כאשר גוון ואני היינו בני חמש התחלנו ללמוד מחול.‏ עוד לפני שהכרנו החליט כל אחד מאתנו עוד בילדותו להפוך את ריקודי הבלט לקריירה.‏ אך כשהגענו כמעט לשיא הקריירה שלנו,‏ ויתרנו על הכול.‏ מה הוביל להחלטה זו?‏

דיוויד:‏ נולדתי בשנת 1945 במחוז שרופשייר שבאנגליה.‏ לאבי הייתה חווה באזור כפרי שלֵו.‏ אחרי שעות הלימודים נהניתי להאכיל את התרנגולות ולאסוף את ביציהן וגם לטפל בבקר ובכבשים.‏ במהלך חופשות בית־הספר עזרתי בקציר ולפעמים נהגתי בטרקטורים שהיו בבעלותנו.‏

אולם תחום עניין אחר החל לתפוס מקום חשוב בחיי.‏ אבי שם לב שכבר בגיל צעיר מאוד רציתי לרקוד בכל פעם ששמעתי מוזיקה ברקע.‏ לכן כשהייתי בן חמש הוא הציע לאמי לקחת אותי לבית־ספר מקומי לריקודי סטפס.‏ המורה שלי חשב שיש לי פוטנציאל להפוך לרקדן בלט,‏ והוא נתן לי גם שיעורי בלט.‏ בגיל 15 זכיתי במלגה לבית־ספר יוקרתי — בית־הספר של הבלט המלכותי בלונדון.‏ שם פגשתי את גוון וצוּותנו לרקוד כזוג.‏

גוון:‏ נולדתי ב־1944 בלונדון הסואנת.‏ עוד כילדה קטנה האמנתי מאוד באלוהים.‏ ניסיתי לקרוא את המקרא,‏ אבל היה לי קשה להבין אותו.‏ לפני כן,‏ בגיל חמש למדתי מחול.‏ כעבור שש שנים זכיתי בתחרות לאומית בבריטניה שהעניקה לזוכה מקום בקבוצת הנוער בבית־הספר של הבלט המלכותי בווייט לודג’‏,‏ אחוזה ג׳ורג׳יאנית יפהפייה בריצ׳מונד פארק שבפרברי לונדון.‏ שם רכשתי את השכלתי ולמדתי בלט מגדולי המורים בתחום.‏ בגיל 16 עברתי לקבוצת הבוגרים בבית־הספר של הבלט המלכותי במרכז לונדון,‏ ושם פגשתי את דיוויד.‏ תוך כמה חודשים רקדנו יחד במופעי בלט בבית האופרה המלכותית בקובנט גארדן שבלונדון.‏

דיוויד:‏ כשם שסיפרה גוון,‏ במהלך הקריירה שלנו רקדנו בבית האופרה המלכותית המפורסם ועם להקת ”‏לונדון פסטיבל בלט”‏ (‏כיום הבלט הלאומי הבריטי)‏.‏ אחד הכוריאוגרפים בבלט המלכותי הקים להקה בינלאומית בוופרטל שבגרמניה ובחר בנו כשני הרקדנים הסוליסטים עבור להקתו.‏ במהלך הקריירה שלנו רקדנו בתיאטראות ברחבי העולם והופענו לצד רקדנים מפורסמים,‏ כמו מרגוט פונטיין ורודולף נורייב.‏ אורח חיים תחרותי זה ממלא את האדם בחשיבות עצמית.‏ הקדשנו את כל כולנו למקצוע.‏

 גוון:‏ התמסרתי לריקוד בגוף ונפש.‏ דיוויד ואני שאפנו להגיע לפסגה.‏ נהניתי לחלק חתימות,‏ לקבל פרחים ולשמוע את תשואות הקהל.‏ בעולם התיאטרון הייתי מוקפת באנשים שחיו חיים לא־מוסריים,‏ נהגו לעשן ולהפריז בשתייה;‏ בדומה לרבים בתחום החזקתי בקמיעות.‏

דיוויד:‏ לאחר שנים רבות בקריירת הריקוד הרגשתי שאינני יכול עוד לחיות על מזוודות.‏ מאחר שגדלתי בחווה התחלתי להתגעגע לחיי הכפר הפשוטים.‏ לכן ב־1967 נטשתי את הקריירה שלי והתחלתי לעבוד בחווה גדולה הסמוכה לבית הוריי.‏ בעל החווה השכיר לי בית כפרי קטן.‏ התקשרתי לגוון שהייתה בתיאטרון והצעתי לה להינשא לי.‏ מאחר שהיא קודמה לתפקיד רקדנית סולו והקריירה שלה הייתה בתאוצה,‏ ניצבה בפניה החלטה לא־קלה.‏ למרות זאת,‏ היא נענתה להצעתי והצטרפה אליי לחיי הכפר,‏ חיים שהיו זרים לה לחלוטין.‏

