מתוך אוצר הארכיון
המלך התמוגג מנחת!
היה זה באוגוסט 1936 בארמון המלוכה שבסווזילנד. רוברט וג׳ורג’ ניזבט השמיעו מתוך רכב כריזה מוזיקה ואחר כך השמיעו הרצאות מוקלטות מפי אח ג׳. פ. רתרפורד. המלך סוֹבּוּסָה ה־2 התמוגג מנחת! ”למרבה המבוכה”, אמר ג׳ורג׳, ”הוא רצה לקנות את נגן התקליטים, את התקליטים ואת הרמקול ששימש אותנו להכרזת מסר המלכות”.
רוברט אמר בנימה מתנצלת שהדברים הללו אינם למכירה והסביר גם למה: הציוד שייך למישהו אחר. המלך רצה לדעת למי הוא שייך.
רוברט השיב: ”כל הציוד שייך למלך אחר”. אז שאל סוֹבּוּסָה לזהותו של המלך. ”זהו ישוע המשיח, המלך של מלכות אלוהים”, אמר לו רוברט.
”אה, הוא מלך דגול”, אמר סוֹבּוּסָה בהוקרה. ”אינני רוצה לקחת שום דבר ששייך לו”.
לימים כתב רוברט: ’נדהמתי מאישיותו של הצ׳יף העליון, המלך סוֹבּוּסָה. הוא דיבר אנגלית רהוטה ללא כל רהב וגאווה, והוא היה אדם ישיר ונגיש מאוד. ישבתי עמו במשרדו במשך 45 דקות בזמן שג׳ורג׳ השמיע מוזיקה בחוץ.
’מאוחר יותר באותו יום’, הוסיף רוברט, ’כאשר ביקרנו בבית־הספר הממלכתי של סווזילנד, קרתה לנו שם חוויה מעניינת ביותר. בישרנו למנהל, והוא הקשיב לנו ברצון. כאשר הזכרנו את נגן התקליטים והצענו שכל בית־הספר ישמע את ההקלטות, הוא שמח מאוד ואז כינס מאה תלמידים בקירוב והושיב אותם על הדשא כדי שיקשיבו. נאמר לנו שבבית־הספר התיכון הבנים לומדים חקלאות, גינון, נגרות, בנייה, אנגלית וחשבון, והבנות לומדות סיעוד, משק בית ומקצועות מועילים אחרים’. סבתו של הצ׳יף העליון הקימה את בית־הספר. *
עוד בשנת 1933 ביקרו בארמון המלוכה חלוצים, והמלך סוֹבּוּסָה הקשיב להם בהנאה. יום אחד הוא אף כינס את שומרי ראשו שמנו 100 לוחמים כדי שישמעו את מסר המלכות
המוקלט. הוא עשה מנוי לכתבי העת שלנו וקיבל ספרות מקראית. כעבור זמן לא רב כבר הייתה למלך ספרייה תיאוקרטית כמעט מלאה! והוא שמר אותה בשלמותה למרות החרם שהטילה הממשלה הקולוניאלית הבריטית על הספרות שלנו במהלך מלחמת העולם השנייה.המלך סוֹבּוּסָה ה־2 המשיך לקבל בברכה את העדים לארמון המלוכה בלובמבה ואף הזמין אנשי כמורה לבוא ולהאזין לשיחות המקראיות. בשעה שעד־יהוה מקומי, הֵלְווי משאזי שמו, הרצה על מתי פרק כ״ג, נעמדו מספר כמרים על רגליהם בזעם וניסו לאלץ אותו לשבת. אך המלך התערב וביקש מאח משאזי להמשיך בנאום. נוסף על כך, המלך הורה לקהל לכתוב את כל הפסוקים שהוזכרו בהרצאה.
במקרה אחר הקשיבו ארבעה כמרים להרצאה מפי חלוץ ובסיומה סובבו את צווארוני הכמורה שלהם ואמרו: ”אנחנו כבר לא כמרים; מעכשיו אנחנו עדי־יהוה”. לאחר מכן שאלו את החלוץ אם יש לו ספרים כמו אלה שיש לצ׳יף העליון.
משנות ה־30 ועד מותו ב־1982 הפגין הצ׳יף העליון כבוד כלפי עדי־יהוה ולא הניח לאיש לרדוף אותם על רקע סירובם לקיים מנהגים סוואזיים. לכן לעדים הייתה סיבה טובה להיות אסירי תודה לו, והם ביכו את מותו.
נכון לתחילת שנת 2013 ישנם יותר מ־000,3 מכריזי מלכות בסווזילנד. במדינה זו, שאוכלוסייתה מונה קצת יותר ממיליון תושבים, היחס בין מספר המבשרים לבין מספר התושבים הוא אחד ל־384. למעלה מ־260 חלוצים שירתו ב־90 קהילות, ו־496,7 איש נכחו בערב הזיכרון בשנת 2012. ברור אפוא שקיים פוטנציאל אדיר לגידול נוסף. אין ספק שהונח יסוד איתן הודות לביקורים ראשונים אלה בסווזילנד בשנות ה־30 (מתוך אוצר הארכיון בדרום אפריקה).
^ כתב העת תור הזהב, 30 ביוני 1937, עמוד 629 (אנג׳).