לך בעקבות אמונתם

היא ”‏שקלה אותם בליבה”‏

מרים זעה בחוסר נוחות מצד לצד על גב בהמת המשא.‏ היא רכבה במשך שעות.‏ יוסף פסע בצעדים בטוחים,‏ והוביל אותם בדרך המוליכה לבית לחם הרחוקה.‏ שוב חשה מרים בחיים הפועמים בקרבה.‏

מהכתוב אנו למדים כי מרים הייתה בחודשי היריון מתקדמים (‏לוקס ב׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏ הם חלפו על פני שדות וייתכן שכמה מהפועלים,‏ שעסקו בחריש או בזריעה,‏ תהו מדוע אישה במצבה עושה את המסע הזה.‏ מה הביא את מרים להרחיק לכת כל כך מביתה שבנצרת?‏

הכול התחיל כמה חודשים קודם לכן כשעלמה יהודייה זו זכתה לתפקיד מיוחד במינו.‏ תפקיד שלא נודע כמותו בתולדות האנושות.‏ היא תלד את הילד שעתיד להיות המשיח,‏ את בן אלוהים!‏ (‏לוקס א׳:‏35‏)‏ כאשר קרבו ימיה ללדת,‏ התעורר הצורך לצאת למסע זה.‏ במהלך הנסיעה נתקלה מרים במספר מצבים שהיוו מבחן לאמונתה.‏ הבה נראה מה עזר לה להישאר חזקה מבחינה רוחנית.‏

הנסיעה לבית לחם

יוסף ומרים לא היו היחידים ששהו באותה עת בדרכים.‏ זמן קצר קודם לכן יצא צו מאת הקיסר אוגוסטוס המורה על קיום מפקד אוכלוסין ברחבי המדינה,‏ והתושבים נדרשו לצאת אל עיר מולדם כדי להתפקד שם.‏ כיצד הגיב יוסף לצו זה?‏ הכתוב מוסר:‏ ”‏וגם יוסף,‏ שהיה מבית דוד וממשפחתו,‏ עלה מן הגליל אל יהודה,‏ מהעיר נצרת לעיר דוד הנקראת בית לחם”‏ (‏לוקס ב׳:‏1–4‏)‏.‏

לא היה זה צירוף מקרים שבאותו הזמן יצא צו הקיסר.‏ נבואה שנכתבה כשבע מאות שנה קודם לכן חזתה שהמשיח ייוולד בבית לחם.‏ מעניין לציין כי 11 קילומטר בלבד מנצרת שכנה עיר ששמה בית לחם,‏ אך הנבואה ציינה מפורשות שהמשיח ייוולד ב”‏בית לחם אפרתה”‏ (‏מיכה ה׳:‏1‏)‏.‏ בכבישים של ימינו נדרשת נסיעה של כ־150 קילומטר בשטח הררי כדי להגיע מנצרת לעיר קטנה זו שבדרום.‏ יוסף נקרא להגיע אל בית לחם אפרתה שהייתה עיר אבותיו של דוד המלך — המשפחה שאליה השתייכו יוסף וכלתו.‏

האם תתמוך מרים בהחלטתו של יוסף להישמע לצו?‏ המסע לא יהיה קל לה.‏ הימים היו ככל הנראה ימי ראשית הסתיו,‏ בשעה שעונת היובש אט אט נמוגה,‏ ועל כן צפויים היו ממטרים קלים.‏ נוסף על כך,‏ המילים ‏”‏עלה מן הגליל”‏ היו אכן הולמות שכן בית לחם שוכנת ברום של יותר מ־760 מטר — טיפוס די מפרך בתום מסע בן מספר ימים.‏ ייתכן שהמסע יהיה ארוך מהרגיל,‏ היות שמצבה של מרים יצריך מספר רב של עצירות למנוחה.‏ בזמן כזה,‏ יותר מתמיד,‏ תחפוץ כל אישה צעירה להישאר בקרבת ביתה עם  משפחתה וחבריה שיוכלו לעזור לה כאשר יתקפו אותה צירי לידה.‏ אין ספק שנדרש למרים אומץ כדי לצאת לדרך.‏

