שימו לב איש אל רעהו ועודדו זה את זה
”הבה נשים לב איש אל רעהו כדי לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים” (עב׳ י׳:24).
1, 2. מה עזר ל־230 עדי־יהוה לשרוד את צעדת המוות בשלהי מלחמת העולם השנייה?
עם קריסת המשטר הנאצי בסיומה של מלחמת העולם השנייה ניתנה פקודה לחסל את האלפים שנותרו במחנות הריכוז. את אסירי מחנה הריכוז זקסֶנהַאוזֶן הוחלט לפנות אל ערי נמל ושם להעלות אותם על אוניות ולהטביע אותם בלב ים. היה זה חלק מאסטרטגיה שנודעה לימים בכינוי צעדות המוות.
2 אסירי מחנה הריכוז זקסֶנהַאוזֶן, שמנו 000,33 איש, אולצו לצעוד 250 קילומטר אל לִיבֶּק, עיר נמל בגרמניה. ביניהם היו 230 עדי־יהוה משש מדינות שנצטוו לצעוד יחד. כולם היו תשושים מתת־תזונה וממחלות. כיצד הצליחו אחינו לשרוד את צעדת המוות? ”תמיד עודדנו זה את זה להמשיך הלאה”, אמר אחד מהם. בנוסף לכוח שמאת אלוהים, ”כוח שהוא מעבר לכוח אנושי רגיל”, עזרה להם אהבתם זה לזה לשרוד את החוויה הקשה (קור״ב ד׳:7).
3. מדוע אנו צריכים לעודד זה את זה?
3 כיום איננו צועדים בצעדת מוות, אך אנו כן מתמודדים עם קשיים רבים. לאחר שנוסדה מלכות אלוהים ב־1914 הושלך השטן מהשמיים והוגבל לתחום כדור הארץ. הוא ירד ארצה ”בזעם רב, ביודעו כי זמנו קצר” (ההת׳ י״ב:7–9, 12). ככל שמלחמת הר מגידון הולכת וקרבה, פועל השטן להחליש אותנו מבחינה רוחנית על־ידי ניסיונות ולחצים. לכך מתווספים לחצי היומיום (איוב י״ד:1; קהלת ב׳:23). לעיתים ההשפעה המצטברת של הקשיים מתישה אותנו עד כדי כך שהכוחות הנפשיים והרוחניים שאזרנו אינם מספיקים לנו בהתמודדות עם רפיון ידיים. לדוגמה, במשך עשרות שנים עזר אח אחד להרבה אנשים מבחינה רוחנית. בגיל מבוגר החלו הוא ואשתו לסבול מבעיות בריאות, והוא שקע בייאוש עמוק. בדומה לאותו אח, כולנו זקוקים ל”כוח שהוא מעבר לכוח אנושי רגיל” מאת יהוה ולעידוד מצד אחינו.
4. לאילו עצות של השליח פאולוס עלינו לתת את הדעת אם ברצוננו לעודד אחרים?
4 אם נרצה להיות מקור עידוד לאחרים, עלינו לתת את הדעת למה שאמר השליח פאולוס אל המשיחיים העברים. הוא קרא להם: ”הבה נשים לב איש אל רעהו כדי לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים, ואל נזנח את התכנסויותינו, כמנהג כמה אנשים, אלא נעודד זה את זה, ועל אחת כמה וכמה בראותכם כי קרב היום” (עב׳ י׳:24, 25). כיצד נוכל ליישם את העצות הגלומות במילים משמעותיות אלו?
”נשים לב איש אל רעהו”
5. מה משמעות המילים ’לשים לב איש אל רעהו’, ואילו מאמצים נדרשים מצדנו לשם כך?