גוון:‏ כן,‏ היה קשה להסתגל לחיים בחווה.‏ חליבת פרות והאכלת חזירים ותרנגולות בכל תנאי מזג אוויר היו דברים שונים בתכלית מהעולם שהכרתי.‏ דיוויד למד קורס בן תשעה חודשים בקולג’‏ חקלאי כדי להתעדכן בשיטות עבודה חדישות,‏ ואני חשתי בודדה כי הוא שב הביתה רק בלילות.‏ בתקופה הזו נולדה גילי,‏ בתנו הראשונה.‏ דיוויד הציע לי ללמוד נהיגה וכך עשיתי.‏ יום אחד כשביקרתי בעיירה סמוכה פגשתי את גייל,‏ שהכרתי קודם לכן כשעבדה באחת החנויות המקומיות.‏

גייל הזמינה אותי לביתה לכוס תה.‏ הראנו זו לזו תמונות מהחתונות שלנו,‏ ובאחת התמונות שלה ראיתי קבוצת אנשים העומדים מחוץ למקום שנקרא ”‏אולם מלכות”‏.‏ שאלתי אותה איזו כנסייה זו.‏ כשהיא אמרה לי שהיא ובעלה הם עדי־יהוה,‏ שמחתי.‏ נזכרתי שאחת הדודות שלי היא עדת־יהוה.‏ אבל אבי כעס עליה מאוד וסלד ממנה וזרק את הספרות שלה לפח.‏ תהיתי מדוע אבי,‏ אדם ידידותי מאוד בדרך כלל,‏ התרגז כל כך על אישה נחמדה כמוה.‏

סוף כל סוף הייתה לי הזדמנות להבין מדוע אמונותיה של דודתי היו שונות ממה שלימדה הכנסייה.‏ גייל הראתה לי מה באמת מלמד המקרא.‏ נדהמתי לגלות שתורות רבות,‏ כגון השילוש והישארות הנפש,‏ מנוגדות לכתוב במקרא (‏קהלת  ט׳:‏5,‏ 10;‏ יוח׳ י״ד:‏28;‏ י״ז:‏3‏)‏.‏ כמו כן,‏ בפעם הראשונה בחיי ראיתי במקרא את שם אלוהים,‏ יהוה (‏שמ׳ ו׳:‏3‏)‏.‏

דיוויד:‏ גוון סיפרה לי את מה שהיא לומדת.‏ נזכרתי שבילדותי אבי נהג לומר שעליי לקרוא את ספר הספרים.‏ לכן גוון ואני הסכמנו לקבל שיעורי מקרא מגייל ומדריק בעלה.‏ מאחר שהתאפשר לנו לשכור חווה קטנה משלנו עברנו לאחר שישה חודשים לאוסווסטרי,‏ עיירה השוכנת גם כן במחוז שרופשייר.‏ שם המשיכה דירדרי,‏ עדת יהוה מקומית,‏ ללמד אותנו בסבלנות את המקרא.‏ התקדמותנו הייתה איטית בהתחלה.‏ הטיפול במשק העסיק אותנו מאוד.‏ עם זאת,‏ אט אט החלה האמת להכות שורשים בלבנו.‏

גוון:‏ מכשול גדול שעמד בפניי היה אמונות תפלות.‏ הכתוב בישעיהו ס״ה:‏11 עזר לי להבין מהי השקפתו של יהוה על ”‏העורכים לגד שולחן”‏.‏ לאחר תפילות רבות הצלחתי עם הזמן להתפטר מכל הקמיעות שלי.‏ כשלמדתי ש”‏המרומם את עצמו יושפל והמשפיל את עצמו ירומם”‏ הבנתי איזה סוג של אנשים רצויים בעיני יהוה (‏מתי כ״ג:‏12‏)‏.‏ רציתי לשרת את האל שאוהב אותנו עד כדי כך שנתן את בנו יקירו כקורבן כופר.‏ בשלב הזה בתנו השנייה נולדה כבר,‏ והיה זה מרגש ללמוד שמשפחתנו יכולה לחיות לנצח בגן עדן עלי אדמות.‏

דיוויד:‏ התרשמתי מהתגשמותן המדהימה של נבואות המקרא,‏ למשל הנבואות המופיעות במתי פרק כ״ד ובספר דניאל,‏ והשתכנעתי שזו האמת.‏ נוכחתי לדעת שאין דבר בסדר העולמי הזה המשתווה ליחסים טובים עם יהוה.‏ לכן נעשיתי פחות ופחות שאפתן.‏ הבנתי שאשתי ובנותיי חשובות לא פחות ממני.‏ כשקראתי את הכתוב בפיליפים ב׳:‏4 למדתי שאני לא צריך להתרכז בעצמי ובשאיפתי להשיג חווה גדולה יותר,‏ ושבמקום זאת עליי להציב את שירות יהוה במקום הראשון בחיי.‏ הפסקתי לעשן.‏ אבל לא היה לנו קל לארגן את חיינו כדי להגיע לאסיפות בערבי שבת,‏ מרחק של 10 קילומטר,‏ משום שזה היה זמן חליבת הפרות.‏ אך הודות לתמיכתה של גוון מעולם לא החמצנו אף אסיפה;‏ ומדי ראשון בבוקר הקפדנו לצאת עם בנותינו לשירות — לאחר חליבת הפרות.‏

