במזמור הלל לבורא, שר דוד מלך ישראל: ”לעשות רצונך, אלוהיי, חפצתי, ותורתך בתוך מעיי” (‏תהל’ מ’:9‏). על אף הקשיים והלחצים שעמם התמודד בחייו, עשיית רצון אלוהים הסבה לדוד עונג רב. למותר לציין שדוד לא היה היחיד מקרב עובדי יהוה ששמח לשרת את אלוהי האמת.‏

השליח פאולוס ייחס את המילים שבתהלים מ’:9 למשיח. הוא כתב: ”בהיכנסו אל העולם הוא [ישוע] אומר: ’”בזבח ובמנחה לא חפצת, אך גוף הכנת לי. בעולות ובקורבן חטאת לא רצית”. אז אמרתי, ”הנה באתי (במגילת הספר כתוב עליי) לעשות את רצונך, אלוהים”’” (‏עב’ י’:5–7‏).‏

בעודו על הארץ נהנה ישוע להתבונן בבריאה, לבלות עם ידידיו ולאכול בחברת אחרים (‏מתי ו’:26–29;‏ יוח’ ב’:1, 2; י”ב:1, 2‏). אולם בראש ובראשונה הוא חפץ לעשות את רצון אביו השמימי, והדבר הסב לו תענוג רב מכול. למעשה, הוא אמר: ”מאכלי הוא לעשות את רצון שולחי ולהשלים את מלאכתו” (‏יוח’ ד’:34; ו’:38‏). תלמידי ישוע למדו מאדונם מהו הסוד לאושר אמיתי. הם היו שמחים ולהוטים לחלוק את מסר המלכות עם אחרים (‏לוקס י’:1,‏ 8, 9,‏ 17‏).‏

ישוע ציווה על תלמידיו: ”לכו ועשו תלמידים מקרב כל העמים, והטבילו אותם בשם האב והבן ורוח הקודש. למדו אותם לקיים את כל מה שציוויתי עליכם. הנה אני אתכם כל הימים עד אחרית הסדר העולמי” (‏מתי כ”ח:19, 20‏). על מנת למלא את המשימה הזו, עלינו לבשר לאנשים באשר הם, לערוך ביקורים חוזרים אצל אלה שגילו עניין ולנהל אתם תוכניות לשיעורי מקרא. ביצוע פעילות זו יכול להסב הנאה רבה.‏

 בין שאנשים מגלים עניין במסר שבפינו או בין שלא, לגישתנו יש תפקיד מרכזי במציאת הנאה בשירות. מדוע אנו ממשיכים להכריז את הבשורה הטובה אף שאנו נתקלים לעיתים באדישות? משום שאנו מבינים שהשתתפות במלאכת הכרזת הבשורה ועשיית התלמידים היא ביטוי לאהבתנו לאלוהים ולרע. ואכן, חיי אדם מונחים על כף המאזניים — הן חיינו והן חיי רעינו (‏יח’ ג’:17–21;‏ טימ”א ד’:16‏). נדון כעת במספר דברים שסייעו לרבים משותפינו למלאכה לשמור על קנאותם לשירות בשטחים קשים או להצית אותה מחדש.‏

במקרים רבים שימוש בשאלות מתאימות בשירותנו מוביל לתוצאות טובות. למשל, בוקר אחד ראתה אמליה בפארק איש שקורא עיתון. היא ניגשה אליו ושאלה אותו אם הוא קרא חדשות טובות בעיתון. כשהשיב שלא, אמרה לו אמליה: ”יש לי בשורות טובות בשבילך על מלכות אלוהים”. הדבר עורר את התעניינותו, והוא הסכים לקבל שיעורי מקרא. למעשה, אמליה הצליחה להתחיל בפארק שלוש תוכניות לשיעורי מקרא.‏

ג’ניס הפכה את מקום עבודתה לשטח השירות שלה. כאשר מאבטח ועמיתתו לעבודה גילו עניין במאמר שיצא לאור בהמצפה, הציעה ג’ניס להביא להם את כתבי העת באופן קבוע. היא הציעה זאת גם לעמיתה נוספת לעבודה שהוקסמה ממגוון הנושאים הזוכים לדיון בכתבי העת המצפה ועורו! הדבר הוביל לכך שעוד עמיתה ביקשה את כתבי העת. ”איזו ברכה מיהוה!”, אומרת ג’ניס. בסופו של דבר 11 אנשים היו במסלול החוברות שלה במקום עבודתה.‏

משגיח נפה אחד אמר שבשירות מבית לבית אין די לומר לבעל הבית בסיום השיחה שנבוא שוב ביום אחר. במקום זאת, נוכל לשאול את האדם: ”התרצה שאראה לך כיצד מתנהל שיעור מקרא?” או ”באיזה יום ובאיזו שעה תרצה שאחזור כדי שנמשיך בשיחה?” משגיח הנפה סיפר שבאחת הקהילות שבה ביקר האחים והאחיות יישמו שיטה זו וייסדו 44 תוכניות לשיעורי מקרא בתוך שבוע אחד בלבד.‏

עריכת ביקורים חוזרים תוך זמן קצר — אפילו תוך ימים ספורים מהביקור הראשון — עשויה להיות יעילה מאוד. מדוע? מפני שבעשותנו כן אנו מראים שאנו מעוניינים בכנות לעזור לישרי הלב להבין את המקרא. כשנשאלה מדוע הסכימה ללמוד את המקרא בסיועם של עדי־יהוה, אמרה אישה אחת: ”התחלתי ללמוד כי התעניינו בי בכנות וגילו כלפיי אהבה”.‏

 מָדַי למדה בבית־הספר לשירות החלוצי, ותוך זמן קצר לאחר מכן ניהלה 15 תוכניות לשיעורי מקרא ומסרה עוד 5 למבשרים אחרים. כמה מתלמידי המקרא שלה החלו לנכוח באסיפות בקביעות. כיצד הצליחה מָדַי לייסד כל כך הרבה תוכניות לשיעורי מקרא? בית־הספר הדגיש לה עד כמה חשוב לחזור שוב ושוב כדי לחפש את אותם האנשים שגילו עניין בביקור הראשון. אחות אחרת שעזרה לרבים ללמוד את אמיתות המקרא, אומרת: ”למדתי שכדי לעזור לאנשים שרוצים לדעת על יהוה, הכרחי שנתמיד לערוך ביקורים חוזרים”.‏

נדרשים מאמצים שקדניים כדי לערוך ביקורים חוזרים ולנהל תוכניות לשיעורי מקרא. אבל התועלת הצומחת מכך גדולה פי כמה מהמאמצים הנדרשים. אם נשקוד על הכרזת בשורת המלכות, נוכל לעזור לאחרים ’להגיע לידיעה מדויקת של האמת’ ולפתוח בפניהם את האפשרות להיוושע (‏טימ”א ב’:3, 4‏). ובאשר לנו, נוכל לזכות בסיפוק ובהנאה בל יתוארו.‏