על כל פנים,‏ לוקס כותב שיוסף הלך ”‏להתפקד עם מרים”‏ שבאותה שעה כבר הייתה אשתו (‏לוקס ב׳:‏4,‏ 5‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ עובדת היותה אשת יוסף השפיעה רבות על החלטותיה.‏ היא הכירה בראשות בעלה בענייני דת ואמונה ואימצה לליבה את התפקיד שנתן לה אלוהים להיות עזר כנגדו בכך שתמכה בהחלטותיו.‏ * היא התמודדה בהצלחה עם מצב שאולי העמיד למבחן את אמונתה בכך שפשוט נשמעה לבעלה.‏

מאילו עוד סיבות אפשריות צייתה מרים ליוסף?‏ האם הכירה את הנבואה לפיה המשיח ייוולד בבית לחם?‏ המקרא אינו מספר לנו זאת,‏ אך לא ניתן לשלול זאת שהרי הדבר היה גלוי וידוע בקרב מנהיגי הדת ובקרב הציבור ככלל (‏מתי ב׳:‏1–7;‏ יוחנן ז׳:‏40–42‏)‏.‏ מרים הכירה היטב את כתבי־הקודש (‏לוקס א׳:‏46–55‏)‏.‏ בכל אופן,‏ תהא אשר תהא הסיבה שבגללה החליטה מרים לצאת למסע — מתוך ציות לבעלה,‏ בשל צו הקיסר,‏ לשם הגשמת נבואת יהוה,‏ או בגין שילוב של גורמים שונים — היא משמשת לנו דוגמה ומופת.‏ יהוה מוקיר ענווה וצייתנות הן אצל גברים והן אצל נשים.‏ בימינו,‏ בתקופה שבה קבלת מרות נחשבת לרוב לדבר בזוי ביותר,‏ דוגמתה של מרים היא כקרן אור עבור יראי אלוהים בעולם כולו.‏

לידת המשיח

מרים ודאי נשמה לרווחה כשראתה מרחוק את בית לחם.‏ כאשר טיפסו במעלה ההר ועברו על פני כרמי זיתים — שהיו בין יבולי האסיף האחרונים — מרים ויוסף קרוב לוודאי חשבו על תולדותיה של עיר קטנה זו.‏ היא לא הייתה חשובה דייה ולא נספרה בין ערי יהודה,‏ בדיוק כדברי הנביא מיכה;‏ אולם יותר מ־1000 שנה קודם לכן נולדו בה בועז,‏ נעמי ומאוחר יותר דוד.‏

העיירה המתה אדם.‏ לפניהם הגיעו אחרים כדי להתפקד ולכן הם לא מצאו מקום במלון.‏ * לא נותרה בידם ברירה אלא ללון באורווה.‏ נוכל רק לדמיין כמה דאג יוסף בראותו את אשתו מתפתלת מכאבים שלא היו מוכרים לה,‏ כאבים שרק הלכו והתגברו.‏ דווקא במקום זה החלו חבלי הלידה.‏

נשים בכל מקום יכולות להזדהות עם מרים.‏ כ־000,‏4 שנה קודם לכן חזה יהוה שתהיה זו מנת חלקן של הנשים לסבול בזמן הלידה בשל החטא התורשתי (‏בראשית ג׳:‏16‏)‏.‏ אין כל ראיה לכך שכאבים אלו נחסכו ממרים.‏ בתיאורו עוטף לוקס את הפרשה במעטה של פרטיות ופשוט אומר:‏ ”‏היא ילדה את בנה הבכור”‏ (‏לוקס ב׳:‏7‏)‏.‏ ”‏בנה הבכור”‏ הגיח אל העולם — הראשון מבין ילדיה הרבים של  מרים שמנו לפחות שבעה (‏מרקוס ו׳:‏3‏)‏.‏ אולם ילד זה לעולם לא יהיה ככל הילדים.‏ לא רק שהיה בכורה של מרים,‏ הוא היה גם ”‏בכור כל בריאה”‏ של יהוה,‏ בנו יחידו של אלוהים!‏ (‏קולוסים א׳:‏15‏)‏.‏