5 ’לשים לב איש אל רעהו’ משמעו ”להתחשב בצורכי אחרים, לחשוב עליהם”. הנוכל לשים לב היטב לצורכי אחרים אם שיחותינו אתם יסתכמו בברכת שלום חפוזה באולם המלכות או אם נדבר אתם אך ורק על עניינים טריוויאליים? אנו, כמובן, רוצים להקפיד ’לעסוק בעניינים שלנו’ ולא ’להתערב בענייני אחרים’ (תסל״א ד׳:11; טימ״א ה׳:13). אך אם אנו מעוניינים לעודד את אחינו, עלינו ללמוד להכיר אותם באמת — את נסיבותיהם, את תכונותיהם, את מצבם הרוחני, את צדדיהם החזקים ואת צדדיהם החלשים. הם צריכים לראות בנו חברים ולדעת בביטחון שאנו אוהבים אותם. לשם כך עלינו לבלות אתם זמן — לא רק כאשר הם מתמודדים עם בעיות וסובלים מרפיון ידיים, אלא גם בזמנים אחרים (רומ׳ י״ב:13).
6. מה יעזור לזקן־קהילה ’לשים לב’ לאחים המופקדים בידיו?
6 הזקנים בקהילה נקראים ’לרעות את עדר אלוהים המופקד בידיהם’, ולעשות כן ברצון ובלהיטות (פט״א ה׳:1–3). כיצד יוכלו לבצע את מלאכת הרעייה ביעילות אם לא יכירו באמת את הכבשים שהופקדו בידיהם? (קרא משלי כ״ז:23.) אם זקני־הקהילה יעמידו את עצמם לרשות אחיהם לאמונה וייהנו להיות בחברתם, יגברו הסיכויים שהכבשים יבקשו את עזרתם בשעת הצורך. כמו כן, האחים והאחיות יהיו נכונים יותר לחשוף בפני הזקנים את רגשותיהם ודאגותיהם האמיתיים, וכך יקלו עליהם ’לשים לב’ לאחים המופקדים בידיהם ולהושיט להם את העזרה הנחוצה.
7. מה עלינו לזכור אם אנשים הסובלים מדיכאון אומרים מילים משולחות רסן?
7 באיגרתו אל הקהילה בתסלוניקי אמר פאולוס: ”תמכו בחלשים”. (קרא תסלוניקים א׳. ה׳:14.) ה”נדכאים” הם במובן מסוים חלשים, והוא הדין גם לגבי אחים הסובלים מרפיון ידיים. במשלי כ״ד:10 נאמר: ”הִתרפִּיתָ ביום צרה? צר כוחֶכָה”. אדם השרוי ברפיון ידיים עמוק עלול לומר מילים משולחות רסן (איוב ו׳:2, 3). כאשר אנו ’שמים לב’ לאחים כאלה, עלינו לזכור שדבריהם לאו דווקא משקפים את אישיותם האמיתית. ראשל, שאמהּ לקתה בדיכאון עמוק, למדה זאת מניסיונה האישי. ראשל אומרת: ”פעמים רבות אמי הייתה אומרת מילים פוגעות מאוד. ברוב המקרים השתדלתי להזכיר לעצמי איזה מין אדם היא באמת — אדם אוהב, טוב לב ונדיב. נוכחתי שאנשים מדוכאים אומרים הרבה דברים שהם לא מתכוונים אליהם. הכי חמור הוא להגיב במילים פוגעות או במעשים רעים”. במשלי י״ט:11 נאמר: ”שכל אדם האריך אפו, ותפארתו עבור על פשע”.
8. למי במיוחד עלינו ”להוכיח” את אהבתנו, ומדוע?
8 כיצד נוכל ’לשים לב’ למישהו שרפו ידיו בשל חטא שביצע בעבר? הוא אומנם נקט צעדים לתיקון המצב, אך הבושה והייאוש אינם מרפים ממנו. על אודות חוטא בקורינתוס שהתחרט אמר פאולוס: ”עליכם כעת לסלוח לו בחפץ לב ולנחמו פן יתמוטט מרוב עצב. לפיכך אני קורא לכם להוכיח את אהבתכם אליו” (קור״ב ב׳:7, 8). לפי לקסיקון אחד, המילה שתורגמה כאן כ”להוכיח” משמעה ”לאשרר, לתת תוקף חוקי”. לא נוכל פשוט להניח שהאדם מבין שאנו אוהבים אותו ודואגים לו. עליו לראות זאת בגישתנו ובמעשינו.
’עוררו זה את זה לאהבה ולמעשים טובים’
9. מה פשר המילים ’לעורר לאהבה ולמעשים טובים’?
