השכם בבוקר יוצאת האישה מביתה ורואה חבילה מונחת על מפתן הדלת.‏ היא מרימה אותה ומביטה סביב,‏ אך הרחוב שומם מאדם.‏ מישהו ודאי השאיר אותה שם בשעות הלילה.‏ היא פותחת אותה חלקית ומייד פוסעת פנימה וסוגרת אחריה את הדלת.‏ תגובתה אינה מפתיעה.‏ החבילה מכילה ספרות מקראית אסורה!‏ היא מאמצת את החבילה קרוב ללבה,‏ נושאת תפילה חרישית ומודה ליהוה על המזון הרוחני היקר שהעניק לה.‏

מקרים כאלה קרו לא אחת בגרמניה בשנות ה־30.‏ בעקבות עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 הוצאה פעילותם של עדי־יהוה אל מחוץ לחוק בחלקים נרחבים של המדינה.‏ ”‏ידענו בוודאות שצו שחוקק אדם בשר ודם לא יוכל להשבית את פעילות ההכרזה על יהוה ועל שמו”‏,‏ מספר רישארד רודולף,‏ שחצה את גיל 100.‏ * ”‏הספרות המקראית הייתה אחד האמצעים החשובים ששימשו אותנו ללימוד ולשירות השדה,‏ אבל קשה היה להשיגה בגלל החרם שהוטל עלינו,‏ ותהינו כיצד הפעילות תימשך”‏.‏ כעבור זמן קצר גילה רישארד שיתאפשר לו לסייע בסיפוק צורך זה בדרך יוצאת דופן — בחסות צל ההרים (‏שופ׳ ט׳:‏36‏)‏.‏

אם תצעד במעלה נהר אלבה (‏או לבה)‏,‏ תגיע לבסוף להרי הענקים (‏קרקונושה)‏,‏ השוכנים כיום בגבול בין הרפבוליקה הצ׳כית לבין פולין.‏ אף שהם מתנשאים לגובה של כ־600,‏1 מטר בלבד,‏ נקראים ההרים ’‏האי הארקטי של מרכז אירופה’‏.‏ במשך מחצית השנה מכוסה רכס הרים זה בשלג שעומקו עד 3 מטרים.‏ מי שאינם מביאים בחשבון את מזג האוויר ההפכפך עלולים להילכד בערפל כבד העוטף לפתע את פסגות ההרים.‏

לאורך הדורות יצר רכס הרים זה גבול טבעי בין מחוזות,‏ ממלכות ומדינות.‏ קשה היה לפטרל  בתנאי השטח הבוגדניים האלה,‏ ולכן רבים נהגו להבריח סחורות דרך אותם הרים.‏ בשנות ה־30,‏ כאשר הרי הענקים הפרידו בין צ׳כוסלובקיה וגרמניה,‏ החלו עדים נחושים להשתמש בנתיבי ההברחות הנטושים.‏ לשם מה?‏ לשם העברת ספרות מקראית יקרת ערך ממקומות שבהם קל היה יותר להשיגה.‏ אחד מהם היה רישארד הצעיר.‏

‏”‏בסופי שבוע שמנו פעמינו אל ההרים בקבוצות של כשבעה אחים צעירים הלבושים כתרמילאים”‏,‏ מספר רישארד.‏ ”‏מן הצד הגרמני נדרשו לנו שלוש שעות בערך לחצות את ההרים ולהגיע אל שפינדלרוב מלין”‏,‏ עיירת נופש בצד הצ׳כי.‏ אורך המסע היה כ־5.‏16 קילומטר.‏ באותם ימים חיו באזור גרמנים רבים.‏ אחד מהם היה חוואי שהסכים לשתף פעולה עם האחים.‏ בעזרת עגלה רתומה לסוס,‏ ששימשה בדרך כלל להסעת נופשים,‏ אסף האיש את קרטוני הספרות מעיירה סמוכה שאליה הם נשלחו מבעוד מועד ברכבת מפראג.‏ אחר כך לקח אותם אל חוותו והסתיר אותם במחסן התבן שלו.‏ שם הם המתינו לבלדרים שהעבירו את הספרות אל הצד הגרמני.‏

