עמך נדבות — בניו יורק
לפני מספר שנים חיו סֶזָר ואשתו רוסיו חיי נוחות בקליפורניה. סזר עבד אז במשרה מלאה בתחום החימום, האוורור ומיזוג האוויר ורוסיו עבדה במשרה חלקית במרפאה. היה להם בית משלהם ולא היו להם ילדים. ואז קרה משהו ששינה את חייהם. מה אירע?
באוקטובר 2009 שלח משרד הסניף בארצות הברית מכתב לכל הקהילות באותה ארץ, ובו הזמנה למתנדבים מיומנים לשרת זמנית בבית־אל בעבודות הרחבה של מבני הסניף בוולקיל שבמדינת ניו יורק. גם מי שגילם עלה על הגיל המרבי לשירות בבית־אל הוזמנו להגיש בקשה. ”בשל גילנו ידענו שזו תהיה הזדמנות של פעם בחיים לשרת בבית־אל”, מספרים סזר ורוסיו. ”לא היינו מוכנים לפספס את ההזדמנות הזאת בעד שום הון שבעולם!” בני הזוג הגישו ללא דיחוי את טופסי הבקשה שלהם.
חלפה יותר משנה, וסזר ורוסיו לא הוזמנו לבית־אל. למרות זאת, הם נקטו צעדים נוספים להגשמת מטרתם על־ידי כך שפישטו את חייהם. ”הפכנו את מוסך החניה שלנו לדירת סטודיו כדי שנוכל להשכיר את הבית. אחר כך עברנו מבית החלומות שלנו, ששטחו 200 מטר מרובע ושאותו בנינו רק שנתיים קודם לכן, אל דירת הסטודיו ששטחה 25 מטר מרובע. ”בזכות שינויים אלה”, אומר סזר, ”היינו בעמדה טובה יותר להיענות להזמנה לבית־אל במקרה שנוזמן לשם”. מה קרה בהמשך? ”חודש אחד לאחר שעברנו אל דירתנו הקטנה”, מספרת רוסיו, ”הוזמנו לשרת כמתנדבים זמניים בוולקיל. היה ברור לנו שכאשר פישטנו את חיינו עשינו למען יהוה משהו שהוא יכול לברך”.
מבורכים תודות לרוח ההקרבה העצמית שהם מגלים
בדומה לסזר ורוסיו, מאות אחים ואחיות עשו הקרבות שונות כדי ליטול חלק בעבודות הבנייה שבמדינת a זוגות רבים ויתרו על בתים יפים, משרות טובות ואפילו על חיות המחמד שלהם כדי לשרת את יהוה במידה רבה יותר. האם יהוה מברך את רוח ההקרבה העצמית שהם מגלים? אכן כן!
ניו יורק. מקצתם תומכים בהרחבת המבנים בוולקיל, ואילו רבים אחרים נהנים מן הזכות לעזור בבניית המרכז העולמי בוורוויק.לדוגמה, וואי, חשמלאי במקצועו, ודברה, שניהם בשנות ה־50 המאוחרות לחייהם, מכרו את ביתם ואת מרבית נכסיהם בקנזס ועברו לוולקיל כדי לשרת כיוממי בית־אל. b אף שהדבר דרש מהם לעשות שינויים בחייהם, הם חשים שההקרבות היו בהחלט כדאיות. באשר לעבודתה בבית־אל אומרת דברה: ”לפעמים אני מרגישה כאילו אני נמצאת בתוך אותן תמונות של אתרי בנייה בגן עדן המופיעות בפרסומים שלנו”.
מלווין ושרון מכרו את ביתם ואת נכסיהם בקרוליינה הדרומית כדי שיוכלו לסייע בוורוויק. אף שלא היה להם קל להקריב את ההקרבות האלו, בני הזוג רואים זאת לזכות להשתתף בפרויקט היסטורי זה. הם אומרים: ”השמחה שאתה חש מעצם הידיעה שאתה עושה משהו שיועיל לארגון הכלל עולמי היא הרגשה נפלאה”.