בשלב זה מוסר לנו הכתוב פרט מוכר וידוע:‏ ”‏לאחר שחיתלה אותו השכיבה אותו באבוס”‏ (‏לוקס ב׳:‏7‏)‏.‏ ברחבי העולם ישנם מיצגים,‏ ציורים ומחזות המתארים ברגשנות את לידת ישוע.‏ אולם תן דעתך למה שבאמת אירע.‏ אבוס הוא מתקן שמניחים בו מזון לבהמות בית.‏ המשפחה התאכסנה באורווה,‏ מקום שבוודאי לא ניחן באוויר צח ולא שררו בו תנאים היגייניים — לא אז ולא היום.‏ אף הורה לא היה רוצה שילדו ייוולד במקום כזה אם היו לו אפשרויות אחרות.‏ רוב ההורים רוצים את הטוב ביותר עבור ילדיהם.‏ אין ספק שמרים ויוסף רצו על אחת כמה וכמה להעניק את הטוב ביותר לבן אלוהים!‏

אולם הם לא נתנו למגבלותיהם לעורר בהם מרירות,‏ אלא פשוט עשו כמיטב יכולתם במסגרת התנאים שעמדו לרשותם.‏ שים לב,‏ למשל,‏ שמרים דאגה לרך הנולד.‏ היא חיתלה אותו ודאגה שיהיה לו נוח ואחר כך השכיבה אותו לישון בזהירות באבוס והעניקה לו חום וביטחון.‏ מרים בשום פנים ואופן לא תניח למצבה הנוכחי להטריד את שלוותה ולמנוע ממנה לספק את התנאים הטובים ביותר שיכלה.‏ יוסף ומרים ידעו שהדבר החשוב ביותר שיוכלו לעשות למען בנם הוא לדאוג לו מבחינה רוחנית (‏דברים ו׳:‏6–8‏)‏.‏ כיום,‏ הורים נבונים מגדלים את ילדיהם על־פי סדר עדיפויות דומה בעולם חסר ערכים רוחניים.‏

ביקור מעודד

האווירה השלווה הופרעה לפתע פתאום.‏ אל האורווה מיהרו מספר רועים שהשתוקקו לראות את המשפחה ובמיוחד את הילד.‏ הרועים היו נרגשים עד לבלי הכיל ופניהם קרנו משמחה.‏ הם באו מהר מן הגבעות,‏ שם התגוררו עם עדריהם.‏ * הם סיפרו להורים המופתעים על החוויה המופלאה שחוו זה עתה.‏ באישון לילה הופיע לפניהם פתאום מלאך.‏ כבוד יהוה נגה סביבם והמלאך בישר להם שהמשיח נולד זה עתה בבית לחם ושהם ימצאו את הילד מחותל שוכב באבוס.‏ ואז אירע דבר מרהיב אף יותר — הופיעה מקהלת מלאכים אדירה ששרה לתהילת יהוה!‏

אין פלא אפוא שאנשים ענווים אלה מיהרו לבית לחם.‏ הם בוודאי התרגשו לראות את הרך הנולד שוכב באבוס בדיוק כפי שאמר המלאך.‏ את הבשורה הטובה הזו לא שמרו לעצמם,‏ אלא ”‏השמיעו את הדבר.‏.‏.‏ [‏ו]‏כל השומעים תמהו על הדברים שאמרו להם הרועים”‏ (‏לוקס ב׳:‏17,‏ 18‏)‏.‏ מנהיגי הדת באותם ימים הביטו ברועים בבוז.‏ אולם יהוה הוקיר ללא ספק את אותם אנשים ענווים ונאמנים.‏ בכל אופן,‏ כיצד השפיע הביקור על מרים?‏

מרים הייתה בוודאי מותשת מהלידה,‏ אולם היא הקשיבה קשב רב לכל מילה,‏ ובנוסף לכך:‏ ”‏שמרה את הדברים האלה ושקלה אותם בליבה”‏ (‏לוקס ב׳:‏19‏)‏.‏ צעירה זו הייתה מסוג האנשים ששוקלים דברים לעומק.‏ היא ידעה שבשורת המלאך הייתה מלאת משמעות.‏ אלוהיה,‏ יהוה,‏ רצה שהיא תדע ותוקיר את זהותו של בנה ואת תפקידו החשוב.‏ לכן היא לא רק הקשיבה,‏ אלא גם שמרה בליבה את הדברים כדי שתוכל לשוב ולהרהר בהם בחודשים ובשנים שלאחר מכן.‏ זהו אחד הגורמים העיקריים שבזכותם גילתה מרים אמונה שליוותה אותה לאורך כל חייה.‏

