הלידה מחדש — מה מתאפשר בזכותה?
הלידה מחדש — מה מתאפשר בזכותה?
מדוע השתמש ישוע בביטוי ’להיוולד מן הרוח’ כאשר דיבר על טבילה ברוח הקודש? (יוחנן ג׳:5) המילה ”לידה” יכולה לשמש כמונח ציורי המקביל למילה ”התחלה”, כמו בביטוי ”לידת אומה”. מכאן שהמונח ”לידה מחדש” מתייחס ל”התחלה חדשה”. לכן, הביטויים ”להיוולד” ו”לידה מחדש” מבליטים את העובדה שנוצרים יחסים חדשים בין אלוהים לבין הנטבלים ברוח הקודש — יחסים שונים לגמרי ממה שהיו להם בעבר. למה הכוונה?
כדי להסביר את האופן שבו מכין אלוהים בני אדם לשלוט בשמיים, משתמש השליח פאולוס בדוגמה הלקוחה מחיי משפחה. הוא כתב למשיחיים בימיו שהם ’יאומצו לבנים’, ושכתוצאה מכך ינהג בהם אלוהים ”כעִם בנים” (רומים ח׳:23; עברים י״ב:7). כדי לראות כיצד מסייעת דוגמת האימוץ להבין את סוג השינוי שמתחולל כאשר אדם נטבל ברוח הקודש, נחזור לדוגמתו של הבחור הצעיר שרצה להירשם לבית־הספר המיועד לבני קבוצה אתנית מסוימת.
שינוי המתחולל בעקבות אימוץ
בדוגמה שהובאה, נבצר מן הבחור הצעיר להירשם לבית־הספר מכיוון שאין הוא שייך לקבוצה אתנית מסוימת. כעת, דמיין לעצמך שיום אחד מתחולל שינוי משמעותי. אדם שמוצאו מאותה קבוצה אתנית שאליה משתייכים חברי בית־הספר מאמץ אותו לבנו החוקי. כיצד יושפע מכך הבחור הצעיר? כבן מאומץ הוא זכאי כעת לאותן זכויות של הצעירים השייכים לאותה קבוצה אתנית — ובכלל זה הזכות להירשם לבית־ספרם. הזדמנויות חדשות לגמרי נפרשות לפניו כתוצאה מן האימוץ.
דוגמה זו ממחישה את החוויה המשמעותית עוד יותר שחווים הנולדים מחדש. נתייחס למספר הקבלות. הבחור הצעיר יוכל להתקבל לבית־הספר רק אם יעמוד בתנאי הקבלה, כלומר אם ישתייך לאותה קבוצה אתנית. אך אין הוא מסוגל לעמוד בדרישות לבדו. במקביל, יהיו בני אדם אשר ייכנסו למלכות אלוהים, כלומר לממשלתו השמימית, אך רק אם יעמדו בתנאי הקבלה, כלומר ”ייוולדו מחדש”. אלא שהם אינם מסוגלים לעמוד בדרישה זו לבדם, מפני שאלוהים הוא המחולל את הלידה מחדש.
מה שינה את מצבו של הבחור הצעיר? הליך האימוץ החוקי. מובן שזהותו של הבחור הצעיר לא השתנתה בעקבות אימוצו. לאחר האימוץ הוא נשאר כמות שהיה. אף־על־פי־כן, בתום הליכי האימוץ החוקיים, קיבל הבחור מעמד חדש. למעשה, הוא חווה התחלה חדשה, וכביכול נולד מחדש. הוא זכה למעמד של בן, דבר המעניק לו את הזכות ללמוד בבית־הספר ולהיות חלק ממשפחתו של אביו המאמץ.
באופן דומה שינה יהוה את מצבם של קבוצת בני אדם לא־מושלמים כאשר פתח בהליך חוקי במטרה לאמץ אותם לילדיו. השליח פאולוס, שהשתייך לאותה קבוצה, כתב לאחיו לאמונה: ”קיבלתם רוח המקנה מעמד של בנים, וברוח זאת אנו קוראים ’אבא, אבינו’. הרוח עצמה מעידה יחד עם רוחנו שבנים לאלוהים אנו” (רומים ח׳:15, 16). כן, באמצעות תהליך האימוץ, הפכה קבוצת משיחיים זו לחלק ממשפחתו של אלוהים, או ל”ילדי אלוהים” (יוחנן א׳. ג׳:1; קורינתים ב׳. ו׳:18).
מובן שאימוצם על־ידי אלוהים לא שינה את זהותם, שהרי הם נותרו חסרי שלמות (יוחנן א׳. א׳:8). למרות זאת, כפי שהסביר פאולוס בהמשך, בתום הליכי האימוץ החוקיים, קיבלו חברי הקבוצה מעמד חדש. במקביל לכך, רוח אלוהים נטעה בבניו המאומצים את הביטחון העמוק שיחיו עם המשיח בשמיים (יוחנן א׳. ג׳:2). תחושת ביטחון ודאית זו, שנגרמה באמצעות רוח הקודש, העניקה להם השקפה חדשה לגמרי על החיים (קורינתים ב׳. א׳:21, 22). כן, הם חוו התחלה חדשה וכביכול נולדו מחדש.
המקרא מדבר על בניו המאומצים של אלוהים ואומר שהם ”יהיו כוהנים לאלוהים ולמשיח וימלכו איתו אלף שנים” (ההתגלות כ׳:6). בניו המאומצים של אלוהים יהיו, יחד עם המשיח, למלכים במלכות אלוהים, או ממשלתו השמימית. השליח פטרוס אמר לאחיו לאמונה שהם יקבלו ”נחלה אשר לא תישחת, לא תיטמא ולא תיבול” — נחלה ה’צפוּנה להם בשמיים’ (פטרוס א׳. א׳:3, 4). נחלה יקרה בהחלט!
אבל מכאן עולה שאלה נוספת: אם הנולדים מחדש ימלכו בשמיים, מי יהיו נתיניהם? שאלה זו תקבל מענה במאמר הבא.
[תמונה בעמוד 10]
מה אמר פאולוס באשר לאימוץ?