמר הבא?
18 מה אנו למדים מסקירת שני המשלים הללו שבמרקוס פרק ד׳? אנו רואים בבירור שמוטלת עלינו מלאכה — מלאכת זריעה, ואל לנו לחדול ממנה באמתלות שונות או בגין בעיות וקשיים העלולים לצוץ (קהל׳ י״א:4). זו זכות נפלאה עבורנו לעבוד יחד עם אלוהים. יהוה הוא האחראי לצמיחה הרוחנית, על־ידי כך שהוא מברך את מאמצינו ואת מאמציהם של מקבלי המסר. ברור לנו שאין בכוחנו לאלץ צמיחה רוחנית. כמו כן, אל לנו לחוש רפיון ידיים או לומר נואש אם הצמיחה איטית או אם אין כל צמיחה. עד כמה מנחם לדעת שהצלחתנו נמדדת על־פי נאמנותנו ליהוה ומסירותנו במימוש הזכות שהעניק לנו, הזכות לבשר את ’בשורת המלכות לעדות לכל הגויים’ (מתי כ״ד:14).
19 מה עוד לימדנו ישוע אודות צמיחתם של תלמידים חדשים ואודות הפעילות למען המלכות? התשובה לשאלה זו מצויה במשלים נוספים בספרי הבשורה, ואת מקצתם ננתח במאמר הבא.
[הערות שוליים]
a ראה את דוגמתו של אח גאורג פיולניר לינדל, ששירת באיסלנד. סיפורו מסופר בספר השנה של עדי־יהוה 2005, עמודים 210, 211 (אנג׳). עיין גם בסיפורי חייהם של מבשרים נאמנים שהתמידו במלאכתם באירלנד שנים רבות ללא תוצאות מיידיות (ספר השנה של עדי־יהוה 1988, עמודים 82–99 [אנג׳]).
b בעבר הוסבר בכתב עת זה שהזרע מסמל תכונות אופי שצריכות להגיע לכדי בשלות, ושלאורך הדרך מושפע תהליך זה מגורמים סביבתיים. ואולם, ראוי לציין כי במשלו של ישוע הזרע אינו הופך לזרע רע או לפרי רקוב. הוא פשוט נובט, גדל ומבשיל (ראה המצפה מ־15 ביוני 1980 עמודים 17–19 [אנג׳]).
c השימוש היחידי הנוסף במילה זו הוא במעשי השליחים י״ב:10, שם נאמר ששער ברזל נפתח ”מאליו”.
האם אתה זוכר?
• במה דומה זריעת זרע ממשי להכרזת בשורת המלכות?
• כיצד מודד יהוה את נאמנותו של מבשר מלכות?
• איזה דמיון הקיים בין צמיחה פיזית לצמיחה רוחנית הדגיש ישוע?
• כיצד ”ישמחו יחדיו הזורע והקוצר”?
[שאלות לימוד]
[תמונות בעמוד 13]
מדוע המשיל ישוע את מבשרי מלכות האלוהים לזורעים?
[תמונות בעמוד 15]
הדומים לאדמה טובה מכריזים במסירות את בשורת המלכות, איש איש על־פי נסיבותיו הוא
[תמונות בעמוד 16]
האלוהים הוא המצמיח