מהי מנוחתו של אלוהים?
מהי מנוחתו של אלוהים?
”נותרה מנוחת שבת לעם אלוהים” (עב׳ ד׳:9).
1, 2. מה נוכל להסיק מהמשמעות המדויקת של הכתוב בבראשית ב׳:2, ואילו שאלות עולות בעקבות כך?
מהפרק הראשון של ספר בראשית אנו לומדים שבמשך שישה ימים סמליים הכין אלוהים את כדור־הארץ כדי שיוכל לשמש כמעון לאדם. סוף כל תקופת זמן כזו נחתם במילים: ”ויהי ערב ויהי בוקר” (בר׳ א׳:5, 8, 13, 19, 23, 31). אולם בנוגע ליום השביעי מציין המקרא: ”ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה” (בר׳ ב׳:2).
2 שים לב לצורת הפועל ”וישבות”. הדבר מצביע על כך שהיום השביעי, כלומר ”יום” המנוחה של אלוהים, עוד נמשך ב־1513 לפה״ס, כאשר כתב משה את ספר בראשית. האם יום המנוחה של אלוהים עדיין נמשך? אם כן, הנוכל להיכנס למנוחתו כיום? התשובות לשאלות הללו הן בעלות חשיבות רבה עבורנו.
האם יום המנוחה של יהוה עדיין נמשך?
3. כיצד דבריו של ישוע ביוחנן ה׳:16, 17 מצביעים על כך שהיום השביעי נמשך גם במאה הראשונה?
3 שני קווי ראיות מובילים אותנו למסקנה שהיום השביעי נמשך גם במאה הראשונה לספירה. ראשית, שים לב לדבריו של ישוע אל המתנגדים שמתחו ביקורת על כך שריפא בשבת — מה שהם פירשו כסוג של מלאכה. האדון אמר להם: ”אבי פועל עד עתה וגם אני פועל” (יוח׳ ה׳:16, 17). למה התכוון? ישוע הואשם בביצוע מלאכה בשבת. בתשובתו ”אבי פועל עד עתה” הוא למעשה הפריך את ההאשמה. הוא כביכול אמר למאשימיו: ’אבי ואני עוסקים באותה מלאכה. אבי ממשיך לפעול במהלך השבת בת אלפי השנים שלו, ועל כן מותר גם לי להמשיך לפעול, גם ביום השבת’. לפיכך, ישוע בעצם אמר שבכל הנוגע לכדור־הארץ, יום השבת הגדול שבו נח אלוהים, כלומר היום השביעי, לא הסתיים בימיו. *
4. אילו ראיות נוספות העלה פאולוס לכך שהיום השביעי נמשך גם בימיו?
4 את קו הראיות השני העלה השליח פאולוס. הוא ציטט את הכתוב בבראשית ב׳:2, המתייחס למנוחתו של אלוהים, וכתב בהשראת הרוח: ”אנחנו המאמינים נכנסים למנוחה” (עב׳ ד׳:3, 4, 6, 9). מכאן שהיום השביעי נמשך גם בימיו של פאולוס. כמה זמן עתיד היה יום המנוחה להימשך?
5. מה הייתה מטרת היום השביעי, ומתי תתגשם המטרה במלואה?
5 כדי להשיב על השאלה, עלינו לזכור את מטרת היום השביעי. הכתוב בבראשית ב׳:3 מסביר: ”ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו”. יום זה ’הוקדש’, או הובדל, על־ידי יהוה להשלמת מטרתו לאכלס את הארץ בגברים ונשים צייתנים שיטפלו בארץ ובכל החי שעליה (בר׳ א׳:28). בשביל לממש את המטרה הזו, הן יהוה אלוהים והן ישוע המשיח, ”אדון השבת”, ’פועלים עד עתה’ (מתי י״ב:8). יום המנוחה של אלוהים ימשיך עד אשר תתגשם במלואה המטרה שהועיד לו. הדבר יתרחש בתום אלף שנות שלטון המשיח.
בל ’ניכשל ונהיה לממרים כמוהם’
6. אילו דוגמאות מהוות אזהרה לנו, ואיזה לקח אנו מפיקים מהן?
