לא פחדנו כי יהוה היה עימנו

סיפורה של אייפּטיה פטרידיס

בשנת 1972 נאספו עדי־יהוה מכל רחבי קפריסין בניקוסיה,‏ על מנת להאזין לנאום מיוחד מפי נתן ה.‏ נור,‏ שזה מכבר השגיח על פעילותם של עדי־יהוה.‏ הוא זיהה אותי תיכף ומייד,‏ ועוד לפני שהספקתי להציג את עצמי שאל:‏ ”‏האם יש לך חדשות ממצרים?‏”‏ פגשתי את אח נור 20 שנה קודם לכן בעיר הולדתי אלכסנדריה שבמצרים.‏

נולדתי באלכסנדריה ב־23 בינואר 1914,‏ הראשונה מבין ארבעה ילדים.‏ גדלנו במרחק זריקת אבן מן הים.‏ אלכסנדריה הייתה אז עיר קוסמופוליטית יפהפייה,‏ שנודעה בפארה האדריכלי ובעברה המפואר.‏ מאחר שהתגוררו בה אירופאים וערבים,‏ למדנו לדבר איטלקית,‏ אנגלית,‏ ערבית וצרפתית ודיברנו גם יוונית,‏ שפת משפחתנו.‏

לאחר סיום לימודיי בבית־הספר,‏ מצאתי עבודה בבית אופנה צרפתי ובו עיצבתי ותפרתי שמלות מהודרות לנשות החברה הגבוהה.‏ הייתי גאה בעבודתי.‏ בנוסף לכך,‏ הייתי פעילה מאוד מבחינה דתית ואהבתי לקרוא במקרא,‏ אף שלא הבנתי הרבה ממה שקראתי.‏

בערך באותו זמן — באמצע שנות ה־30 — פגשתי גבר צעיר מקסים,‏ יליד קפריסין,‏ תאודוטוס פטרידיס שמו.‏ הוא היה מתאבק מחונן שלמד לימודי קונדיטור ועבד במאפייה ידועה.‏ תאודוטוס התאהב בי,‏ ברונטית קטנה,‏ ולא אחת שר לי סרנאדות יווניות מתחת לחלוני.‏ נישאנו ב־30 ביוני 1940.‏ היו אלה ימים מאושרים.‏ גרנו בדירה מתחת לדירת אימי,‏ וב־1941 נולד בננו הראשון ג׳ון.‏

לימוד אמיתות המקרא

במשך זמן מה הפגין תאודוטוס אי־שביעות רצון מדתו ושאל שאלות הקשורות למקרא.‏ ללא ידיעתי החל ללמוד את המקרא בעזרת עדי־יהוה.‏ יום אחד,‏ בשעה שהייתי בבית עם התינוק שלנו,‏ דפקה אישה בדלת ונתנה לי כרטיס ובו מסר מקראי.‏ מתוך נימוס התפניתי לקרוא אותו.‏ אחר כך הציעה לי ספרות מקראית.‏ להפתעתי היו אלה אותם הספרים שתאודוטוס הביא הביתה!‏

‏”‏יש לי את הספרים האלה!‏”‏,‏ אמרתי.‏ ”‏היכנסי בבקשה”‏.‏ בתוך רגעים ספורים המטרתי על העדה,‏ אלני ניקולאוּ,‏ מבול של שאלות.‏ היא השיבה לי בסבלנות בעזרת המקרא,‏ וזה מצא חן בעיניי.‏ לפתע התחלתי  להבין את המסר המקראי.‏ בשעת הפוגה קלה בשיחה,‏ נח מבטה של אלני על תמונת בעלי.‏ ”‏אני מכירה את האדון הזה!‏”‏ קראה.‏ סודו של תאודוטוס נחשף.‏ הוכיתי בתדהמה.‏ תיאו הולך לאסיפות של עדי־יהוה בלעדיי — אפילו בלי לספר לי!‏ כשחזר הביתה באותו יום אמרתי לו:‏ ”‏השבוע אבוא איתך למקום שאליו הלכת ביום ראשון האחרון!‏”‏

