נסיבות קשות עלולות לזעזע אותנו. הן יכולות להשתלט על מחשבותינו, לכלות את כוחנו ואף לעצב את השקפת חיינו. דוד המלך סבל קשיים רבים. כיצד התמודד עמם? במזמור מרגש הוא משיב: ”קולי, אל יהוה אזעק; קולי, אל יהוה אתחנן. אשפוך לפניו שיחי; צָרָתי לפניו אגיד בהתעטף עליי רוחי. ואתה ידעת נתיבתי”. דוד התפלל בענווה לאלוהים וביקש ממנו עזרה (‏תהל’ קמ”ב:2–4‏).‏

במזמור אחר שר דוד: ”אחת שאלתי מאת יהוה, אותה אבקש: שִבתי בבית יהוה כל ימי חיי, לחזות בנועם יהוה ולבקר [להביט בהערכה] בהיכלו” (‏תהל’ כ”ז:4‏). דמיין לעצמך את דוד, אף שלא היה לוי, עומד מחוץ לחצר הקודש סמוך למשכן שהיה אז המרכז של עבודת אלוהים האמיתית. לבו של דוד היה כה שופע הערכה עד כי רצה לבלות שם את שארית ימיו ו”לחזות בנועם יהוה”.‏

המילה ”נועם” מתקשרת להנאה המוסבת למחשבות, לרגשות או לחושים. דוד תמיד הביט בהערכה על המסגרת המיועדת לעבודת אלוהים. מוטב שנשאל את עצמנו: ’האם בדומה לדוד גם אני מרגיש כך?’‏

בימינו המסגרת שדרכה נוכל לקרוב אל יהוה אינה קשורה למבנה פיזי כלשהו. במקום זאת, היא קשורה למקדש הרוחני הגדול של אלוהים — המסגרת הקדושה של עבודת אלוהים האמיתית.‏ * אם נביט בהערכה על מסגרת זו, גם אנו נוכל ”לחזות בנועם יהוה”.‏

תן דעתך למזבח הנחושת שהיה בכניסה למשכן שעליו הוקרבו קורבנות העולה (‏שמ’ ל”ח:1, 2; מ’:6‏). מזבח זה סימל את רצונו של אלוהים לקבל את חיי האנוש של ישוע כקורבן (‏עב’ י’:5–10‏). חשוב על משמעות הדבר לגבינו. השליח פאולוס כתב: ”בזמן שהיינו אויבים התפייסנו עם אלוהים באמצעות מות בנו” (‏רומ’ ה’:10‏). אם נגלה אמונה בדמו השפוך של ישוע, נוכל לשאת חן בעיני אלוהים וליהנות מהביטחון הנובע מעצם היותנו ידידיו. כתוצאה מכך יהיו לנו יחסים קרובים עם יהוה (‏תהל’ כ”ה:14‏).‏

מאחר ש’חטאינו נמחים’, אנו מתנסים ב”עתות רענון מאת יהוה” (‏מה”ש ג’:19‏). מצבנו דומה לזה של אסיר שמתחרט על המעשים שביצע בעבר ועורך שינויים דרסטיים בעודו ממתין להוצאתו להורג. כאשר שופט טוב לב רואה זאת ניעור בו הרצון לבטל את הרשעתו ולא להוציאו להורג. איזו הקלה והתרוממות רוח חש האסיר! יהוה, בדומה לאותו שופט, מגלה חסד כלפי בני אדם המתחרטים על חטאיהם ומסיר מעליהם את גזר דין המוות.‏

מבין ההיבטים של עבודת אלוהים האמיתית שבהם הבחין דוד בבית יהוה, היו התאספות המונים מבני עמו, קריאה בציבור של התורה בליווי הסברים, הקטרת קטורת והשירות המקודש שביצעו הכוהנים והלווים (‏שמ’ ל’:34–38;‏  במ’ ג’:5–8;‏ דב’ ל”א:9–12‏). היבטים אלה של עבודת אלוהים האמיתית בעם ישראל הקדום מוצאים להם מקבילות בימינו.‏

ניתן לומר כיום כפי שניתן היה לומר אז, ”מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד!” (‏תהל’ קל”ג:1‏) קיים גידול עצום ב”אגודת האחים” הכלל עולמית שלנו (‏פט”א ב’:17‏). דבר־אלוהים מוקרא ותוכנו מוסבר באסיפותינו. יהוה מספק תוכנית הדרכה עשירה דרך ארגונו. יש גם שפע של מזון רוחני בדמות חומר מודפס שניתן להשתמש בו במסגרת הלימוד האישי והמשפחתי. חבר אחד מהגוף המנהל אמר: ”הרהורים בדבר יהוה ובמשמעותו והחיפוש אחר תובנה והבנה, העשירו אותי מבחינה רוחנית והעניקו לי סיפוק רב בשעות ערותי”. ואכן, ’דעת עשויה לנעום לנפשנו’ (‏מש’ ב’:10‏).‏

בימינו תפילותיהם של משרתי אלוהים הרצויות בעיניו עולות אל יהוה מדי יום. תפילות אלו הן כקטורת בעלת ריח ניחוח עבורו (‏תהל’ קמ”א:2‏). עד כמה משובב הדבר את נפשנו לדעת שיהוה אלוהים שבע רצון מאתנו כאשר אנו מתפללים אליו בענווה.‏

משה התפלל: ”יהי נועם אדני אלוהינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה” (‏תהל’ צ’:17‏). בעודנו ממלאים את שירותנו בקנאות, יהוה מברך את פעילותנו (‏מש’ י’:22‏). אולי עזרנו לכמה ללמוד את האמת. אפשר שהחזקנו מעמד בשירות במשך שנים רבות על אף אדישות, בריאות לקויה, מצוקה רגשית או רדיפות (‏תסל”א ב’:2‏). למרות זאת, האם לא חזינו ”בנועם יהוה” והבנו שאבינו השמימי מרוצה מאוד ממאמצינו?‏

דוד שר: ”יהוה מנת חלקי וכוסי. אתה תוֹמִיךְ גורלי. חבלים נפלו לי בנעימים” (‏תהל’ ט”ז:5, 6‏). דוד היה אסיר תודה על ’מנת חלקו’, כלומר על כך שהיו לו יחסים טובים עם יהוה ועל הזכות שנפלה בחלקו לשרתו. ייתכן שבדומה לדוד אנו סובלים קשיים, אך יש לנו כל כך הרבה ברכות רוחניות! אם כן, הבה נמשיך למצוא הנאה בעבודת אלוהים האמיתית ותמיד נביט בהערכה על מקדשו הרוחני של יהוה.‏