האם עליך לשנות את דעתך?
קבוצת צעירים משיחיים מחליטה ללכת לצפות בסרט. הם שמעו שרבים מחבריהם בבית־הספר כבר צפו בו ונהנו מאוד. כאשר הם מגיעים לאולם הקולנוע הם מתבוננים בפוסטרים של הסרט ורואים כלי נשק קטלניים ונשים בלבוש מינימלי. מה יעשו? האם בכל זאת ייכנסו לאולם הקולנוע ויצפו בסרט?
מקרה זה ממחיש את העובדה שכולנו ניצבים בפני החלטות העשויות להשפיע — לטובה או לרעה — על רוחניותנו ועל יחסינו עם יהוה. לעיתים אתה מתכוון לעשות משהו אבל אז אתה שוקל מחדש את המצב ומשנה את דעתך. האם מעיד הדבר על חוסר החלטיות או האם יש מקום לשינוי דעה?
כאשר אין מקום לשינוי דעה
אהבתנו ליהוה הניעה אותנו להקדיש לו את חיינו ולהיטבל. שאיפתנו העזה היא לשמור לו אמונים. אולם אויבנו השטן נחוש לגרום לנו להפר את תומתנו (ההת’ י”ב:17). החלטנו לשרת את יהוה ולקיים את מצוותיו. לכן עד כמה עצוב יהיה אם נשנה את דעתנו בכל הקשור להקדשתנו ליהוה! הדבר עלול לעלות לנו בחיינו.
לפני יותר מ־2,600 שנה הקים נבוכדנאצר מלך בבל צלם זהב עצום ממדים וציווה שכולם ייפלו על פניהם וישתחוו לו. הוא גזר שמי שלא יעשה כן יושלך אל כבשן אש. שלושה משרתי יהוה יראי אלוהים — שדרך, מישך ועבד נגו — לא נשמעו לצו. בשל סירובם להשתחוות לצלם הושלכו אל כבשן האש. אומנם יהוה הציל אותם בדרך נס, אך הם היו מוכנים לסכן את חייהם ובלבד שלא להתפשר על החלטתם לשרת את אלוהים (דנ’ ג’:1–27).
מאוחר יותר מספר הכתוב על הנביא דניאל שהמשיך להתפלל למרות האיום שיושלך אל גוב האריות. הוא לא חדל ממנהגו להתפלל ליהוה שלוש פעמים ביום, אלא דבק בהחלטתו הנחושה לשרת את אלוהי האמת. בעקבות כך ניצל הנביא ”מיד האריות” (דנ’ ו’:2–28).
גם משרתי אלוהים בימינו חיים בהתאם להקדשתם. בבית־ספר באפריקה סירבה קבוצת תלמידים מעדי־יהוה להשתתף בטקס שבו היה עליהם לסגוד לסמל לאומי. איימו עליהם שהם יסולקו מבית־הספר אם הם לא ישתתפו בטקס עם שאר התלמידים. כעבור זמן קצר ביקר בעיר שר החינוך ושוחח עם כמה מאותם תלמידים מקרב עדי־יהוה. העדים הצעירים הסבירו לו את עמדתם בנימוס וללא כל חשש. מאז סוגיה זו לא היוותה עוד בעיה, וכעת אחים ואחיות צעירים יכולים ללכת לבית־הספר מבלי שילחצו עליהם לפעול בצורה שתסכן את יחסיהם עם יהוה.
תן דעתך גם לג’וזף שאשתו נפטרה במפתיע ממחלת הסרטן. משפחתו של ג’וזף הבינה וכיבדה את רצונותיו בכל הקשור לטקסי הלוויה. אולם בני משפחתה של אשתו אינם בָּאמת, והם רצו לקיים טקסי קבורה מסוימים שחלקם אינם מקובלים על אלוהים. ג’וזף מספר: ”כשסירבתי להתפשר הם ניסו להשפיע על ילדיי, אך הם עמדו איתן. הקרובים ניסו גם לארגן טקס אשכבה בביתי כנהוג במקומותינו, אבל אמרתי להם שאם הם מתעקשים לערוך טקס אשכבה אני לא מוכן שזה יהיה בבית שלי. הם ידעו שהטקס הזה מנוגד לאמונתי ולאמונתה של אשתי, ולכן אחרי דיון ממושך הם קיימו את הטקס במקום אחר.
”במהלך תקופת האבלות הקשה התחננתי ליהוה שיעזור למשפחתי לא להפר את חוקיו. הוא נענה לתפילותיי ועזר לנו להישאר איתנים על אף הלחצים שהופעלו עלינו”. ג’וזף וילדיו לא ראו מקום לשנות את דעתם בכל הקשור לעבודת אלוהים.
כאשר יש מקום לשינוי דעה
זמן קצר לאחר פסח שנת 32 לספירה ניגשה אישה סורית־פיניקית לישוע המשיח באזור צידון וביקשה ממנו שוב ושוב לגרש שד מבתה. בתחילה לא השיב לה ישוע דבר. הוא אמר לתלמידיו: ”לא נשלחתי אלא אל הכבשים האובדים — אל בית ישראל”. האישה לא הרפתה, ואז אמר לה ישוע: ”לא יאה לקחת את לחמם של הילדים ולהשליך אותו אל הכלבלבים”. כביטוי לאמונתה הגדולה השיבה: ”נכון אדוני, אבל הכלבלבים אוכלים מהפירורים הנופלים משולחן אדוניהם”. ישוע נענה לבקשתה וריפא את בתה (מתי ט”ו:21–28).