9 ”הבה נשים לב איש אל רעהו כדי לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים”, כתב פאולוס. עלינו להניע את אחינו לאמונה לגלות אהבה ולעשות מעשים טובים. לדוגמה, כאשר מדורה עומדת לדעוך, יש לערבב את הגחלים וללבות את האש (טימ״ב א׳:6). באותו אופן, נוכל לעורר את אחינו לאהבה כלפי אלוהים וכלפי הזולת. כדי לעורר אחרים למעשים טובים חיוני להעניק להם שבחים הולמים.
10, 11. (א) מי מאתנו זקוק לשבחים? (ב) הבא דוגמה המראה כיצד שבחים יכולים לעזור לאדם ש’נקט צעד מוטעה’.
10 כולנו זקוקים לשבחים, בין שאנחנו סובלים מרפיון ידיים ובין שלאו. ”אבי מעולם לא שיבח אותי על משהו שעשיתי”, כתב זקן־קהילה אחד. ”לכן גדלתי עם דימוי עצמי נמוך. ... אני אומנם כבר בן 50, אך אני עדיין מעריך זאת כאשר חבריי מחזקים אותי ואומרים לי שאני עושה עבודה טובה בתור זקן־קהילה. מניסיוני למדתי עד כמה חשוב לעודד אחרים, ולכן אני משתדל בכל מאודי לעשות כן”. בכוחם של השבחים להמריץ לפעולה את כולם — כולל חלוצים, קשישים ואחים הסובלים מרפיון ידיים (רומ׳ י״ב:10).
11 כאשר ’בעלי הכישורים הרוחניים מנסים לתקן מישהו הנוקט צעד מוטעה’, עצות אוהבות ושבחים הולמים עשויים להניע את החוטא לשוב לדרך הישר ולעשות מעשים טובים (גל׳ ו׳:1). כך אירע לאחות ששמה מרים. היא כותבת: ”עברתי תקופה טראומטית בחיי כאשר כמה מחבריי הקרובים עזבו את הקהילה ובאותו זמן אבי סבל משטף דם במוח. שקעתי בדיכאון עמוק, ובניסיון להתגבר על הדיכאון התחלתי לצאת עם בחור מהעולם”. הדבר גרם לה לחוש שאין היא ראויה לאהבת יהוה, והיא שקלה לעזוב את האמת. אך כאשר הזכיר לה זקן־קהילה את שירותה הנאמן שביצעה בעבר, נגע הדבר ללבה. היא אפשרה לזקני־הקהילה לעזור לה, והם השיבו לה את הביטחון בכך שיהוה אוהב אותה. בעקבות זאת ניצתה מחדש אהבתה ליהוה. היא ניתקה את הקשר עם הלא־מאמין והמשיכה לשרת את יהוה.
12. מה ניתן לומר על הנעה לפעולה על־ידי גרימת בושה, מתיחת ביקורת או יצירת רגשי אשמה?
12 אם מביישים אדם על־ידי עריכת השוואות לא־הוגנות בינו לבין אחרים, או אם מותחים עליו ביקורת על כך שאין הוא עומד בסטנדרטים מחמירים מדי שאנו קבענו או אם מעוררים בו רגשי אשמה על כך שאין הוא עושה מספיק, עשוי הדבר לדחוף אותו לפרץ של פעילות, אך התוצאות יהיו זמניות בלבד. לעומת זאת, מתן שבחים לאח לאמונה והבלטת אהבתו לאלוהים עשויים להשפיע עליו לחיוב ולאורך זמן (קרא פיליפים ב׳:1–4).
’עודדו זה את זה’
13. מה כרוך במתן עידוד לאחרים? (ראה תמונה בפתיח המאמר.)