בפעם הראשונה שהגעתי לאסיפה היו שם בערך עשרה איש שניתחו את ספר מיכה.‏ גמעתי את הכול בשקיקה!‏ מאז ואילך,‏ מדי שישי בערב הגיעו אלינו ג׳ורג׳ וקטריני פֵּטראקי ולימדו אותנו את המקרא.‏ אבי ושני אחיי לא רצו שנלמד עם עדי־יהוה,‏ אבל אחותי הפגינה סובלנות אם כי מעולם לא הצטרפה לארגון.‏ אימי,‏ לעומת זאת,‏ חבקה את האמת המקראית.‏ בשנת 1942 נטבלנו אימי,‏ תאודוטוס ואנוכי בים באלכסנדריה כסמל להקדשת חיינו ליהוה.‏

שגרת חיינו מופרת

בשנת 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה שהלכה והתפשטה במהירות הבזק.‏ בתחילת שנות ה־40 הגיע הגנרל הגרמני ארווין רומל בליווי כוחות הטנקים שלו לעיר אל־עַלַמֵין הסמוכה,‏ ואלכסנדריה הוצפה באנשי צבא בריטיים.‏ אגרנו מזונות יבשים.‏ בהמשך התבקש תאודוטוס לנהל את הקונדיטוריה החדשה של מעסיקו בפורט תאופיק שבקרבת סואץ,‏ ולכן עברנו לשם.‏ זוג עדים דוברי יוונית החלו לחפש אחרינו.‏ הם לא ידעו את כתובתנו,‏ ועל כן בישרו מבית לבית עד אשר מצאו אותנו.‏

בפורט תאופיק נָתַנו שיעורי מקרא לסטברוס ויוּלה קיפרֵיוֹס וילדיהם,‏ טוטוס ויֵאוֹרייה,‏ ונרקמה בינינו ידידות עמוקה.‏ מרוב שאהב ללמוד את המקרא,‏ נהג סטברוס להזיז את מחוגיהם של כל השעונים בביתו שעה אחת אחורה,‏ כדי שנחמיץ את הרכבת האחרונה הביתה ונישאר עד מאוחר.‏ שיחותינו נמשכו אל תוך הלילה.‏

גרנו בפורט תאופיק במשך 18 חודשים,‏ ואחר כך כשאימי חלתה חזרנו לאלכסנדריה.‏ עד מותה בשנת 1947 שמרה אמונים ליהוה.‏ שוב חשנו איך יהוה מעודד אותנו בעזרת חברתם הבונה של חברים משיחיים בוגרים.‏ באותה תקופה התאפשר לנו לארח בצל קורתנו שליחים שהיו בדרכם לארצות היעד שלהם ושאוניותיהם עגנו לזמן מה באלכסנדריה.‏

 חוויות משמחות וחוויות קשות

בשנת 1952 ילדתי את בננו השני,‏ ג׳יימס.‏ בתור הורים ידענו עד כמה חשוב שנגדל את בנינו באווירה רוחנית בונה,‏ לכן פתחנו את ביתנו לאסיפות ללימוד המקרא והרבינו לארח מבשרים בשירות מורחב.‏ תודות לכך פיתח בננו הבכור,‏ ג׳ון,‏ אהבה לאמת המקראית,‏ ועוד בשנות נעוריו החל לשרת כחלוץ.‏ אותו זמן למד לימודי ערב להשלמת השכלתו החילונית.‏

זמן קצר לאחר מכן אובחנה אצל תאודוטוס בעיית לב חמורה,‏ והרופאים יעצו לו לחדול מסוג העבודה שבה עסק.‏ בננו ג׳יימס היה רק בן ארבע.‏ מה נעשה?‏ זכרנו שיהוה הבטיח:‏ ”‏אל תירא,‏ כי עימך אני”‏ (‏יש׳ מ״א:‏10‏)‏.‏ תארו לעצמכם עד כמה הופתענו ושמחנו כשבשנת 1956 הוזמנו לשרת כחלוצים באסמעיליה,‏ לא רחוק מתעלת סואץ!‏ בהמשך עברו על מצרים שנים קשות,‏ ואחינו לאמונה נזקקו לעידוד.‏

בשנת 1960 נאלצנו לעזוב את מצרים,‏ כשכל אחד רשאי לשאת עימו מזוודה אחת בלבד.‏ עברנו לקפריסין,‏ ארץ מולדתו של בעלי.‏ בשלב זה כבר הידרדר מאוד מצבו הבריאותי,‏ והוא לא יכול היה לעבוד.‏ אך ברוב טובם נתנו לנו אח משיחי ורעייתו לגור בשטח ביתם.‏ לצערי הרב,‏ כעבור שנתיים נפטר בעלי,‏ ונותרתי לבדי עם ג׳יימס הקטן.‏ ג׳ון,‏ שעבר איתנו לקפריסין,‏ נשא אישה והיה מטופל במשפחה.‏