 האם תחקה את דוגמתה?‏ יהוה מילא את דפי המקרא באמיתות רוחניות מלאות משמעות.‏ אולם,‏ אמיתות אלו לא יצמיחו לנו תועלת רבה אם לא נקדיש להן תחילה מחשבה.‏ לשם כך,‏ אנו קוראים במקרא באופן קבוע — לא כיצירה ספרותית,‏ אלא כדברו של אלוהים שנכתב בהשראתו (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16‏)‏.‏ בדומה למרים,‏ עלינו לאגור בליבנו אמיתות רוחניות ולהפיק מהן לקחים.‏ אם נהרהר בדברים שאנו קוראים במקרא וניתן דעתנו לדרכים שבהן נוכל ליישם את עצות אלוהים ביתר שאת,‏ נעניק לאמונתנו את ההזנה החיונית לצמיחתה.‏

דברים נוספים ששמרה בליבה

ביום השמיני להולדת התינוק,‏ מלו אותו מרים ויוסף כפי שדרשה התורה,‏ והעניקו לו,‏ כפי שנתבקשו,‏ את השם ישוע (‏לוקס א׳:‏31‏)‏.‏ לאחר מכן,‏ ביום ה־40,‏ לקחו אותו מבית לחם לבית המקדש בירושלים,‏ מרחק קילומטרים ספורים,‏ והקריבו את קורבן הטהרה שהתורה איפשרה לעניים להקריב — שני תורים או שני בני יונה.‏ גם אם חשו בושה על כך שקורבנם היה פחוּת ערך בהשוואה לאיל ולתור שהורים אחרים יכלו להרשות לעצמם להקריב,‏ הניחו את רגשותיהם בצד.‏ בכל מקרה,‏ בהיותם שם זכו לעידוד רב (‏לוקס ב׳:‏21–24‏)‏.‏

קשיש ששמו שמעון ניגש אליהם ואמר למרים דברים נוספים שאותם יכלה לנצור בליבה.‏ הובטח לו כי לפני מותו יראה את המשיח,‏ ורוח קודשו של יהוה גילתה לו שהילד ישוע הוא המושיע המובטח.‏ שמעון אף הזהיר את מרים מפני הכאב שהיא עתידה לחוש ביום מן הימים.‏ הוא אמר לה שהיא תרגיש כאילו חרב עוברת בליבה (‏לוקס ב׳:‏25–35‏)‏.‏ ייתכן שאפילו תחזית קודרת זו עזרה למרים להחזיק מעמד בהגיע אותה שעה קשה כעבור יותר משלושים שנה.‏ גם נביאה ששמה חנה ראתה את הילד ישוע והחלה לדבר עליו באוזני כל המחכים לגאולה בירושלים (‏לוקס ב׳:‏36–38‏)‏.‏

הייתה זו בהחלט החלטה טובה מצד יוסף ומרים להביא את תינוקם לבית המקדש שבירושלים!‏ מאז ולאורך כל חייו לא חדל בנם לפקוד את בית המקדש.‏ בהיותם שם,‏ נתנו מעצמם כפי יכולתם וזכו לדברי הדרכה ועידוד.‏ אין ספק שבאותו יום עזבה מרים את המקדש כשאמונתה איתנה יותר וליבה שופע אמיתות רוחניות שבהן יכלה להרהר ושאותן יכלה לחלוק עם אחרים.‏

כמה נפלא לראות כיום הורים הנוהגים על־פי דוגמה זו.‏ הורים מקרב עדי־יהוה מביאים את ילדיהם לאסיפות הקהילה דרך קבע.‏ הם עושים את מיטבם בשירות אלוהים ומעודדים בדבריהם את חבריהם לאמונה.‏ הם יוצאים מהאסיפות מחוזקים יותר,‏ שמחים יותר ומלאים בדברים טובים שבאפשרותם לחלוק עם אחרים.‏ הנך מוזמן להתאסף ביחד איתם.‏ אם תעשה זאת תיווכח שאמונתך,‏ כאמונתה של מרים,‏ תלך ותתחזק.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 25]‏

שמעון זכה לראות את המושיע המובטח