רישארד מוסיף:‏ ”‏כשהגענו לחווה מילאנו את תרמילינו בספרות.‏ התרמילים היו מותאמים לנשיאת משאות כבדים.‏ כל אחד מאתנו סחב על גבו כ־50 קילוגרם”‏.‏ כדי שלא ייתפסו נהגו האחים ללכת בחסות החשיכה.‏ הם החלו במסעם עם שקיעת החמה ושבו לביתם לפני עלות השחר.‏ ארנסט וייזנר,‏ שהיה באותה עת משגיח נפה בגרמניה,‏ סיפר על חלק מאמצעי הזהירות שהם נקטו:‏ ”‏שני אחים הלכו לפנינו,‏ ובכל פעם שפגשו מישהו,‏ הם אותתו מייד בפנסיהם.‏ כך הם סימנו לאחים שצעדו כ־100 מטר מאחור עם התרמילים הכבדים להתחבא בשיחים שלאורך הדרך עד שאותם שני אחים חזרו אליהם ואמרו סיסמה מסוימת,‏ ששונתה משבוע לשבוע”‏.‏ אך השוטרים הגרמנים במדים הכחולים לא היו הסכנה היחידה.‏

 ‏”‏ערב אחד היה עליי לעבוד שעות נוספות”‏,‏ נזכר רישארד,‏ ”‏ולכן לא יצאתי אל הצד הצ׳כי עם שאר האחים אלא מאוחר יותר.‏ היה זה לילה חשוך וערפילי,‏ ורעדתי מקור כאשר הלכתי בגשם המקפיא.‏ איבדתי את דרכי בין עצי האורן ובמשך מספר שעות לא מצאתי את המסלול.‏ מטיילים רבים מצאו כך את מותם.‏ פגשתי את אחיי רק כאשר הם היו בדרכם חזרה מוקדם בבוקר”‏.‏

במשך כשלוש שנים עשתה מדי שבוע קבוצה קטנה של אחים עזי נפש מסע זה אל ההרים.‏ בחורף העבירו את המשאות היקרים בעזרת מגלשיים או מזחלות שלג.‏ קבוצות של עד 20 אחים חצו מדי פעם את הגבול באור יום במסלולי טיול מסומנים.‏ כדי לתת את הרושם שהם חבורת מטיילים תמימה,‏ הצטרפו אליהם מספר אחיות.‏ חלקן הלכו קדימה וזרקו את כובעיהן באוויר כאשר נתקלו בסכנה.‏

מה אירע לאחר ששבו הבלדרים ממסעותיהם הליליים?‏ באופן מיידי חולקה הספרות בדרכים שונות.‏ כיצד?‏ הספרות נארזה כחבילות סבון ונלקחה אל תחנת הרכבת בהירשברג.‏ החבילות נשלחו אל חלקים שונים בגרמניה,‏ והאחים והאחיות מסרו אותן בחשאי לאחיהם לאמונה כמתואר בתחילת המאמר.‏ רבים היו מעורבים ברשת ההפצה המחתרתית,‏ ועל כן כל תפיסה עלולה הייתה לגרום נזק רב.‏ ואכן,‏ יום אחד ניחתה מהלומה מכיוון לא־צפוי.‏

בשנת 1936 נתגלה מחסן ספרות ליד ברלין.‏ בין הדברים שנמצאו במחסן היו שלושה קרטונים משולח אנונימי בהירשברג.‏ בעזרת פענוח כתב היד זיהתה המשטרה איש מפתח מקבוצת המבריחים ועצרה אותו.‏ כעבור זמן קצר נעצרו עוד שני חשודים וביניהם רישארד רודולף.‏ האחים הללו קיבלו על עצמם את מלוא האחריות,‏ וכך התאפשר לאחרים להמשיך לזמן מה במסעות אלה שנעשו יותר ויותר מסוכנים.‏

הספרות המקראית שהועברה לעדים הגרמנים בתרמילים דרך הרי הענקים היוותה מקור חשוב של הזנה רוחנית.‏ אך הספרות לא הוברחה אך ורק דרך הרי הענקים.‏ עד 1939,‏ השנה שבה כבש צבא גרמניה את צ׳כוסלובקיה,‏ היו מסלולי הברחה דומים לאורך גבול זה.‏ במדינות אחרות שגבלו בגרמניה,‏ כגון צרפת,‏ הולנד ושווייץ,‏ נטלו העדים בשני הצדדים סיכונים גדולים על מנת לספק לאחיהם הנרדפים מזון רוחני.‏

לרבים מאתנו כיום יש ספרות מקראית בכמות הנחוצה ובמגוון פורמטים.‏ כאשר אתה לוקח פרסום חדש באולם המלכות או מוריד אותו דרך האתר jw.org חשוב לרגע אילו מאמצים נעשו כדי שמזון זה יעמוד לרשותך.‏ אולי הם לא היו כה דרמטיים כמו חציית פסגות הרים מושלגות באישון לילה,‏ אבל בהחלט נדרשה עבודה קשה מצד רבים מאחיך לאמונה המשרתים אותך ברוח של הקרבה עצמית.‏