לא נעזבתי לאנחות

בעקבות זאת אכסנו אותנו בביתם סטברוס ודורה קאיריס.‏ כרעתי ברך והודיתי ליהוה על כך ששוב הוא דואג לכל מחסורי (‏תהל׳ קמ״ה:‏16‏)‏.‏ לימים החליטו סטברוס ודורה למכור את ביתם ולבנות בית חדש עם אולם מלכות בקומת הקרקע.‏ בטוב ליבם בנו גם בצמוד יחידת דיור בת שני חדרים עבורי ועבור ג׳יימס.‏

כעבור זמן מה התחתן ג׳יימס,‏ והוא ואשתו שירתו כחלוצים עד שנולד הראשון מתוך ארבעת ילדיהם.‏ בשנת 1974,‏ שנתיים לאחר ביקורו הבלתי נשכח של אח נור,‏ התחולל  מהפך פוליטי בקפריסין.‏ a רבים,‏ ובהם עדי־יהוה,‏ נמלטו מביתם ונאלצו לבנות מחדש את חייהם.‏ אחד מהם היה בני ג׳ון.‏ הוא עבר לקנדה עם אשתו ושלושת ילדיו.‏ עם זאת,‏ שמחנו לראות שחל גידול במספר המבשרים בקפריסין.‏

כשהתחלתי לקבל קצבת פנסיה,‏ התאפשר לי להתפנות יותר לשירות.‏ אבל לפני מספר שנים לקיתי באירוע מוחי קל ועברתי לגור עם בני ג׳יימס ומשפחתו.‏ לאחר מכן,‏ כשחלה הידרדרות במצב בריאותי,‏ אושפזתי למספר שבועות והועברתי למוסד סיעודי.‏ למרות הכאב הבלתי פוסק,‏ אני מבשרת לצוות המטפל,‏ לחוסים ולמבקרים.‏ אני גם לומדת שעות ארוכות לבד,‏ ובעזרתם האדיבה של אחיי לאמונה מגיעה לשיעורי הספר המתקיימים בקרבת מקום.‏

נחמה בערוב ימיי

אני מתעודדת כשמגיעות לאוזניי חדשות על אחים ואחיות שהזדמן לתאודוטוס ולי לעזור להם.‏ רבים מילדיהם ונכדיהם משרתים בשירות מורחב — חלקם משרתים באוסטרליה,‏ באנגליה,‏ ביוון,‏ בקנדה ובשוויץ.‏ כיום בני ג׳ון ורעייתו מתגוררים בקנדה עם בנם.‏ בתם הבכורה ובעלה משרתים כחלוצים.‏ בתם הקטנה ובעלה,‏ לינדה וג׳ושוע סנייפ,‏ הוזמנו ללמוד במחזור 124 של בית־הספר גלעד.‏

בני ג׳יימס ואשתו חיים בגרמניה.‏ שניים מילדיהם משרתים בבית־אל — האחד באתונה שביוון והשני בסלטרס שבגרמניה.‏ בנם הקטן ובתם ובעלה משרתים בגרמניה כחלוצים.‏

אילו סיפורים נפלאים יהיה לנו לספר לאימי ולתאודוטוס יקירי כשישובו בתחיית המתים!‏ הם ודאי יתרגשו מאוד כשיראו איזו מורשת נפלאה הותירו למשפחתם.‏ b

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 24]‏

שוב חשנו איך יהוה מעודד אותנו בעזרת חברתם הבונה של חברים משיחיים בוגרים

‏[‏מפה בעמוד 24]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

קפריסין

ניקוסיה

הים התיכון

מצרים

קהיר

אל–עַלַמֵין

אלכסנדריה

אסמעיליה

סואץ

פורט תאופיק

תעלת סואץ

‏[‏שלמי תודה]‏

Based on NASA/Visible Earth imagery

‏[‏תמונה בעמוד 23]‏

עם תאודוטוס ב־1938

‏[‏תמונה בעמוד 25]‏

בני ג׳יימס עם אשתו

‏[‏תמונה בעמוד 25]‏

בני ג׳ון עם אשתו