6 מטרת אלוהים הוסברה בבהירות לאדם וחוה, אך הם לא פעלו בהתאם לה. כמובן, אדם וחוה היו רק האנשים הראשונים שבחרו להיות לממרים. מאז בחרו מיליונים אחרים לפעול כמותם. אפילו עמו הנבחר של אלוהים, עם ישראל הקדום, בחר להיות עם ממרה. ראוי לציין שפאולוס הזהיר את המשיחיים בני המאה הראשונה שגם כמה מהם עלולים ליפול באותה מלכודת שבה נפלו בני ישראל. הוא כתב: ”לכן נחתור נא להיכנס אל המנוחה ההיא, פן ייכשל איש ויהיה לממרה כמוהם” (עב׳ ד׳:11). שים לב שלפי דברי פאולוס, הממרים לא יוכלו להיכנס למנוחתו של אלוהים. מה משמע הדבר עבורנו? אם נפעל בדרך כלשהי נגד מטרתו של אלוהים, האם לא נעמיד בסכנה את האפשרות להיכנס אל מנוחתו? אין ספק שהתשובה לשאלה הזו חשובה לנו מאוד, ואנחנו נדון בה בהמשך. אך בשלב זה נראה מה עוד נוכל ללמוד על האפשרות להיכנס למנוחתו של אלוהים מניתוח דוגמתם הרעה של בני ישראל.
’הם לא יבואון אל מנוחתי’
7. לשם איזו מטרה הושיע יהוה את בני ישראל מעבדות במצרים, ומה ציפה מהם?
7 בשנת 1513 לפה״ס חשף יהוה בפני עבדו משה את מטרתו בנוגע לבני ישראל. אלוהים אמר: ”וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת חלב ודבש” (שמ׳ ג׳:8). ממש כשם שהבטיח יהוה לאברהם אביהם, הוא הושיע אותם ”מיד מצרים” במטרה להפוך אותם לעמו (בר׳ כ״ב:17). אלוהים העניק להם קובץ חוקים שנועד לאפשר להם ליהנות מיחסי שלום עימו (יש׳ מ״ח:17, 18). הוא אמר להם: ”אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי [ככתוב בתורה], והייתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ” (שמ׳ י״ט:5, 6). לפיכך, אם בני ישראל רצו ליהנות מהאפשרות לבוא ביחסים מיוחדים עם אלוהים, היה עליהם לשמוע בקולו.
8. מאיזה אורח חיים היו בני ישראל נהנים אילו היו שומעים בקול אלוהים?
8 חשוב איך היו נראים חייהם אילו שמעו בני ישראל בקול אלוהים! יהוה היה מברך את שדותיהם, כרמיהם, צאנם ועדריהם. אויביהם לא היו שולטים בהם. (קרא מלכים א׳. י׳:23–27.) כשהמשיח היה מגיע, סביר להניח שהוא היה מוצא אומה עצמאית ומשגשגת, ולא כזו הכורעת תחת העול הרומי. ישראל הייתה משמשת דוגמה לממלכות השכנות ומהווה הוכחה חותכת לכך שציות לאלוהי האמת מביא לברכות רוחניות וחומריות גם יחד.
9, 10. (א) מדוע יש לראות בחומרה רבה את רצונם של בני ישראל לשוב מצריימה? (ב) כיצד הייתה שיבתם של בני ישראל למצרים משפיעה על עבודתם את אלוהים?
9 איזו זכות קיבלו בני ישראל: הם היו יכולים לפעול בהתאם למטרת יהוה, מה שהיה מביא ברכות לא רק עליהם אלא בסופו של דבר גם על כל משפחות האדמה! (בר׳ כ״ב:18) אך לדור מרדן זה כקבוצה כלל לא היה חשוב להציב דוגמה כממלכה בעלת שלטון תיאוקרטי. למעשה, הם אפילו תבעו לשוב מצריימה! (קרא במדבר י״ד:2–4.) במה הייתה מקדמת השיבה למצרים את מטרת אלוהים להפוך אותם לממלכה לדוגמה? היא בהחלט לא הייתה תורמת לכך. לאמיתו של דבר, אילו היו בני ישראל שבים לחיות תחת עול שוביהם עובדי האלילים, הם לעולם לא היו יכולים לקיים את תורת משה ולהפיק תועלת מהסידור שקבע יהוה לסליחת חטאיהם. איזו גישה לא־רוחנית ואיזה קוצר ראות! אין פלא שיהוה אמר למורדים: ”אקוט בדור ואומר, עם תועי לבב הם, והם לא ידעו דרכיי. אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי” (עב׳ ג׳:10, 11; תהל׳ צ״ה:10, 11).