13 עלינו ל’עודד זה את זה, ועל אחת כמה וכמה בראותנו כי קרב היום’. כחלק מהעידוד שאנו מעניקים לאחרים אנו מניעים אותם להמשיך בשירות אלוהים. כפי שאיש המעורר אחרים לאהבה ולמעשים טובים הוא כאדם המלבה מדורה העומדת לדעוך, כך איש המעודד את רעהו הוא כאדם המוסיף חומרי בעירה למדורה כדי שתמשיך לבעור או כדי להגביר את עוצמתה. עידוד אחרים כרוך בחיזוק ובניחום הנכאים. כאשר יש לנו הזדמנות לעודד אדם כזה, עלינו לדבר אליו בחמימות ובעדינות (מש׳ י״ב:18). מעבר לכך, הבה ’נמהר להקשיב ולא נמהר לדבר’ (יעקב א׳:19). אם נקשיב לאחִינו לאמונה באמפתיה אולי יעלה בידינו לזהות מצבים שמרפים את ידיו ולומר דבר מה שיעזור לו להתמודד עם המצב.
14. איזו עזרה הוענקה לאח שסבל מרפיון ידיים?
14 ראה כיצד זקן־קהילה רחום עזר לאח שבמשך מספר שנים לא היה פעיל. הזקן הקשיב לו ושם לב שהאח עדיין אוהב את יהוה בכל לבו. הוא למד ביסודיות כל הוצאה של המצפה ועשה מאמצים לנכוח בקביעות באסיפות. אולם הוא היה מאוכזב וממורמר במקצת בשל מעשיהם של כמה אחים בקהילה. הזקן הקשיב לו באמפתיה מבלי להיות ביקורתי וביטא את דאגתו ואהבתו כלפי האח ומשפחתו. אט אט הבין האח שהוא אפשר לחוויות שליליות מהעבר למנוע ממנו לשרת את האל שהוא אוהב. הזקן הזמין את האח להצטרף אליו לשירות. בעזרתו של הזקן חזר האח לבשר ובסופו של דבר היה כשיר לשרת שוב כזקן־קהילה.
15. מה נוכל ללמוד מיהוה בנוגע לעידוד הנכאים?
15 לא כל אדם שרפו ידיו ירגיש מייד טוב יותר או יגיב במהרה לעזרה שנציע לו. ייתכן שיהיה עלינו להמשיך לתמוך בו. תרגום מקרא לאנגלית (An American Translation) מנסח את הכתוב בתסלוניקים א׳. ה׳:14 כך: ”המשיכו להחזיק בחלשים והייו סבלנים עם כל אדם”. במקום למהר להתייאש מן החלשים, הבה ’נמשיך להחזיק’ בהם כביכול ולא נחדל לתמוך בהם. בעבר נהג יהוה בסבלנות עם משרתיו שחשו לעתים רפיון ידיים. לדוגמה, יהוה נהג ברחמים רבים עם אליהו והתחשב ברגשותיו. הוא העניק לנביא את מה שנדרש לו כדי להמשיך בשירותו (מל״א י״ט:1–18). דוד גילה חרטה כנה ולכן ברוב טובו סלח לו יהוה (תהל׳ נ״א:9, 19). אלוהים עזר גם למחבר מזמור ע״ג שכמעט חדל לשרתו (תהל׳ ע״ג:13, 16, 17). יהוה מתייחס אלינו בחסד ובטוב לב, במיוחד כאשר אנו עצובים ומדוכדכים (שמ׳ ל״ד:6). רחמיו מתחדשים כל בוקר, והם לעולם לא ייתמו (איכה ג׳:22, 23). יהוה מצפה שנחקה את דוגמתו ונתייחס ברכות אל מי שסובלים מדיכאון.
עודדו זה את זה להישאר בדרך המוליכה לחיים
16, 17. מה עלינו להיות נחושים לעשות כעת כשקצו של סדר עולמי זה ממשמש ובא, ומדוע?
16 מתוך 000,33 האסירים שעזבו את מחנה הריכוז זקסֶנהַאוזֶן מצאו אלפים את מותם. ואולם כל אחד ואחד מ־230 העדים של יהוה שיצאו למסע המפרך נותרו בחיים. העידוד והתמיכה שהעניקו זה לזה מילאו תפקיד מרכזי בהפיכת צעדת המוות לצעדה של חיים.
17 כיום אנו צועדים ב”דרך המובילה לחיים” (מתי ז׳:14). בקרוב כל עובדי יהוה יצעדו באחדות אל תוך עולם חדש של צדקה (פט״ב ג׳:13). הבה נהיה נחושים לעזור זה לזה בדרך המובילה לחיי נצח.