עמך נדבות בפיליפינים
לפני כעשר שנים שירתו גרגוריו ומרילו, זוג נשוי שהיו אז בשנות ה־30 לחייהם, כחלוצים במנילה ובמקביל לכך עבדו במשרה מלאה. זה לא היה קל, אבל הם הצליחו. לימים קיבלה מרילו קידום והפכה למנהלת בבנק שבו עבדה. ”בזכות העבודות הטובות שלנו יכולנו ליהנות מסגנון חיים מאוד נוח”, היא אומרת. למעשה, מצבם הכלכלי היה כל כך טוב שהם החליטו לבנות את בית חלומותיהם באזור מבוקש כ־19 קילומטר מזרחית למנילה. הם חתמו על חוזה עם חברת בנייה והתחייבו לשלם על הפרויקט בתוך עשר שנים בתשלומים חודשיים.
”הרגשתי שאני גוזלת משהו מיהוה”
מרילו מספרת: ”תפקידי החדש תבע ממני כל כך הרבה זמן ואנרגיה שהתיאבון שלי לפעילויות רוחניות הלך ופחת. הרגשתי שאני גוזלת משהו מיהוה”. היא מסבירה: ”כבר לא יכולתי לתת ליהוה את הזמן שהתחייבתי להקדיש לשירותו”. גרגוריו ומרילו לא היו מרוצים מהמצב ולכן ישבו יום אחד ושוחחו על הכיוון שאליו מתקדמים חייהם. גרגוריו אומר: ”רצינו לעשות
שינוי, אבל לא ידענו מה לעשות בדיוק. חשבנו איך נוכל לשרת את יהוה במידה רבה יותר, במיוחד לאור העובדה שאין לנו ילדים. התפללנו וביקשנו מיהוה הדרכה”.באותה תקופה הם שמעו כמה נאומים שהתייחסו לאפשרות לשרת היכן שקיים צורך רב יותר במבשרי מלכות. ”הרגשנו שהנאומים האלה היו תשובתו של יהוה לתפילותינו”, אומר גרגוריו. בני הזוג התפללו וביקשו יותר אמונה כדי שיהיה להם האומץ לקבל את ההחלטות הנכונות. מכשול רציני אחד היה פרויקט הבנייה של ביתם, שהיה בעיצומו. הם כבר שילמו עליו במשך שלוש שנים. מה יעשו? מרילו אומרת: ”ידענו שאם נבטל את החוזה נפסיד את כל מה ששילמנו עד אז, וזה היה סכום נכבד. אבל ראינו בזה בחירה בין עשיית רצון יהוה כעדיפות עליונה לבין הרצונות שלנו”. הם זכרו את מה שאמר השליח פאולוס לגבי ’ההחלטה להפסיד את כל הדברים’ ובעקבות זאת ביטלו את פרויקט הבנייה, התפטרו מעבודתם, מכרו את רוב נכסיהם ועברו לכפר מרוחק באי פלאוון, כ־480 קילומטר דרומית למנילה (פיל׳ ג׳:8).
הם ’למדו את הסוד’
לפני המעבר ניסו גרגוריו ומרילו להכין את עצמם לחיים פשוטים, אבל רק כשהגיעו ליעדם הבינו עד כמה בסיסיים יהיו תנאי המחיה שלהם. ”היינו בהלם”, אומרת מרילו. ”אין חשמל, אין תנאי נוחות רגילים; במקום להפעיל סיר אורז חשמלי, נאלצנו לחטוב עצים ולבשל על מדורה”. למרות זאת, בני הזוג תמיד הזכירו לעצמם את הסיבה שבגללה עברו, ותוך זמן קצר הסתגלו למקום. מרילו אומרת: ”עכשיו אני נהנית להתבונן בטבע היפה ובשמי הלילה זרועי הכוכבים. יותר מכול, אני נהנית לראות את פניהם המאושרות של האנשים כשאנחנו מבשרים להם. השירות כאן עוזר לנו ’ללמוד את סוד ההסתפקות’” (פיל׳ ד׳:12).