קרובינו לא היו מרוצים מהשינוי שחוללנו בחיינו.‏ אביה של גוון לא דיבר אתה במשך שש שנים.‏ גם הוריי ניסו להניא אותנו מלהתרועע עם העדים.‏

גוון:‏ יהוה עזר לנו להחזיק מעמד בקשיים אלו.‏ ובמשך הזמן הפכו האחים והאחיות בקהילת אוסווסטרי למשפחתנו החדשה.‏ הם תמכו בנו  באהבה במהלך הניסיונות שעברנו (‏לוקס י״ח:‏29,‏ 30‏)‏.‏ ב־1972 הקדשנו את חיינו ליהוה ונטבלנו.‏ רציתי לעזור לכמה שיותר אנשים להכיר את האמת,‏ והתחלתי לשרת כחלוצה.‏

דיוויד:‏ העבודה בחווה לאורך השנים הייתה עבודה פיזית מאומצת;‏ עם זאת,‏ ניסינו להציב בפני בנותינו דוגמה טובה מבחינה רוחנית.‏ בשלב מסוים,‏ עקב קיצוצים ממשלתיים,‏ היה עלינו לוותר על החווה.‏ היינו מחוסרי בית ומחוסרי עבודה,‏ ובתנו השלישית הייתה רק בת שנה.‏ פנינו ליהוה בתפילה לבקשת עזרה והדרכה.‏ החלטנו להשתמש בכישרון שלנו ופתחנו סטודיו לריקוד לפרנסת משפחתנו.‏ נחישותנו להציב את העניינים הרוחניים במקום הראשון בחיינו הניבה פרי.‏ לשמחתנו הרבה כל שלוש בנותינו החלו לשרת כחלוצות בסיום לימודיהן.‏ הואיל וגם גוון שירתה כחלוצה,‏ התאפשר לה לתמוך מדי יום בבנותינו.‏

לאחר שהתחתנו שתי בנותינו הגדולות גילי ודניז,‏ סגרנו את הסטודיו לריקוד.‏ כתבנו למשרד הסניף כדי לברר היכן יש צורך בעזרה.‏ הם הפנו אותנו לעיירות בדרום־מזרח אנגליה.‏ הואיל ורק בתנו דבי התגוררה אתנו,‏ התחלתי גם אני לשרת כחלוץ.‏ כעבור חמש שנים התבקשנו לתמוך בקהילות אחרות השוכנות צפונה יותר.‏ אחרי שדבי התחתנה הייתה לנו הזכות להשתתף במהלך עשר שנים בתוכנית הבנייה הבינלאומית בזימבבווה,‏ מולדובה,‏ הונגריה ובחוף השנהב.‏ לאחר מכן חזרנו לאנגליה כדי לעזור בעבודות הבנייה בבית־אל בלונדון.‏ הודות לניסיון שצברתי בחוואות,‏ התבקשתי לעזור בחוות בית־אל,‏ שהייתה פעילה באותה עת.‏ כיום אנחנו משרתים כחלוצים בצפון־מערב אנגליה.‏

גוון:‏ בהתחלה הקדשנו את עצמנו לבלט — הקדשה שהייתה מהנה אך זמנית.‏ לאחר מכן הקדשנו את עצמנו ליהוה — ההקדשה החשובה מכול.‏ הקדשה זו מסבה לנו אושר גדול,‏ והיא נצחית.‏ אנחנו עדיין צוות,‏ אך כיום רגלינו משמשות אותנו בשירות החלוצי המשותף.‏ עזרנו לאנשים רבים ללמוד אמיתות יקרות ומצילות חיים,‏ והדבר מסב לנו שמחה שאין שווה לה.‏ ”‏איגרות המלצה”‏ אלו טובות יותר מכל התהילה שאפשר לזכות לה בעולם הזה (‏קור״ב ג׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ אילולא הכרנו את האמת,‏ היינו נותרים רק עם זכרונות,‏ תמונות ישנות,‏ ותוכניות של הצגות תיאטרון מהקריירה הקודמת שלנו.‏

דיוויד:‏ הקריירה בשירות יהוה שינתה את חיינו מן הקצה אל הקצה.‏ אני יודע שזה עזר לי להיות בעל ואב טוב יותר.‏ המקרא מספר לנו שמרים,‏ דוד המלך ואחרים רקדו כביטוי לשמחה שחשו.‏ גם אנו יחד עם רבים אחרים מייחלים ליום שבו נרקוד משמחה בעולמו החדש של יהוה (‏שמ׳ ט״ו:‏20;‏ שמ״ב ו׳:‏14‏)‏.‏