10 כשביקש עם הפכפך זה לשוב מצריימה, הוא הראה שהוא מזלזל בברכות הרוחניות שקיבל, ושהוא מעדיף את החציר (כרישה), הבצלים והשומים שהיו במצרים (במ׳ י״א:5). המורדים, כמו עשיו כפוי הטובה, היו מוכנים לוותר על מורשת רוחנית יקרה בתמורה לארוחה טעימה (בר׳ כ״ה:30–32; עב׳ י״ב:16).
11. איזו השפעה הייתה לחוסר נאמנותם של בני ישראל בימי משה על מטרת אלוהים?
11 למרות חוסר האמונה שגילה הדור שיצא ממצרים, המשיך יהוה ’לפעול’ בסבלנות להגשמת מטרתו והפנה את תשומת ליבו לדור הבא. בני הדור החדש היו צייתנים יותר מאשר אבותיהם. הם נשמעו למצוות יהוה ונכנסו אל ארץ ההבטחה והחלו לכבוש אותה. אנו קוראים ביהושע כ״ד:31: ”ויעבוד ישראל את יהוה כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע ואשר ידעו את כל מעשה יהוה אשר עשה לישראל”.
12. מניין לנו שניתן כיום להיכנס אל מנוחת אלוהים?
12 אולם בסופו של דבר מת הדור הצייתן, ובמקומו קם דור ”אשר לא ידעו את יהוה וגם את המעשה אשר עשה לישראל”. הם ’עשו את הרע בעיני יהוה, ועבדו את הבעלים’ (שופ׳ ב׳:10, 11). הארץ המובטחת לא הייתה מקום ”מנוחה” אמיתי עבורם. הם לא צייתו לאלוהים, ועל כן לא יכלו להישאר ביחסי שלום איתו. פאולוס כתב עליהם ואמר: ”אילו הביאם יהושע אל המנוחה, [אלוהים] לא היה מדבר אחרי כן על יום אחר. לפיכך נותרה מנוחת שבת לעם אלוהים” (עב׳ ד׳:8, 9). ”עם אלוהים” שעליו דיבר פאולוס הוא המשיחיים. האם ניתן להבין מכך שהמשיחיים יכולים להיכנס אל מנוחתו של אלוהים? אין ספק שכן — הן המשיחיים מרקע יהודי והן המשיחיים מרקע נוכרי!
לא הכול נכנסו למנוחתו של אלוהים
13, 14. איזה קשר היה בין שמירת התורה לבין האפשרות להיכנס אל מנוחת אלוהים (א) בימי משה? (ב) במאה הראשונה?
13 כאשר כתב פאולוס אל המשיחיים העברים, הוא הביע את דאגתו שמא חלקם לא פעלו בהתאם למטרתו ההולכת ומתממשת של אלוהים. (קרא עברים ד׳:1.) באיזה מובן? למרבה האירוניה, היה זה קשור לקיום תורת משה. במשך כ־500,1 שנה כל מי שהיה מעם ישראל ורצה לחיות בהתאם למטרת אלוהים נדרש לקיים את התורה. אבל במותו של ישוע בוטלה התורה. היו משיחיים שלא קיבלו זאת והתעקשו להמשיך לקיים דרישות מסוימות בתורה. *
14 אל המשיחיים שהיו נחושים לשמור את התורה פנה פאולוס והסביר שכהונתו הגדולה של ישוע, הברית החדשה והמקדש הרוחני נעלים על מקבילותיהם מהתורה (עב׳ ז׳:26–28; ח׳:7–10; ט׳:11, 12). לכן פאולוס השתמש בחוק השבת שנכלל בתורת משה כדי להסביר כיצד יכולים המשיחיים להיכנס אל יום המנוחה של יהוה. הוא כתב: ”נותרה מנוחת שבת לעם אלוהים. הן הנכנס אל מנוחתו גם הוא שבת ממלאכתו, כמו האלוהים משלו” (עב׳ ד׳:8–10). אותם משיחיים עברים היו צריכים להפסיק לחשוב שיוכלו להשיג מעמד רצוי לפני יהוה אם יקיימו חוקים מסוימים מן התורה. מחג השבועות שנת 33 לספירה ואילך, מרעיף אלוהים ברוב טובו את חסדו על מי שמאמינים בישוע המשיח.
