דת — בחירה שלי או של הוריי?
דת — בחירה שלי או של הוריי?
לא מעט אנשים בפולין אומרים לעדי־יהוה, ”נולדתי לדת שלי ואמות בדת שלי”. לפי תפיסתם, הדת עוברת מדור לדור. האם גישה זו רווחת גם באזור מגוריך? לאן מובילה השקפת עולם זו? הדת הופכת למשהו פורמלי ולמסורת משפחתית ותו לא. האם עלול הדבר לקרות גם לעדי־יהוה שזכו למורשת רוחנית נפלאה מהוריהם או מהורי הוריהם?
לא כך קרה לטימותיאוס שפיתח אמונה ואהבה כלפי אלוהי האמת בעזרת אימו וסבתו יראות האלוהים. ’מינקותו’ ידע טימותיאוס את כתבי־הקודש. ברבות הימים השתכנע טימותיאוס, בעקבות אימו וסבתו, שהדת שייסד ישוע היא דת האמת. הוא ’שוכנע להאמין’ במה שלמד מכתבי־הקודש אודות ישוע המשיח (טימ״ב א׳:5; ג׳:14, 15, ע״ח). מכאן שעל אף המאמצים הרבים שמשקיעים כיום הורים משיחיים כדי לעזור לילדיהם להפוך למשרתי יהוה, חייבים הילדים עצמם לפתח את הרצון לשרת את יהוה (מר׳ ח׳:34).
כל אחד ואחד חייב להשתכנע ולהאמין בעזרת טיעונים משכנעים, וזאת כדי שישרת את יהוה מתוך אהבה וישמור לו אמונים בכל מצב. כך תהיה אמונתו איתנה ועמוקת שורשים (אפ׳ ג׳:17; קול׳ ב׳:6, 7).
תפקיד הילדים
”תמיד הרגשתי שעדי־יהוה מייצגים את דת האמת”, אומר אלברט, a שגדל במשפחה של עדי־יהוה, ”אבל היה לי קשה לקבל את מה שהם אומרים לגבי הדרך שבה עליי לחיות”. אם אתה צעיר, אולי אתה שותף לדעתו. עשה את המאמץ לבדוק מה כרוך באורח החיים שאלוהים רוצה שנאמץ לעצמנו ואחר כך עשה את רצונו ומצא בכך שמחה (תהל׳ מ׳:9). ”פשוט התחלתי להתפלל”, אומר אלברט. ”בהתחלה היה לי קשה. הייתי חייב לאלץ את עצמי להתפלל. אבל אחרי זמן קצר הרגשתי שאוכל להיות יקר בעיני אלוהים אם אנסה לעשות את מה שנכון בעיניו. הדבר נתן לי את הכוח לחולל את השינויים הנחוצים”. אם תרקום יחסים אישיים עם יהוה, תוכל לפתח את הרצון לעשות את מה שהוא דורש מאיתנו (תהל׳ כ״ה:14; יעקב ד׳:8).
חשוב לדוגמה על משחק, כמו משחק לוח או משחק ספורט מסוים. אם לא תדע את הכללים או אם לא תהיה מסוגל לשחק בו היטב, המשחק ישעמם אותך. אך אם תלמד את הכללים ותלמד לשחק היטב, תרצה מאוד לשחק בו ותחפש הזדמנויות לעשות כן. הוא הדין לגבי פעילויות משיחיות. אם כן, התכונן לאסיפות הקהילה. גלה מעורבות. דע שלמרות גילך הצעיר, תוכל אף לעודד אחרים בדוגמתך האישית (עב׳ י׳:24, 25).
