יהוה הגן עליהם בצל ההרים
השכם בבוקר יוצאת האישה מביתה ורואה חבילה מונחת על מפתן הדלת. היא מרימה אותה ומביטה סביב, אך הרחוב שומם מאדם. מישהו ודאי השאיר אותה שם בשעות הלילה. היא פותחת אותה חלקית ומייד פוסעת פנימה וסוגרת אחריה את הדלת. תגובתה אינה מפתיעה. החבילה מכילה ספרות מקראית אסורה! היא מאמצת את החבילה קרוב ללבה, נושאת תפילה חרישית ומודה ליהוה על המזון הרוחני היקר שהעניק לה.
מקרים כאלה קרו לא אחת בגרמניה בשנות ה־30. בעקבות עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 הוצאה פעילותם של עדי־יהוה אל מחוץ לחוק בחלקים נרחבים של המדינה. ”ידענו בוודאות שצו שחוקק אדם בשר ודם לא יוכל להשבית את פעילות ההכרזה על יהוה ועל שמו”, מספר רישארד רודולף, שחצה את גיל 100. * ”הספרות המקראית הייתה אחד האמצעים החשובים ששימשו אותנו ללימוד ולשירות השדה, אבל קשה היה להשיגה בגלל החרם שהוטל עלינו, ותהינו כיצד הפעילות תימשך”. כעבור זמן קצר גילה רישארד שיתאפשר לו לסייע בסיפוק צורך זה בדרך יוצאת דופן — בחסות צל ההרים (שופ׳ ט׳:36).
בנתיבי המבריחים
אם תצעד במעלה נהר אלבה (או לבה), תגיע לבסוף להרי הענקים (קרקונושה), השוכנים כיום בגבול בין הרפבוליקה הצ׳כית לבין פולין. אף שהם מתנשאים לגובה של כ־600,1 מטר בלבד, נקראים ההרים ’האי הארקטי של מרכז אירופה’. במשך מחצית השנה מכוסה רכס הרים זה בשלג שעומקו עד 3 מטרים. מי שאינם מביאים בחשבון את מזג האוויר ההפכפך עלולים להילכד בערפל כבד העוטף לפתע את פסגות ההרים.
לאורך הדורות יצר רכס הרים זה גבול טבעי בין מחוזות, ממלכות ומדינות. קשה היה לפטרל
בתנאי השטח הבוגדניים האלה, ולכן רבים נהגו להבריח סחורות דרך אותם הרים. בשנות ה־30, כאשר הרי הענקים הפרידו בין צ׳כוסלובקיה וגרמניה, החלו עדים נחושים להשתמש בנתיבי ההברחות הנטושים. לשם מה? לשם העברת ספרות מקראית יקרת ערך ממקומות שבהם קל היה יותר להשיגה. אחד מהם היה רישארד הצעיר.”טיולים” מסוכנים
”בסופי שבוע שמנו פעמינו אל ההרים בקבוצות של כשבעה אחים צעירים הלבושים כתרמילאים”, מספר רישארד. ”מן הצד הגרמני נדרשו לנו שלוש שעות בערך לחצות את ההרים ולהגיע אל שפינדלרוב מלין”, עיירת נופש בצד הצ׳כי. אורך המסע היה כ־5.16 קילומטר. באותם ימים חיו באזור גרמנים רבים. אחד מהם היה חוואי שהסכים לשתף פעולה עם האחים. בעזרת עגלה רתומה לסוס, ששימשה בדרך כלל להסעת נופשים, אסף האיש את קרטוני הספרות מעיירה סמוכה שאליה הם נשלחו מבעוד מועד ברכבת מפראג. אחר כך לקח אותם אל חוותו והסתיר אותם במחסן התבן שלו. שם הם המתינו לבלדרים שהעבירו את הספרות אל הצד הגרמני.
