חקה את אומץ לבו ואת תבונתו של ישוע
”אף שמעולם לא ראיתם אותו, אתם אוהבים אותו. אף שאינכם מביטים בו כעת, אתם מאמינים בו” (פט״א א׳:8).
1, 2. (א) מה עלינו לעשות כדי להיוושע? (ב) מה יוכל לסייע לנו להמשיך במסענו אל הישועה?
כאשר הפכנו לתלמידי המשיח יצאנו למעין מסע אשר יכול להוביל אותנו לחיים בשמיים או עלי אדמות. ישוע אמר: ”המחזיק מעמד עד הקץ [קץ חייו או קץ הסדר העולמי המרושע הזה] הוא ייוושע” (מתי כ״ד:13). כן, אם נקפיד להתהלך בנאמנות נוכל להיוושע. אך עלינו להיזהר שלא תוסח דעתנו או שלא נאבד את דרכנו (יוח״א ב׳:15–17). מה יסייע לנו להמשיך במסענו?
2 ישוע, המשמש לנו מופת, התווה את הדרך. מסעו תועד במקרא. אם נחקור את הכתוב נוכל להכיר את אישיותו של ישוע, ונוכל גם לפתח אהבה ואמונה כלפיו. (קרא פטרוס א׳. א׳:8, 9.) אתה ודאי זוכר שהשליח פטרוס אמר שישוע השאיר לנו מופת כדי שנלך בעקבותיו בקפידה (פט״א ב׳:21). אם נקפיד להתהלך בעקבותיו נגיע ל”פרי” אמונתנו — הישועה. a במאמר הקודם ראינו כיצד נוכל לחקות את דוגמתו של ישוע בגילוי שפלות רוח ורכות. הבה נלמד כעת כיצד נוכל ללכת בעקבותיו בגילוי אומץ לב ותבונה.
ישוע ניחן באומץ לב
3. מהו אומץ לב, וכיצד נוכל לאזור אומץ?
3 אומץ לב הוא תחושת ביטחון המפיחה בנו כוח ומעניקה לנו תמיכה. להיות אמיץ משמעו בין היתר ”להחזיק מעמד לנוכח צרה ומצוקה”, ”להתייצב לצד מה שנכון וישר” ו”לעמוד בַּסבל בכבוד או באמונה”. אומץ לב הולך יד ביד עם יראה, תקווה ואהבה. באיזה מובן? יראת אלוהים נוסכת בנו את האומץ לגבור על חרדת אדם (שמ״א י״א:7; מש׳ כ״ט:25). תקווה אמיתית עוזרת לנו להביט אל מעבר לקשיים והניסיונות הנוכחיים ולהסתכל אל העתיד בביטחון (תהל׳ כ״ז:14). אהבה שמתוך הקרבה עצמית מניעה אותנו לגלות אומץ גם אל מול סכנות גדולות (יוח׳ ט״ו:13). כדי לאזור אומץ עלינו לבטוח באלוהים וללכת בעקבות בנו (תהל׳ כ״ח:7).
4. כיצד הפגין ישוע אומץ לב ”בין המורים” בבית המקדש? (ראה תמונה בפתיח המאמר.)
4 עוד בהיותו נער בן 12 התייצב ישוע באומץ לב לצד מה שנכון וישר. שים לב מה אירע כאשר ישוע הצעיר היה ”בבית המקדש, כשהוא יושב בין המורים”. (קרא לוקס ב׳:41–47.) מורים אלה היו בקיאים מאוד לא רק בתורת משה אלא גם במסורות האנוש שחתרו תחתיה. אבל ישוע לא שתק מפחד אלא ’שאל אותם שאלות’. אין ספק ששאלותיו לא היו שאלות של נער סקרן. אנו יכולים לשער בנפשנו שישוע הציג שאלות מעוררות מחשבה שמשכו את תשומת לבם של אותם מורים. ואם ניסו המורים להערים על ישוע בעזרת שאלות מכשילות, לא צלחה מזימתם. כל שומעיו — כולל המורים — ”התפלאו על הבנתו ועל תשובותיו”, תשובות אשר ודאי העלו על נס את האמת שבדבר־אלוהים.
5. באילו דרכים גילה ישוע אומץ לב במהלך שירותו?
5 במהלך שירותו גילה ישוע אומץ לב במגוון דרכים. בעוז רוח חשף את פרצופם האמיתי של מנהיגי הדת והוקיע אותם על כך שהתעו את העם בתורות כזב (מתי כ״ג:13–36). הוא התייצב איתן נגד השפעתו המטמאת של העולם (יוח׳ ט״ז:33). הוא המשיך לבשר חרף הלחצים מצד מתנגדיו (יוח׳ ה׳:15–18; ז׳:14). פעמיים טיהר ללא חת את בית המקדש כשהוא מגרש משם את כל מי שחיללו את הפולחן שהתקיים בו (מתי כ״א:12, 13; יוח׳ ב׳:14–17).