קנת’, גמלאי שעסק בבנייה, ואשתו מורין, שניהם כעת באמצע שנות ה־50 לחייהם, עזבו את קליפורניה כדי ליטול חלק בפרויקט וורוויק. כדי לעבור לשם הם דאגו שאחות אחת בקהילתם תשגיח על ביתם וביקשו מבני משפחתם לטפל באביו הקשיש של קן. האם הם מתחרטים על ההקרבות שעשו כדי לשרת בבית־אל? לא ולא! ”אנחנו מפיקים מכך תועלת עצומה”, אומר קן. ”האם זה אומר שאין לנו קשיים? בוודאי שיש, אבל יש לנו חיים מאוד מספקים, ואנחנו ממליצים על השירות הזה מכל הלב”.
להתגבר על הקשיים
רוב המתנדבים היו צריכים להתגבר על מכשולים שונים. לדוגמה, ויליאם וסנדרה, בני זוג בשנות ה־60 המוקדמות לחייהם, חיו חיים שלווים בפנסילבניה. הייתה להם חברה מצליחה לעיבוד שבבי שהעסיקה 17 איש. הם שירתו באותה קהילה מילדות, ורוב קרובי משפחתם חיים באזור. לכן כאשר נקרתה בדרכם ההזדמנות לשרת כיוממים
בוולקיל, הם ידעו שיהיה עליהם להיפרד כמעט מכל אחד ומכל דבר שהיה מוכר להם. ”אין ספק שהקושי הכי גדול היה לעזוב את אזור הנוחות שלנו”, אומר ויליאם. אבל אחרי תפילות רבות החליטו השניים לעשות את הצעד הזה — צעד שעליו הם אינם מתחרטים. ”אי אפשר להשוות לשום דבר אחר את השמחה שיש לנו מכך שאנו מעורבים ישירות בפרויקט ומשרתים לצד משפחת בית־אל”, אומר ויליאם. ”סנדרה ואני מעולם לא היינו מאושרים יותר!”ריקי, מנהל פרויקט בנייה בהוואי, הוזמן לשרת כיומם בית־אל כדי לסייע בפרויקט וורוויק. אשתו קנדרה רצתה שהוא ייענה להזמנה. אבל דבר אחד הדאיג אותם ובצדק: מה יהיה על בנם ג׳ייקוב בן ה־11. הם תהו אם יהיה זה נבון שכל המשפחה תעבור למדינת ניו יורק ואם בנם יוכל להסתגל לסביבה שונה לגמרי.
”אחד הדברים הראשונים בסדר העדיפויות שלנו היה למצוא קהילה עם צעירים רוחניים”, מספר ריקי. ”רצינו שיהיו לג׳ייקוב הרבה חברים טובים”. לבסוף הם מצאו את עצמם בקהילה שיש בה מעט ילדים אך כמה חברי בית־אל. ”אחרי האסיפה הראשונה שם שאלתי את ג׳ייקוב מה הוא חושב על הקהילה החדשה, בייחוד משום שלא היו בה ילדים בגילו”, אומר ריקי. ”הוא אמר לי, ’אל תדאג, אבא. חברי בית־אל הצעירים יהיו החברים שלי’”.
ואכן, חברי בית־אל הצעירים התיידדו עם ג׳ייקוב. כיצד השפיע עליו הדבר? ”לילה אחד עברתי ליד חדרו של בני וראיתי שהאורות דלוקים”, מספר ריקי. ”ציפיתי לתפוס אותו משחק במשחק מחשב, אבל ראיתי שהוא קורא במקרא! כששאלתי אותו מה הוא עושה, הוא ענה לי: ’אני כמו חבר בית־אל צעיר, ואני מתכוון לקרוא את המקרא כולו בתוך שנה אחת’”. ריקי וקנדרה שמחים לא רק משום שריקי יכול ליטול חלק בעבודות הבנייה בוורוויק, אלא גם מפני שהמעבר תורם לצמיחתו הרוחנית של בנם (מש׳ כ״ב:6).
