הידעת?
הידעת?
מתי ביקרו החכמים מן המזרח את ישוע?
בספר הבשורה על־פי מתי נמסר לנו ש”חכמים מן המזרח” ביקרו את ישוע והביאו לו מתנות (מתי ב׳:1–12). לא מצוין כמה חכמים ביקרו את ישוע בהיותו ילד, ואין כל בסיס איתן לתפיסה המסורתית שהם היו שלושה. בנוסף לכך, שמותיהם אינם מוזכרים במקרא.
תרגום מקרא לאנגלית a מציין בהקשר לכתוב במתי ב׳:11: ”בניגוד לדעה המסורתית, החכמים לא ביקרו את ישוע באבוס בלילה שבו נולד כפי שעשו הרועים. הם הגיעו כעבור מספר חודשים וביקרו אותו בביתו בהיותו ’ילד’”. לחיזוק מסקנה זו ניתן לציין את העובדה שהורדוס, אשר רצה במות הילד, ציווה להרוג את כל הבנים בני שנתיים ומטה בכל בית־לחם וסביבותיה. הוא בחר בקבוצת גיל זו משום שחישב ”לפי העת אשר קבע מפי החכמים” (מתי ב׳:16).
אילו ביקרו החכמים את ישוע בליל לידתו והביאו זהב ומתנות יקרות ערך נוספות, לא מתקבל על הדעת שמרים הייתה מקריבה רק שתי ציפורים כעבור 40 יום כאשר הציגה את ישוע לפני אלוהים בבית המקדש בירושלים (לוקס ב׳:22–24). סידור זה בתורה נועד להקל על עניי העם שידם לא הייתה משגת להקריב שה (ויקרא י״ב:6–8). עם זאת, ייתכן שמתנות יקרות אלו היו בעיתן ושימשו למימון שהותה של משפחת ישוע במצרים (מתי ב׳:13–15).
מדוע נדרשו לישוע ארבעה ימים כדי להגיע לקברו של אלעזר?
דומה כי ישוע תכנן זאת כך במכוון. מדוע אנו אומרים זאת? בחן בעיון את השתלשלות המאורעות לפי יוחנן פרק י״א.
כאשר אלעזר, תושב בית עַנְיָה וחברו של ישוע, חלה אנושות, דאגו אחיותיו שייוודע הדבר לישוע (פסוקים 1–3). באותה עת היה ישוע מהלך יומיים בערך מבית עניה (יוחנן י׳:40). אלעזר כפי הנראה מת בערך בזמן שהגיעה הידיעה לאוזני ישוע. מה עשה ישוע? הוא ”שהה עוד יומיים באותו מקום”, ואז עשה דרכו לבית עניה (פסוקים 6, 7). מאחר שהמתין יומיים ואז יצא למסע בן יומיים, הגיע לקבר ארבעה ימים לאחר מות אלעזר (פסוק 17).
קודם לכן הקים ישוע שני אנשים לתחייה — במקרה אחד היה זה מייד לאחר המוות, ובמקרה אחר זמן מה מאוחר יותר ביום מותו של האדם (לוקס ז׳:11–17; ח׳:49–55). האם יהיה בכוחו להקים לתחייה אדם שהיה מת כבר ארבעה ימים ושגופתו כבר החלה להרקיב? (פסוק 39) מעניין לציין שבספר עיון מקראי נאמר שבקרב היהודים רווחה האמונה שאין כל תקווה ”לאדם שהיה מת כבר ארבעה ימים; בשלב הזה הגוף כבר נמצא במצב של ריקבון מתקדם, ונשמת המת, שעל־פי האמונה ריחפה מעל הגופה במשך שלושה ימים, כבר הסתלקה”.
אם למי מאלו שהתאספו ליד הקבר היו ספקות, הם עמדו לראות שביכולתו של ישוע לגבור על המוות. ישוע עמד לפני הקבר הפתוח וקרא: ”אלעזר, צא החוצה!” ואז, ”יצא המת” (פסוקים 43, 44). רבים מאמינים באמונה המוטעית לפיה הנפש ממשיכה להתקיים לאחר המוות, אך התקווה האמיתית השמורה לשוכני עפר היא תחיית המתים (יחזקאל י״ח:4; יוחנן י״א:25).
[הערת שוליים]
a New International Version Study Bible