6. כיצד גילה ישוע אומץ לב ביום האחרון לחייו עלי אדמות?
6 אמונתנו מתחזקת כאשר אנו בוחנים את אומץ הלב שגילה ישוע לנוכח סבל. ראה כיצד בא הדבר לידי ביטוי ביום האחרון לחייו עלי אדמות. הוא ידע מה תהיה שרשרת האירועים שתחל עם הסגרתו. למרות זאת, בסעודת הפסח אמר ישוע ליהודה מסגירו: ”את מה שאתה עושה, עשה מהר” (יוח׳ י״ג:21–27). בגן גת שמנים הזדהה ישוע ללא פחד בפני החיילים שבאו לעצור אותו, ואף שחייו היו בסכנה יצא להגנת תלמידיו (יוח׳ י״ח:1–8). כאשר נחקר בפני הסנהדרין אישר באומץ לב שהוא המשיח ובן האלוהים, אף שידע שהכוהן הגדול חיפש אמתלה להורגו (מר׳ י״ד:60–65). ישוע עמד איתן ושמר אמונים עד מותו על עמוד ההוקעה. בייסורי תופת קרא בנשימתו האחרונה בקריאת ניצחון: ”נשלם!” (יוח׳ י״ט:28–30).
חקה את אומץ לבו של ישוע
7. צעירים, מה אתם חשים לגבי הזכות לשאת את שם יהוה, וכיצד תוכלו להראות אומץ לב?
7 כיצד נוכל לחקות את ישוע בגילוי אומץ לב? בבית־הספר. צעירים, אתם מראים אומץ לב כאשר אינכם מהססים להזדהות כעדי־יהוה, גם אם זה אומר שבני כיתתכם או אחרים יקניטו אתכם. כך אתם מוכיחים שאתם גאים לשאת את שם יהוה. (קרא תהלים פ״ו:12.) אולי לוחצים עליכם לקבל את תורת האבולוציה כעובדה, אבל יש לכם סיבות מוצקות להאמין בבריאה כמתואר במקרא. תוכלו להיעזר בחוברת מוצא החיים — חמש שאלות שראוי לשאול (אנג׳) כדי לתת תשובה משכנעת למי שדורשים ”הסבר על התקווה שבקרבכם” (פט״א ג׳:15). אז תחושו סיפוק מעצם הידיעה שהעליתם על נס את האמת שבדבר־אלוהים.
8. מאילו סיבות עלינו לבשר באומץ לב?
8 בשירותנו. בתור משיחיים אמיתיים עלינו להמשיך ’לדבר באומץ לב בסמכות שקיבלנו מאת יהוה’ (מה״ש י״ד:3). מאילו סיבות עלינו לבשר בעוז או באומץ לב? אנו יודעים שהבשורה שבפינו היא האמת משום שהיא מבוססת על המקרא (יוח׳ י״ז:17). אנו מכירים בעובדה ש”אנו שותפיו של אלוהים לעבודה” ושאנו זוכים לתמיכתה של רוח הקודש (קור״א ג׳:9; מה״ש ד׳:31). אנחנו מבינים שכאשר אנו מעידים באומץ לב, אנו מוכיחים בזאת את מסירותנו ליהוה ואת אהבתנו לרֵע (מתי כ״ב:37–39). בלב חדור אומץ לב לא ניתן שישתיקו אותנו. נהפוך הוא, אנחנו נחושים לחשוף את השקרים הדתיים המעוורים את בני האדם מלראות את האמת (קור״ב ד׳:4). ולא נחדל לבשר את הבשורה הטובה למרות האדישות, הלעג וההתנגדות (תסל״א ב׳:1, 2).
9. כיצד נוכל לגלות אומץ לב לנוכח סבל?
9 לנוכח סבל. הביטחון באלוהים מעניק לנו את האמונה והאומץ לעמוד מול צרות ומצוקות. אנו מתאבלים על מותם של יקירינו, אבל איננו מאבדים תקווה (קור״ב א׳:3, 4; תסל״א ד׳:13). בביטחון מלא אנו נושאים את עינינו אל ”אלוהי כל נחמה” שיעניק לנו כוח (קור״ב א׳:3, 4; תסל״א ד׳:13). גם אם נתייסר מכאבים עקב פציעה או חולי חמורים, לא נתפשר. נסרב לקבל טיפול הנוגד את עקרונות המקרא (מה״ש ט״ו:28, 29). אם נשקע בדיכאון, ’לבנו עלול להרשיע אותנו’, אבל בזכות ביטחוננו באלוהים ה”קרוב... לנשברי לב” לא נאמר נואש b (יוח״א ג׳:19, 20; תהל׳ ל״ד:19).
