הידעת?
הידעת?
מדוע שמרו בני ישראל את השבת ”מערב עד ערב”?
כאשר ציווה על עמו לקיים את יום הכיפורים, אמר יהוה: ”כל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה... שבת שבתון הוא לכם... מערב עד ערב תשבתו שבתכם” (ויקרא כ״ג:28, 32). במצווה זו משתקפת התפיסה שהיממה מתחילה בערב, לאחר שקיעת החמה, ומסתיימת בשקיעה הבאה. לפיכך, בני ישראל מנו את היום מערב עד ערב.
שיטה זו למניין היממה הייתה על־פי הדגם שקבע אלוהים עצמו. על אודות ה”יום” הראשון, כלומר עידן הבריאה הראשון, אנו קוראים: ”ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד”. יתר ה”ימים” נמנו באופן דומה והחלו ב”ערב” (בראשית א׳:5, 8, 13, 19, 23, 31).
בני ישראל לא היו היחידים שמנו את היממה באופן זה. האתונאים, בני נומידיה והפיניקים השתמשו גם הם בשיטה זו. הבבלים, לעומתם, החשיבו את הזריחה כתחילתו של יום חדש, בעוד שהמצרים והרומאים מנו את הימים מחצות עד חצות, כנהוג בעת המודרנית. בכל אופן, עדיין נהוג בקרב היהודים לשמור את השבת משקיעת החמה עד השקיעה הבאה.
מהו מרחק ”תחום שבת”?
לאחר שראו את ישוע נישא השמיימה מהר הזיתים, שבו תלמידיו לירושלים, הקרובה להר זה ”כדרך תחום שבת” (מעשי השליחים א׳:12). ביום אחד יכול אדם ללכת מרחק 30 קילומטר או יותר. אם כן, מהו מרחק ”תחום שבת”?
בשבת היה על בני ישראל לשבות מעיסוקיהם היומיומיים, ואף נאסר עליהם להבעיר אש בביתם (שמות כ׳:10; ל״ה:2, 3). ”שבו איש תחתיו, אל יצא איש ממקומו ביום השביעי”, ציווה יהוה (שמות ט״ז:29). חוק זה נועד לאפשר לבני ישראל לנוח מפעילויות היומיום ולהקדיש תשומת לב רבה יותר לפן הרוחני של חייהם.
אולם, רבנים בעלי נטייה לדקדקנות יתרה לא הסתפקו בעקרונות המותווים בתורת יהוה והחליטו להגדיר מפורשות — ובמידת מה בשרירותיות — איזה מרחק מותר לאדם ללכת בשבת, למשל לצורכי פולחן. בעניין זה נאמר באנציקלופדיה לספרות מקראית, תיאולוגית וכנסייתית (אנג׳): ”כחלק מחוקי השבת המחמירים... נפסק שאין היהודי רשאי להרחיק ללכת בשבת מעבר למרחק מסוים, המכונה תחום שבת”. הוחלט על מרחק של 000,2 אמה (בערך בין 890 ל־110,1 מטר).
[תמונה בעמוד 11]
ירושלים במבט מהר הזיתים