תאר לעצמך תרחיש אחר: אם חד־הורית לשתי בנות מקבלת הזמנה מזוג בקהילתה לבלות ערב אחד בחברתם. כאשר היא מספרת לבנותיה על כך, פניהן קורנות מאושר. הן מצפות בכליון עיניים לאותו ערב. אולם יום לפני הביקור הזוג מודיע לאם שצץ להם משהו לא־צפוי ושעליהם לבטל את ההזמנה. בהמשך היא מגלה מדוע הזוג ביטל — לאחר שהזמינו אותה הם בעצמם הוזמנו לבקר חברים בביתם בדיוק באותו ערב, והם נענו להזמנה.‏

כמובן, כמשיחיים עלינו לעמוד בדיבורנו. לעולם אל לנו לומר, כביכול, ”’כן’ ובה בעת ’לא’” (‏קור”ב א’:18‏). אולם כשם שעולה משני התרחישים, אין שני מצבים זהים. יש מקרים שבהם לא נותרה לנו ברירה אלא לבטל תוכנית שקבענו. מקרה כזה אירע פעם לשליח פאולוס.‏

בשנת 55 לספירה, במהלך מסע ההטפה השלישי שלו, היה פאולוס באפסוס והתכוון לחצות את הים האגאי בדרכו לקורינתוס ומשם לנסוע למקדוניה. הוא תכנן לבקר שוב את חברי הקהילה בקורינתוס בדרכו חזרה לירושלים, כנראה כדי לקחת את מתנתם הנדיבה לאחים בירושלים (‏קור”א ט”ז:3‏). הדבר עולה בבירור מן הכתוב בקורינתים ב’. א’:15, 16‏, שם אנו קוראים: ”מתוך ביטחון זה התכוונתי קודם לכן לבוא אליכם, כדי שתוכלו לשמוח בשנית, ואחרי שאעצור לראותכם, ללכת למקדוניה ולחזור משם אליכם ושאחר כך תלוו אותי קמעה בדרכי ליהודה”.‏

נראה שבאיגרת אחת שכתב קודם לכן הודיע פאולוס לאחים בקורינתוס על תוכניתו (‏קור”א ה’:9‏). אולם זמן קצר לאחר שכתב איגרת זו, שמע פאולוס מבני ביתה של כלואה שהיו מחלוקות רציניות בקהילה  ‏(‏קור”א א’:10, 11‏). בעקבות זאת החליט פאולוס לשנות את תוכניתו המקורית, ולכן כתב את האיגרת המוכרת לנו כאיגרת הראשונה אל הקורינתים. באיגרת זו סיפק פאולוס באהבה עצות ותיקון. הוא גם הודיע להם ששינה את מסלולו ושילך תחילה למקדוניה ואחר כך לקורינתוס (‏קור”א ט”ז:5, 6‏).‏ *

נראה שכאשר האחים בקורינתוס קיבלו את איגרתו, כמה מן ”השליחים המעולים” בקהילה האשימו אותו ואמרו שהוא הפכפך ולא מקיים את הבטחותיו. פאולוס שאל להגנתו: ”ובכן, כאשר תכננתי זאת, האם הקלתי ראש בדבר? או האם אני מתכנן תוכניות כדרך בשר ודם ואומר ’כן, כן’ ואחר כך ’לא, לא’?” (‏קור”ב א’:17;‏ י”א:5‏).‏

יש שישאלו: האם במקרה זה השליח פאולוס באמת ’הקל ראש בדבר’, והיה אדם לא־אמין שאינו מקיים את הבטחותיו? כמובן שלא! השאלה הרטורית של פאולוס — ”האם אני מתכנן תוכניות כדרך בשר ודם?” — הייתה צריכה להבהיר למשיחיים בקורינתוס שהחלטתו של פאולוס לשנות את תוכניותיו לא הצביעה על חוסר אמינות מצדו.‏

פאולוס הפריך בנחרצות את ההאשמות וכתב: ”כפי שניתן לסמוך על אלוהים, כך גם הדברים שאנו אומרים לכם אינם ’כן’ ובה בעת ’לא’” (‏קור”ב א’:18‏). ללא ספק, טובתם המרבית של אחיו ואחיותיו של פאולוס בקורינתוס עמדה לנגד עיניו כאשר שינה את תוכניותיו. בקורינתים ב’. א’:23 אנו קוראים שהוא שינה את תוכניתו המקורית ולא הלך לקורינתוס כי ’חס עליהם’. בכך הוא נתן להם הזדמנות לתקן דברים לפני שבא אליהם. כפי שקיווה, בזמן שהיה במקדוניה, שמע פאולוס מטיטוס שאיגרתו גרמה להם לחוש עצב והביאה אותם לידי חרטה, דבר שהסב לו שמחה רבה (‏קור”ב ו’:11;‏ ז’:5–7‏).‏