ישוע ניחן בתבונה
10. מהי תבונה, וכיצד משרת יהוה נבון מדבר ופועל?
10 תבונה היא כושר שיפוט טוב — היכולת להבחין בין טוב לרע ולבחור בחירות נבונות (עב׳ ה׳:14). תכונה זו מוגדרת כ”יכולת להגיע להחלטות הנכונות בנושאים רוחניים”. משרת אלוהים נבון מדבר ופועל בדרכים המשביעות את רצון אלוהים. הוא בוחר במילים התורמות לרעהו ולא פוגעות בו (מש׳ י״א:12, 13). הוא ”ארך אפיים” (מש׳ י״ד:29). הוא ’ישר לכת’, כלומר דבק בדרך הנכונה במסע החיים (מש׳ ט״ו:21). כיצד נוכל לרכוש תבונה? עלינו ללמוד את דבר־אלוהים וליישם את מה שאנו לומדים (מש׳ ב׳:1–5, 10, 11). במיוחד יהיה זה למועיל אם נבחן את דוגמתו של ישוע, האיש הנבון ביותר שחי אי פעם עלי אדמות.
11. כיצד גילה ישוע תבונה בדיבורו?
11 ישוע גילה תבונה בכל דבריו ומעשיו. בדיבורו. הוא הפגין שיקול דעת כאשר בישר את הבשורה הטובה ובחר ב’דברי חן’ שהדהימו את מאזיניו (לוקס ד׳:22; מתי ז׳:28). פעמים רבות הניח לדבר־אלוהים לדבר במקומו — הוא קרא וציטט את הפסוקים הנכונים או התייחס אליהם כדי להדגיש נקודה זו או אחרת (מתי ד׳:4, 7, 10; י״ב:1–5; לוקס ד׳:16–21). ישוע גם הסביר את כתבי־הקודש בדרכים שחדרו ללב מאזיניו. כאשר שוחח אחרי תחייתו עם שני תלמידים בדרכם אל עמאוס, הוא ”ביאר להם את הדברים המכוונים אליו בכל הכתובים”. בהמשך אמרו התלמידים: ”הרי לבנו בער בקרבנו בשעה... [ש]ביאר לנו את הכתובים!” (לוקס כ״ד:27, 32).
12, 13. אילו דוגמאות מראות שישוע היה ארך אפיים וסביר?
12 ברוחו ובגישתו. התבונה עזרה לישוע לשלוט ברוחו ולהיות ”ארך אפיים” (מש׳ ט״ז:32). הוא היה ”עניו” (מתי י״א:29). הוא תמיד נהג בסבלנות בתלמידיו למרות חולשותיהם (מר׳ י״ד:34–38; לוקס כ״ב:24–27). הוא שמר על קור רוח גם לנוכח יחס לא־הוגן (פט״א ב׳:23).
13 התבונה גם סייעה לישוע להיות סביר. הוא הביט אל מעבר לאות הכתובה של תורת משה; הוא הבחין ברוח הכתוב בתורה והתנהג בהתאם. לדוגמה, תן דעתך למסופר במרקוס ה׳:25–34. (קרא.) אישה שסבלה מהפרשות דם פילסה את דרכה בין ההמונים ואז נגעה בבגדו של ישוע ונרפאה. על־פי התורה היא נחשבה לטמאה, ולכן אסור היה לה לגעת באיש (וי׳ ט״ו:25–27). אלא שישוע — אשר הבין ש”הדברים החשובים יותר שבתורה” כוללים בתוכם ’רחמים ונאמנות’ — לא נזף בה על כך שנגעה בבגדו (מתי כ״ג:23). תחת זאת אמר לה בטוב לב: ”בתי, אמונתך ריפאה אותך. לכי לשלום, ושלא תסבלי עוד ממחלה קשה זו”. עד כמה מרגש לדעת שתבונתו של ישוע הניעה אותו להפגין טוב לב שכזה!
14. מה בחר ישוע לעשות, וכיצד דבק במסלולו?