את אותו הדבר נכון לומר לגבי האפשרות לספר לאחרים על אמונתך. גם את זה עליך לעשות מתוך אהבה ולא בכפייה. שאל את עצמך: ’למה אני רוצה לספר לאחרים על יהוה? מאילו סיבות עליי לאהוב אותו?’ עליך להכיר את יהוה כאב אוהב. הוא אמר דרך ירמיהו: ”וביקשתם אותי ומצאתם, כי תדרשוני בכל לבבכם” (יר׳ כ״ט:13, 14). מה זה עשוי לדרוש ממך? ”הייתי חייב לשנות את צורת החשיבה שלי”, מספר יאקופ. ”באתי לאסיפות ויצאתי לשירות מילדות, אבל הפעילויות האלו הפכו לדבר שבשגרה. רק אחרי שהכרתי טוב יותר את יהוה ופיתחתי יחסים אישיים איתו, רק אז נעשיתי ממש מעורב בָּאמת”.
חֶברה טובה ובונה תשפיע רבות על מידת הנאתך בשירות. ”הולך את חכמים יחכם, ורועה כסילים יֵרוֹע” (מש׳ י״ג:20). לכן בקש את חברתם של אלה החותרים למטרות רוחניות ומוצאים שמחה בשירות יהוה. יוֹלה אומרת: ”אני מתעודדת כשאני מבלה בחברתם של הרבה צעירים רוחניים. התחלתי לבשר באופן קבוע בהנאה מרובה”.
תפקיד ההורים
”אני מודָה מאוד להוריי על זה שהם לימדו אותי על יהוה”, אומרת יולה. כן, ההורים יכולים להשפיע במידה רבה על הבחירות שעושים ילדיהם. השליח פאולוס כתב: ”אתם האבות, ... גדלו אותם [את ילדיכם] במוסר יהוה ובתוכחתו” (אפ׳ ו׳:4). עצה זו שנכתבה ברוח אלוהים מראה בבירור כי תפקיד ההורים הוא ללמד את ילדיהם את דרכי יהוה, ולא את דרכיהם שלהם. עד כמה נפלא יהיה אם במקום להחדיר לשכלם של ילדיך את המטרות שאולי רצית אתה להגשים, תעזור להם להציב לעצמם את היעד לחיות על־פי מטרות יהוה!
תוכל לשנן את דברי יהוה בלב ילדיך ו’לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשוכבך ובקומך’ (דב׳ ו׳:6, 7). ”הרבינו לשוחח על תחומים שונים של השירות המורחב”, נזכרים אווה ורישרד, הורים לשלושה בנים. ומה הייתה התוצאה? ”מגיל צעיר רצו הבנים להירשם לבית־הספר לשירות התיאוקרטי. אחר כך הם נעשו מבשרים ובסופו של דבר החליטו באופן אישי להיטבל. בהמשך החלו כולם לשרת בשירות מורחב”.
חיוני שההורים יציבו דוגמה אישית טובה. רישרד אומר, ”היינו נחושים בדעתנו שלא לנהל חיים כפולים, כלומר, לא להתנהג בצורה מסוימת בבית ובצורה אחרת בקהילה”. שאל את עצמך: ’איזו דוגמה אני מציב לילדיי? האם הם רואים אהבה אמיתית ליהוה? האם הם מבחינים באהבה זו בתפילותיי ובשגרה האישית שלי ללימוד אישי? האם הם רואים זאת ביחסי לשירות השדה, לבידור ולדברים חומריים ובדברים שאני אומר על חברי קהילה אחרים?’ (לוקס ו׳:40) הילדים יראו איך אתה חי את חייך בשגרת היומיום ויבחינו בכל אי־התאמה בין מה שאתה אומר לבין מה שאתה עושה.
המוסר ממלא תפקיד חשוב בגידול ילדים. עם זאת, דבר־אלוהים מורה לנו: ”חנוך לנער על־פי דרכו” (מש׳ כ״ב:6). אווה ורישרד אומרים, ”פינינו מזמננו כדי לתת שיעורי מקרא לכל בן ובן באופן פרטני”. כמובן, ההורים הם שיחליטו אם כל ילד זקוק לשיעורי מקרא בנפרד. כך או כך, יש להתייחס אל הילד כפרט, והדבר דורש גמישות ושיקול דעת. לדוגמה, לא מספיק שתאמר לילדיך שמוזיקה מסוימת היא מוזיקה לא־טובה. הראה להם כיצד להחליט החלטות נבונות בנושא ואילו עקרונות מקראיים רלוונטיים לדבר.