15. מדוע אנו חייבים לציית לאלוהים אם ברצוננו להיכנס אל מנוחתו?
15 מה מנע מבני ישראל בימי משה להיכנס אל הארץ המובטחת? אי־ציות. מה מנע ממספר משיחיים בימי פאולוס להיכנס אל מנוחתו של אלוהים? אותו הדבר — אי־ציות. הם לא הכירו בכך שהתורה כבר שירתה את מטרתה ושיהוה הדריך את עמו לכיוון אחר.
להיכנס אל מנוחתו של אלוהים כיום
16, 17. (א) כיצד ניתן להיכנס למנוחתו של אלוהים כיום? (ב) במה נדון במאמר הבא?
16 אף משיחי כיום לא יתעקש לקיים היבטים מסוימים של תורת משה כדי לזכות לישועה. המילים שכתב פאולוס אל האפסים בהשראת הרוח ברורות כשמש: ”הן בחסד נושעתם על־ידי האמונה; וזאת לא מידכם, כי אם מתנת אלוהים היא. אין זה נובע ממעשים, כדי שלא יתגאה איש” (אפ׳ ב׳:8, 9). אם כן, מה על המשיחיים לעשות אם ברצונם להיכנס אל מנוחתו של אלוהים? יהוה הבדיל את היום השביעי, את יום מנוחתו, על מנת להגשים ברוב פאר את מטרתו עבור כדור־הארץ. נוכל להיכנס אל מנוחתו של יהוה, כלומר להצטרף אליו למנוחתו, אם נציית לו ונפעל בהתאם למטרתו ההולכת ומתגשמת כפי שהיא מתגלה לנו באמצעות ארגונו.
17 מאידך, אם נמעיט בערכן של העצות המקראיות שאנו מקבלים מכיתת העבד הנאמן והנבון וננקוט קו פעולה עצמאי, למעשה נפעל בניגוד למטרתו המתבהרת של אלוהים. הדבר עלול להעמיד בסכנה את יחסי השלום שיש לנו עם יהוה. במאמר הבא נבחן מספר מצבים שכיחים היכולים להשפיע על משרתי אלוהים. עוד נלמד כיצד ההחלטות שאנו מקבלים בנוגע לשאלה אם לציית או לפעול באופן עצמאי, יכולות להראות אם באמת נכנסנו למנוחתו של אלוהים.
[הערות שוליים]
^ בשבת ביצעו הכוהנים והלוויים מלאכות שונות הקשורות לבית המקדש, ו’לא הייתה עליהם אשמה’. בתור הכוהן הגדול במקדש הרוחני הגדול של אלוהים, גם ישוע יכול היה למלא את המשימה הרוחנית שקיבל מבלי לחשוש שמא יחלל את השבת (מתי י״ב:5, 6).
^ אין אנו יודעים אם אחרי חג השבועות שנת 33 לספירה היו משיחיים מרקע יהודי שהרחיקו לכת ותמכו בהיבטים מסוימים של יום הכיפורים. אילו עשו כן, הדבר בהחלט היה מעיד על זלזול בקורבנו של ישוע. עם זאת, היו מספר משיחיים מרקע יהודי שדבקו במסורות אחרות הנוגעות לתורה (גל׳ ד׳:9–11).
שאלות למחשבה
• מה הייתה מטרתו של היום השביעי, יום המנוחה של אלוהים?
• מניין לנו שהיום השביעי נמשך גם כיום?
• מה מנע מבני ישראל בימי משה וממספר משיחיים מן המאה הראשונה להיכנס אל מנוחתו של אלוהים?
• כיצד ניתן להיכנס למנוחתו של אלוהים כיום?
[שאלות לימוד]
[קטע מוגדל בעמוד 27]
נוכל להיכנס אל מנוחתו של יהוה כיום, אם נציית לו ונפעל בהתאם למטרתו ההולכת ומתגשמת, כפי שהיא מתגלה לנו באמצעות ארגונו
[תמונות בעמודים 26, 27]
מה עדיין נדרש ממשרתיו של אלוהים כדי להיכנס אל מנוחתו?