14 בדבקותו במסלול חייו. ישוע גילה תבונה בבחירת מסלול חיים נכון ובדבקותו בו. הוא התמסר להכרזת הבשורה הטובה והפך זאת למפעל חייו (לוקס ד׳:43). ישוע דבק במסלולו והחליט החלטות שאפשרו לו להישאר ממוקד בפעילותו ולהתמיד בה עד שתושלם בהצלחה. הוא בחר בחוכמה לחיות חיים פשוטים כדי שיוכל להקדיש את זמנו ואת מרצו לשירות (לוקס ט׳:58). בתבונתו היה ער לצורך להכשיר אחרים שימשיכו במלאכה אחרי מותו (לוקס י׳:1–12; יוח׳ י״ד:12). הוא הבטיח לתלמידיו שהוא תמיד יהיה מעורב בפעילות זו ”עד אחרית הסדר העולמי” (מתי כ״ח:19, 20).
חקה את תבונתו של ישוע
הבחן בתחומי העניין של בני שיחך ובחר במילים המתאימות לצורכיהם (ראה סעיף 15)
15. כיצד נוכל לגלות תבונה בדיבורנו?
15 תן דעתך לדרך נוספת שבה נוכל לחקות את ישוע. בדיבורנו. בשיחות עם אחינו לאמונה אנו מקפידים לומר מילים בונות ולא הורסות (אפ׳ ד׳:29). כאשר אנו מדברים על מלכות אלוהים, אנו מתבלים את דברינו ”במלח” (קול׳ ד׳:6). אנו משתדלים להבחין בצרכיו ובתחומי העניין של בעל הבית ובהתאם לכך לבחור במילים הנכונות. אנו זוכרים שדברי חן עשויים לפתוח דלתות — ולבבות. בנוסף לכך, כאשר אנו מסבירים את אמונתנו אנו עושים מאמץ לתת למקרא לדבר במקומנו. אנו מצטטים את המקרא כמקור בר סמכא ומקריאים ממנו בכל הזדמנות אפשרית. אנו מודעים לכך שהמסר המקראי חזק פי כמה וכמה מכל דבר שנוכל לומר בסמכותנו אנו (עב׳ ד׳:12).
16, 17. (א) כיצד נוכל להוכיח שאיננו ממהרים לכעוס ושאנו סבירים? (ב) כיצד נוכל להישאר ממוקדים בשירותנו?
16 ברוחנו ובגישתנו. התבונה מסייעת לנו לשלוט ברוחנו ו”לא למהר לכעוס” (יעקב א׳:19). כאשר פוגעים בנו אנו משתדלים להבין מה עומד מאחורי המילים או המעשים. תובנה זו יכולה לשכך את הכעס ולסייע לנו ’לעבור על פשע’ (מש׳ י״ט:11). התבונה גם עוזרת לנו להיות סבירים. על כן אנו משתדלים להיות מציאותיים בכל הקשור לציפיות שלנו מאחינו לאמונה בידיעה שהם אולי מתמודדים עם קשיים שאיננו מבינים לגמרי. אנו מוכנים להקשיב לדעותיהם, ולקבל את עמדתם כאשר יש מקום לכך (פיל׳ ד׳:5).
17 במסלול חיינו. בתור תלמידי ישוע אנו מבינים שאין זכות גדולה יותר מן הזכות לבשר את הבשורה הטובה. אנו דבקים במסלולנו על־ידי כך שאנו מחליטים החלטות המאפשרות לנו להישאר ממוקדים בשירות. אנו בוחרים להציב במקום הראשון את הדברים הרוחניים ותמיד לחיות חיים פשוטים כדי שנוכל להתמסר לפעילות הבישור, פעילות חשובה מאין כמוה, בטרם יבוא הקץ (מתי ו׳:33; כ״ד:14).
18. כיצד נוכל להמשיך במסענו אל הישועה, ומהי החלטתך הנחושה?
18 היה זה מהנה מאוד להרהר בכמה מתכונותיו שובות הלב של ישוע. שווה בנפשך עד כמה מתגמל יהיה זה לחקור את שאר תכונותיו וללמוד כיצד נוכל לחקותו במידה רבה יותר! אם כן, הבה נהיה נחושים ללכת בעקבותיו בקפידה. כך נמשיך במסענו אל הישועה ונתקרב עוד יותר אל יהוה, האל שאותו חיקה ישוע בצורה מושלמת.
a הכתוב בפטרוס א׳. א׳:8, 9 נכתב אל משיחיים בעלי תקווה שמימית, אך ביסודו של דבר מילים אלו חלות גם על כל בעלי התקווה הארצית.
b לדוגמאות של גילוי אומץ לב לנוכח סבל ראה המצפה מ־1 בדצמבר 2000, עמודים 24–28; עורו! מ־22 באפריל 2003, עמודים 18–21 (אנג׳); ומ־22 בינואר 1995, עמודים 11–15 (אנג׳).