ייתכן שילדיך יודעים בדיוק מה אתה מצפה מהם ואולי הרושם המתקבל הוא שהם מתנהגים בצורה המשביעה את רצונך. למרות זאת, עליך להגיע אל ליבם. זכור, ”מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונה יִדלנה” (מש׳ כ׳:5). גלה חוש הבחנה וראה אם יש סימנים לבעיה כלשהי המקננת בתוך ליבם. אם יתגלו סימנים כאלה, פעל באופן מיידי. מבלי להטיח בהם האשמות, הראה להם שאתה מודאג ושאל שאלות מתאימות. מכל מקום, אל תהיה חטטן. דאגתך הכנה תחדור לליבם ותסייע לך לעזור להם.
תפקיד הקהילה
התוכל כאחד ממשרתי אלוהים לעזור לבני הנוער בקהילתך להעריך את המורשת הרוחנית שהם זכו לה? אף שההורים אחראים על גידול ילדיהם, חברי קהילה אחרים, ובייחוד זקני־הקהילה, יכולים לתמוך במאמציהם. חשוב במיוחד להושיט יד לצעירים במשפחות מפולגות על רקע דתי.
מה יכולים זקני־הקהילה לעשות כדי לעזור לצעירים לאהוב את יהוה ולחוש נחוצים ומוערכים? מריוש, המשרת כזקן־קהילה בפולין, אומר: ”הזקנים צריכים לתַקשר, לתַקשר, לתַקשר עם הצעירים. לא רק כשצצות בעיות אלא גם בהזדמנויות אחרות — בשירות, אחרי האסיפות או על כוס תה”. שאל את הצעירים מה הם חושבים על הקהילה. תקשורת פתוחה כזו מקרבת את הצעירים אל הקהילה ועוזרת להם להרגיש שהם חלק ממנה.
אם אתה זקן־קהילה, האם אתה מנסה להכיר את הצעירים בקהילתך? אלברט שהוזכר קודם לכן ומשרת כיום כזקן־קהילה, התנסה בנערותו במגוון קשיים. הוא מספר: ”כשהייתי בחור צעיר נזקקתי לביקורי רעייה אישיים”. הזקנים יכולים להביע את דאגתם האישית כלפי הצעירים גם על־ידי כך שיתפללו בעד בריאותם הרוחנית (טימ״ב א׳:3).
כדאי שהצעירים יהיו מעורבים בפעילויות הקהילה, אחרת הם עלולים להיות עסוקים ברדיפה אחר מטרות עולמיות. התוכלו אתם המבוגרים לבשר איתם ולהתיידד איתם? בלו בשעות הפנאי עם הצעירים. הדבר יתרום ליצירת אווירה של אמון וידידות. יולה נזכרת: ”חלוצה אחת העניקה לי יחס אישי. הפעם הראשונה שיצאתי לשירות בשמחה הייתה איתה”.
בחירתך האישית
צעיר, שאל את עצמך: ’מה הן מטרותיי? אם אני עדיין לא־טבול, האם המטרה להיטבל עומדת לנגד עיניי?’ ההחלטה להיטבל צריכה לנבוע מלב גדוש אהבה כלפי יהוה ולא מתוך רגש חובה או בשל מסורת משפחתית.
מי ייתן ויהוה יהיה חברך האמיתי, והאמת תהיה לך לאוצר. ביד הנביא ישעיהו הצהיר יהוה: ”אל תשתע [אל תביט הנה והנה], כי אני אלוהיך”. יהוה יהיה איתך כל עוד תהיה ידידו. הוא יחזק אותך ו’יתמוך בך בימין צדקו’ (יש׳ מ״א:10).
[הערת שוליים]
a חלק מהשמות בדויים.
[תמונה בעמוד 4]
השתדל להבחין מה טמון בלב ילדך
[תמונה בעמוד 6]
ההחלטה להיטבל נובעת מלב גדוש אהבה כלפי יהוה