”שום דבר לא משתווה לשמחה שיש לך כשאתה רואה צמיחה רוחנית. אנחנו מרגישים יותר מתמיד שחיינו מלאי משמעות” (גרגוריו ומֶרילוּ).
גרגוריו מספר: ”כשהגענו היו כאן רק ארבעה עדים. הם כל כך שמחו כשהתחלתי להגיש מדי שבוע הרצאה פומבית וללוות בגיטרה את שירת שירי המלכות”. בתוך שנה ראו בני הזוג כיצד הקבוצה הקטנטנה הופכת לקהילה משגשגת המונה 24 מבשרים. גרגוריו אומר: ”האהבה שאנחנו מקבלים מהקהילה כאן מרגשת אותנו מאוד”. כיום, במבט לאחור על למעלה משש שנות שירות באותו אזור מבודד, הם אומרים: ”שום דבר לא משתווה לשמחה שיש לך כשאתה רואה צמיחה רוחנית. אנחנו מרגישים יותר מתמיד שחיינו מלאי משמעות”.
”’טעמתי וראיתי כי טוב יהוה’!”
כמעט 000,3 אחים ואחיות מקומיים בפיליפינים עברו לאזורים במדינה שקיים בהם צורך רב במבשרי מלכות. מתוכם 500 הן אחיות רווקות. חשוב על דוגמתה של קארן.
קארן, כיום באמצע שנות ה־20 לחייה, גדלה בעיירה בָּגַאוּ שבמחוז קגיאן. עוד בגיל העשרה חשבה רבות על האפשרות להרחיב את שירותה. היא מספרת: ”הבנתי שלא נותר הרבה זמן ושאנשים מכל הסוגים צריכים לשמוע את בשורת המלכות, ולכן רציתי לשרת היכן שיש יותר צורך במבשרים”. כמה מבני משפחתה דחקו בה לרכוש השכלה גבוהה במקום לעבור לאיזה אזור מרוחק כדי לבשר, אך קארן התפללה וביקשה מיהוה הדרכה. היא גם שוחחה עם מבשרים המשרתים באזורים מבודדים. בגיל 18 עברה לאזור הנמצא במרחק של כ־60 קילומטר מעיירתה.
שטח ההטפה של הקהילה הקטנה שאליה עברה קארן שוכן באזור הררי לחופי האוקיינוס השקט. קארן מספרת: ”רק כדי להגיע מבגאו לקהילה החדשה היינו צריכים לצעוד שלושה ימים, שבמהלכם טיפסנו על הרים ונאלצנו יותר מ־30 פעם לחצות נהרות”. היא מוסיפה: ”כדי להגיע לכמה תלמידות מקרא אני צריכה ללכת ברגל במשך שש שעות, ללון אצל אחת מתלמידותיי, ולמחרת אני צועדת עוד שש שעות בחזרה הביתה”. האם זה שווה את המאמץ? ”לפעמים הרגליים כואבות”, מספרת קארן. אך היא מוסיפה בחיוך רחב: ”אני מנהלת 18 תוכניות שיעורי מקרא. ’טעמתי וראיתי כי טוב יהוה’!” (תהל׳ ל״ד:9).
”למדתי להישען על יהוה”
מה גרם לסוקי, אחות רווקה ממוצא הודי בשנות ה־40 המוקדמות לחייה, לעבור מארצות הברית לפיליפינים? בשנת 2011 נכחה בכינוס נפתי שבו התראיין זוג נשוי שמכר את רוב נכסיו כדי לעבור למקסיקו ולעזור שם בפעילות ההטפה. ”הריאיון הזה”, אומרת סוקי, ”גרם לי לחשוב על מטרות שלא עלו בדעתי לפני כן”. כאשר נודע לה שיש צורך במבשרים רבים כדי לחלוק את בשורת המלכות עם דוברי פנג׳בית המתגוררים בפיליפינים, היא החליטה לנסוע לשם ולעזור. האם נתקלה בקשיים?