הם אינם מודאגים לגבי העתיד
עבודות הבנייה בוולקיל ובוורוויק בסופו של דבר יסתיימו, ומי שהוזמנו לעזור מבינים ששירותם בבית־אל זמני. האם אותם אחים ואחיות מודאגים מדי ותוהים לאן הם ילכו ומה יעשו? כלל לא! רבים שותפים לרגשותיהם של שני זוגות בגיל העמידה תהל׳ קי״ט:116). לואיס, המתכנן מערכות כיבוי אש, ואשתו קניה, משרתים בוולקיל. הם אומרים: ”כבר ראינו איך ידו הנדיבה של יהוה מספקת לנו את מה שאנחנו צריכים מבחינה חומרית. למרות שאנחנו לא יודעים כיצד, מתי והיכן, אנחנו בטוחים שהוא ימשיך לדאוג לנו” (תהל׳ ל״ד:11; ל״ז:25).
מפלורידה. ג׳ון, מנהל פרויקט בנייה, ואשתו כרמן, המשרתים כמתנדבים זמניים בוורוויק, אומרים: ”ראינו שעד עכשיו יהוה דאג לצרכים הספציפיים שלנו. ההיגיון אומר שיהוה בוודאי לא הביא אותנו לכאן רק כדי לנטוש אותנו מאוחר יותר” (”ברכה עד בלי די”
רוב המסייעים בעבודות הבנייה במדינת ניו יורק יכלו למצוא סיבות שלא להתנדב. אבל הם החליטו לבחון את יהוה — כפי שהוא מזמין את כולנו לעשות: ”בחנוני נא בזאת... אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די” (מל׳ ג׳:10).
האם גם אתה תבחן את יהוה ותתנסה בברכותיו השופעות? בדוק בליווי תפילות את מה שאתה יכול לעשות כדי ליטול חלק בפעילות המרגשת המתבצעת כיום, אם בניו יורק ואם בתוכניות בנייה תיאוקרטיות אחרות, וראה במו עיניך כיצד יגמול לך יהוה (מר׳ י׳:29, 30).
דייל, מהנדס אזרחי, וקתי מאלבמה ממליצים בחום על שירות זה. שניהם מתנדבים בוולקיל. הם אומרים: ”אם יהיה לך אומץ לצאת מאזור הנוחות שלך, תהיה לך הזדמנות לראות את רוח יהוה בפעולה”. מה עליך לעשות כדי להתנדב? דייל אומר: ”לפשט, לפשט ואז לפשט עוד קצת. אתה אף פעם לא תתחרט על זה!” גארי מקרוליינה הצפונית, צבר 30 שנות ניסיון בניהול בנייה. הוא ואשתו מורין אומרים שאחת הברכות שיש להם בוורוויק היא האפשרות ”לפגוש הרבה אחים ואחיות נפלאים המקדישים את חייהם לשירות יהוה בבית־אל ולעבוד אתם”. גארי מוסיף: ”כדי לשרת בבית־אל אתה צריך לחיות חיים פשוטים, וזו דרך החיים הטובה ביותר בסדר העולמי הזה”. ג׳ייסון, שעבד אצל קבלן חשמל, וג׳ניפר מאילינוי אומרים שהעבודה בוולקיל בפרויקט בית־אל ”היא אחד הדברים הכי קרובים לחיים שיהיו לנו בעולם החדש”. עוד אמרה ג׳ניפר: ”זה מרגש מאוד לדעת שיהוה מעריך את כל מה שאתה עושה ושזו השקעה לעתיד שהוא מכין עבורנו. יהוה דואג להעשיר את חייך עד בלי די”.