רישארד מוסיף: ”כשהגענו לחווה מילאנו את תרמילינו בספרות. התרמילים היו מותאמים לנשיאת משאות כבדים. כל אחד מאתנו סחב על גבו כ־50 קילוגרם”. כדי שלא ייתפסו נהגו האחים ללכת בחסות החשיכה. הם החלו במסעם עם שקיעת החמה ושבו לביתם לפני עלות השחר. ארנסט וייזנר, שהיה באותה עת משגיח נפה בגרמניה, סיפר על חלק מאמצעי הזהירות שהם נקטו: ”שני אחים הלכו לפנינו, ובכל פעם שפגשו מישהו, הם אותתו מייד בפנסיהם. כך הם סימנו לאחים שצעדו כ־100 מטר מאחור עם התרמילים הכבדים להתחבא בשיחים שלאורך הדרך עד שאותם שני אחים חזרו אליהם ואמרו סיסמה מסוימת, ששונתה משבוע לשבוע”. אך השוטרים הגרמנים במדים הכחולים לא היו הסכנה היחידה.
”ערב אחד היה עליי לעבוד שעות נוספות”, נזכר רישארד, ”ולכן לא יצאתי אל הצד הצ׳כי עם שאר האחים אלא מאוחר יותר. היה זה לילה חשוך וערפילי, ורעדתי מקור כאשר הלכתי בגשם המקפיא. איבדתי את דרכי בין עצי האורן ובמשך מספר שעות לא מצאתי את המסלול. מטיילים רבים מצאו כך את מותם. פגשתי את אחיי רק כאשר הם היו בדרכם חזרה מוקדם בבוקר”.
במשך כשלוש שנים עשתה מדי שבוע קבוצה קטנה של אחים עזי נפש מסע זה אל ההרים. בחורף העבירו את המשאות היקרים בעזרת מגלשיים או מזחלות שלג. קבוצות של עד 20 אחים חצו מדי פעם את הגבול באור יום במסלולי טיול מסומנים. כדי לתת את הרושם שהם חבורת מטיילים תמימה, הצטרפו אליהם מספר אחיות. חלקן הלכו קדימה וזרקו את כובעיהן באוויר כאשר נתקלו בסכנה.
מה אירע לאחר ששבו הבלדרים ממסעותיהם הליליים? באופן מיידי חולקה הספרות בדרכים שונות. כיצד? הספרות נארזה כחבילות סבון ונלקחה אל תחנת הרכבת בהירשברג. החבילות נשלחו אל חלקים שונים בגרמניה, והאחים והאחיות מסרו אותן בחשאי לאחיהם לאמונה כמתואר בתחילת המאמר. רבים היו מעורבים ברשת ההפצה המחתרתית, ועל כן כל תפיסה עלולה הייתה לגרום נזק רב. ואכן, יום אחד ניחתה מהלומה מכיוון לא־צפוי.
בשנת 1936 נתגלה מחסן ספרות ליד ברלין. בין הדברים שנמצאו במחסן היו שלושה קרטונים משולח אנונימי בהירשברג. בעזרת פענוח כתב היד זיהתה המשטרה איש מפתח מקבוצת המבריחים ועצרה אותו. כעבור זמן קצר נעצרו עוד שני חשודים וביניהם רישארד רודולף. האחים הללו קיבלו על עצמם את מלוא האחריות, וכך התאפשר לאחרים להמשיך לזמן מה במסעות אלה שנעשו יותר ויותר מסוכנים.
לקח עבורנו
הספרות המקראית שהועברה לעדים הגרמנים בתרמילים דרך הרי הענקים היוותה מקור חשוב של הזנה רוחנית. אך הספרות לא הוברחה אך ורק דרך הרי הענקים. עד 1939, השנה שבה כבש צבא גרמניה את צ׳כוסלובקיה, היו מסלולי הברחה דומים לאורך גבול זה. במדינות אחרות שגבלו בגרמניה, כגון צרפת, הולנד ושווייץ, נטלו העדים בשני הצדדים סיכונים גדולים על מנת לספק לאחיהם הנרדפים מזון רוחני.
לרבים מאתנו כיום יש ספרות מקראית בכמות הנחוצה ובמגוון פורמטים. כאשר אתה לוקח פרסום חדש באולם המלכות או מוריד אותו דרך האתר jw.org חשוב לרגע אילו מאמצים נעשו כדי שמזון זה יעמוד לרשותך. אולי הם לא היו כה דרמטיים כמו חציית פסגות הרים מושלגות באישון לילה, אבל בהחלט נדרשה עבודה קשה מצד רבים מאחיך לאמונה המשרתים אותך ברוח של הקרבה עצמית.
^ ס׳ 3 רישארד רודולף שירת בקהילת הירשברג בחבל שלזיה. העיר הירשברג נקראת כיום ילנה גורה ושוכנת בדרום־מערב פולין.