בעשותו כן חיקה ישוע את יהוה המוכן לשנות את קו פעולתו כאשר יש מקום לכך בהתחשב בנסיבות. לדוגמה, אלוהים התכוון להשמיד את בני ישראל לאחר שעשו את עגל הזהב, אך הוא לא דחה את הפצרותיו של משה לשקול מחדש את החלטתו (שמ’ ל”ב:7–14).
השליח פאולוס חיקה את יהוה ואת ישוע. לזמן מה חשב פאולוס שאין זה מתאים לקחת אתו את יוחנן מרקוס למסעות ההטפה, מפני שהוא נטש אותו ואת בר־נבא במסע ההטפה הראשון שלהם. אולם נראה כי מאוחר יותר הבין פאולוס שמרקוס התבגר ושהוא יכול לשמש נכס יקר עבורו. לכן אמר לטימותיאוס: ”הבא אתך את מרקוס, כי הוא לעזר עבורי בשירות” (טימ”ב ד’:11).
ומה לגבינו? כדוגמת אבינו שבשמיים הרחמן, הסבלן והאוהב ייתכן שגם אנו נראה לנכון לשנות את דעתנו. למשל, אולי נראה לנכון לשנות את הדעה שיש לנו על אחרים. להבדיל מיהוה וישוע, אנו בלתי מושלמים. אם הם מוכנים לשנות את דעתם, האם איננו יכולים גם אנו להתחשב בנסיבות המקלות של אחרים ואולי לשנות את דעתנו?
שינוי דעה עשוי להיות צעד נבון בהקשר למטרות תיאוקרטיות. יש שלומדים את המקרא ונוכחים באסיפות הקהילה כבר זמן רב אך דוחים את ההחלטה להיטבל. או יש אחים המהססים להצטרף לשורות החלוצים אף שנסיבותיהם מאפשרות להם להרחיב את שירותם. ויש אחים שאינם ששים לשאוף לתפקידי אחריות בקהילה (טימ”א ג’:1). האם אתה נמצא באחד המצבים האלה? ברוב אהבתו מזמין אותך יהוה ליהנות מזכויות אלו. אולי כדאי שתשנה את חשיבתך ותטעם מן השמחה הנובעת מנתינה למען אלוהים ולמען אחרים.
שינוי דעה עשוי להתברר כצעד מבורך
אֶלָה המשרתת באחד ממשרדי הסניף של עדי־יהוה באפריקה מספרת: ”כשהגעתי לבית־אל, לא ידעתי אם אשאר שם זמן רב. רציתי לשרת את יהוה בכל לבי, אבל הייתי גם מאוד קשורה למשפחתי. בהתחלה התגעגעתי אליהם מאוד. אבל השותפה שלי לחדר עודדה אותי, אז החלטתי להישאר. לאחר עשר שנים בבית־אל אני רוצה להישאר כאן ככל האפשר ולשרת את אחיי ואחיותיי”.
כאשר הכרחי לשנות דעה
האם אתה זוכר מה אירע לקין כשקינא באחיו והיה אכול זעם? אלוהים אמר לקין הזועף שהוא ישוב ליהנות מחסדו אם רק יבחר לעשות את הטוב, ויעץ לו לגבור על החטא ש’רבץ לפתחו’. קין יכול היה לשנות את גישתו ואת דעתו, אך הוא בחר להתעלם מעצת אלוהים. למרבה הצער, קין הרג את אחיו והפך לרוצח הראשון בתולדות האנושות (בר’ ד’:2–8).
מה היה קורה אילו שינה קין את דעתו?
שים לב גם לדוגמתו של המלך עוזיהו. בתחילה עשה את הישר בעיני יהוה ולא חדל לדרוש את אלוהים. אלא שהוא נעשה יהיר והרס את השם הטוב שרכש לעצמו. הוא נכנס למקדש במטרה להקטיר קטורת — תפקיד שהיה שמור אך ורק לכוהנים. כאשר הזהירו אותו הכוהנים שלא לפעול בעזות מצח, האם שינה את דעתו? לא. עוזיהו ’זעף’ והתעלם מאזהרתם, וכתוצאה מכך היכה אותו יהוה בצרעת (דה”ב כ”ו:3–5, 16–20).
לעיתים עלינו לשנות את דעתנו. הנה דוגמה מימינו. ז’אקים נטבל ב־1955 אך נודה ב־1978. כעבור 20 שנה גילה חרטה והוחזר אל חיק הקהילה כאחד מעדי־יהוה. לאחרונה שאל אותו זקן־קהילה מדוע חיכה זמן כה רב לפני שביקש לחזור לקהילה. ז’אקים השיב: ”הייתי מלא כעס וגאווה. אני באמת מצטער שחיכיתי כל כך הרבה זמן. כשהייתי מנודה ידעתי שמה שעדי־יהוה מלמדים זו האמת”. היה עליו אפוא לשנות את גישתו ולגלות חרטה.
ייתכן שבנסיבות מסוימות נידרש לשנות את דעתנו ואת קו פעולתנו. הבה נגלה נכונות לעשות כן על מנת למצוא חן בעיני יהוה (תהל’ ל”ד:9).