”לא ציפיתי שיהיה לי כל כך קשה להחליט אילו דברים לשמור ואילו דברים למכור”, אומרת סוקי. ”בנוסף לכך, אחרי שגרתי בנוחות במשך 13 שנה בדירה משלי, מצאתי את עצמי גרה עם משפחתי כשכל הדברים שלי עדיין בקרטונים. זה לא היה קל, אבל זה ממש עזר לי להתכונן לחיים פשוטים”. באילו קשיים נתקלה אחרי המעבר לפיליפינים? ”הקשיים מל׳ ג׳:10) סוקי מוסיפה: ”בעצם החלק הכי קשה היה ההחלטה לעבור. אחרי שעשיתי את זה, היה מדהים לראות איך יהוה טיפל בשבילי בהכול”.
הכי גדולים היו הפוביה שלי מחרקים והגעגועים הביתה. למדתי להישען על יהוה יותר מאי פעם!” האם המאמץ היה כדאי? סוקי מחייכת ואומרת: ”יהוה מזמין אותנו לבחון אותו ולראות שהוא ירעיף עלינו ברכות. אני מתנסה אישית בהתגשמות ההבטחה הזאת כשמישהי בשירות שואלת אותי, ’מתי את יכולה לחזור? יש לי עוד הרבה שאלות’. האפשרות לעזור לאנשים שיש להם רעב רוחני מעניקה לי הרבה מאוד שמחה וסיפוק!” (”התגברתי על הפחד”
סימֶה, אח נשוי בשנות ה־30 המאוחרות לחייו, עזב את הפיליפינים ונסע למזרח התיכון כדי לעבוד בעבודה רווחית. בעת שהותו שם התעודד מדברים שאמר לו משגיח נפה ומנאום ששמע מפי אחד מחברי הגוף המנהל, ובעקבות כך החליט להציב את יהוה במקום הראשון בחייו. ”אבל היו לי סיוטים רק מעצם המחשבה להתפטר מהעבודה שלי”, אומר סימה. למרות זאת, הוא עזב את העבודה וחזר לפיליפינים. כיום סימה ואשתו היידי משרתים בדבאו דל סור בדרום המדינה, היכן שיש צורך במבשרים רבים לכיסוי השטח העצום. ”במבט לאחור”, אומר סימה, ”אני אסיר תודה על כך שהתגברתי על הפחד לאבד את העבודה וששמתי את יהוה במקום הראשון. אין דבר מספק יותר בחיים מאשר לתת ליהוה את מיטבך!”
”זה נותן לנו סיפוק עמוק!”
כאשר נודע לרמילו ולג׳ולייט, זוג חלוצים בשנות ה־30 המוקדמות לחייהם, שקהילה הנמצאת 30 קילומטר בלבד מביתם זקוקה לעזרה, הם התנדבו לתמוך בה. לכן מדי שבוע, בשמש או בגשם, נוסעים לשם רמילו וג׳ולייט באופנוע כדי לנכוח באסיפות ולהשתתף בפעילות ההטפה. אומנם לא קל לנסוע בדרכי חתחתים ולחצות גשרים תלויים, אך הם שמחים שהם הרחיבו את שירותם. רמילו אומר: ”לאשתי ולי יש ביחד 11 תוכניות שיעורי מקרא! השירות במקום שיש בו צורך רב יותר כרוך בהקרבות, אבל זה נותן לנו סיפוק עמוק!” (קור״א ט״ו:58).
התרצה ללמוד עוד על האפשרות לשרת באזורים שקיים בהם צורך רב יותר במבשרי מלכות, אם בארצך או בארץ אחרת? אם כן, שוחח עם משגיח הנפה שלך וקרא את המאמר ”התוכל לעבור אל מקדוניה?” בכתב העת המצפה מ־15 בדצמבר 2009.