ייתכן שכאשר האשימו את פאולוס בהפכפכנות, הם בעצם רמזו על כך שאם לא היה ניתן לסמוך על הבטחותיו בחיי היומיום, אזי גם לא היה ניתן לבטוח בו בכל הקשור לפעילות ההטפה שביצע. אולם פאולוס הזכיר לקורינתים שהוא הכריז להם על ישוע המשיח. ”בן אלוהים, המשיח ישוע — אשר עליו הכרזנו בקרבכם אני, סילוונוס וטימותיאוס — לא היה ל’כן’ ובה בעת ל’לא’, אלא ה’כן’ היה בו ל’כן’” (‏קור”ב א’:19‏). האם המופת של פאולוס, ישוע המשיח, היה לא־אמין בדבר כלשהו? לא ולא! לאורך חייו ושירותו דיבר ישוע תמיד אמת (‏יוח’ י”ד:6;‏ י”ח:37‏). אם מה שבישר ישוע היה אמיתי ואמין לגמרי, ואם פאולוס בישר את אותו המסר, אז גם מה שהוא בישר היה אמין.‏

כמובן, יהוה הוא ”אל אמת” (‏תהל’ ל”א:6‏). הדבר עולה ממה שכתב פאולוס בהמשך: ”רבות ככל שיהיו הבטחותיו של אלוהים, הן נהיו ל’כן’ באמצעותו”, כלומר באמצעות המשיח. נאמנותו המושלמת של ישוע בהיותו על הארץ הבהירה מעל לכל ספק שניתן לבטוח בהבטחותיו של יהוה. פאולוס המשיך: ”לפיכך באמצעותו [של ישוע] אנו גם אומרים לאלוהים ’אמן’, אשר בו אנו מסבים לו כבוד” (‏קור”ב א’:20‏). ישוע הוא הערבון, או ה”אמן”, לכך שכל מה שיהוה אלוהים מבטיח יתגשם.‏

ממש כשם שיהוה וישוע תמיד דוברים אמת, כך גם פאולוס תמיד התכוון למה שאמר (‏קור”ב א’:19‏). הוא לא היה הפכפך, כלומר הוא לא הבטיח הבטחות ”כדרך בשר ודם”  ‏(‏קור”ב א’:17‏). במקום זאת, הוא ’התהלך על־פי הרוח’ (‏גל’ ה’:16‏). במגעיו עם אחרים, טובתם המרבית עמדה לנגד עיניו. ה”כן” שלו היה ”כן”!‏

בימינו אנשים שאינם חיים על־פי עקרונות המקרא נוהגים להבטיח הבטחות ולהפר אותן ברגע שצצה בעיה קטנה או ברגע שמשהו אחר קוסם להם יותר. בענייני עסקים ”כן” אין משמעו תמיד ”כן”, אפילו כאשר מעלים הסכמים על הכתב. רבים אינם רואים בנישואין, המהווים הסכם רשמי בין שני צדדים, מחויבות לכל החיים. תחת זאת, שיעורי הגירושין מרקיעי השחקים מגלים שרבים רואים בנישואין קשר לא־מחייב שבקלות ניתן להתירו (‏טימ”ב ג’:1, 2‏).‏

מה לגביך? האם ה”כן” שלך משמעו ”כן”? אמת, כפי שצוין בתחילת המאמר, לעיתים יהיה עליך לבטל פגישה מסוימת, לא מכיוון שאתה הפכפך אלא בשל נסיבות שמעבר לשליטתך. אך אם אתה כמשיחי מבטיח משהו או מתחייב למשהו, עליך לעשות כל שביכולתך כדי לעמוד בכך (‏תהל’ ט”ו:4;‏ מתי ה’:37‏). אם תעשה כן, יצא לך מוניטין של אדם מהימן שעומד בדיבורו ושתמיד מדבר אמת (‏אפ’ ד’:15,‏ 25;‏ יעקב ה’:12‏). כאשר אנשים יראו שניתן לסמוך עליך בעניינים יומיומיים, ייתכן שיגלו נכונות רבה יותר להקשיב לך כאשר תחלוק עמם את האמת על מלכות אלוהים. אי לכך, הבה נעשה כל מאמץ כדי שה”כן” שלנו באמת יהיה ”כן”!‏