הידעת?‏

מי היה ”‏נגיד בית המקדש”‏,‏ ומה היה תפקידו?‏

בין מנהיגי הדת היהודים שעצרו את השליחים פטרוס ויוחנן בעת שבישרו היה ”‏נגיד בית המקדש”‏ (‏מעשי השליחים ד׳:‏1–3‏)‏.‏ המקרא אינו מפרט את תפקידיו של נגיד בית המקדש,‏ אך ניתן לשאוב ממספר מקורות היסטוריים חומר רקע מעניין.‏

נראה כי בתקופת חייו של ישוע עלי אדמות,‏ אוישה משרה זו בידי כוהן ששימש משנה לכוהן הגדול.‏ הנגיד שמר על הסדר בבית המקדש ומסביבו.‏ הוא פיקח על הפולחן במקדש וכן על מה שניתן לכנות הכוח המשטרתי של המקדש.‏ סגניו של הנגיד פיקחו על השומרים אשר פתחו את שערי המקדש בבוקר ונעלו אותם בלילה,‏ וזאת כדי להבטיח שאיש לא ייכנס לאזורים שהכניסה אליהם הוגבלה.‏ בנוסף,‏ מתפקידם של השומרים היה לשמור על אוצר המקדש.‏

הכוהנים והלוויים שעבדו במקדש נחלקו ל־24 מחלקות.‏ הם ביצעו את עבודתם ברוטציה פעמיים בשנה למשך שבוע ימים.‏ נראה כי בראש כל מחלקה עמד נגיד (‏דברי הימים א׳.‏ כ״ד:‏1–18‏)‏.‏

נגידי המקדש,‏ או קציני המקדש,‏ היו גברים בעלי השפעה.‏ הם מוזכרים בנשימה אחת עם ראשי הכוהנים אשר זממו להרוג את ישוע.‏ הם גם ניצלו את מי שהיו תחתם כדי לעוצרו (‏לוקס כ״ב:‏4,‏ 52‏)‏.‏

במתי ג׳:‏4 נאמר שיוחנן המטביל אכל ”‏חגבים ודבש היער”‏.‏ האם היו חגבים מאכל נפוץ באותה תקופה?‏

יש שמטילים ספק בכך שיוחנן באמת אכל חרקים,‏ וטוענים שמתי התכוון לתרמיליו של החרוב המצוי,‏ לפרי בר או אפילו לסוגים שונים של דגים.‏ ואולם,‏ המילה היוונית שבה השתמש מתי עניינה במשפחת חרקים המזוהה כיום עם משפחת החגביים ‏(‏Acrididae)‏.‏ ארבה המדבר היה המין הנפוץ ביותר בארץ ישראל,‏ והוא מוכר כמין שיוצר נחיל הרסני (‏יואל א׳:‏4,‏ 7;‏ נחום ג׳:‏15‏)‏.‏

בקרב עמי קדם,‏ כגון האשורים והאתיופים,‏ נחשבו החגבים למעדן מלכים,‏ ובימינו יש בדואים ויהודים מתימן שכוללים אותם בתפריטם.‏ בישראל נחשבו החגבים למזונם של העניים.‏ לאחר הסרת הראש,‏ הרגליים והבטן,‏ נאכל בית החזה בכמה דרכים:‏ ללא בישול,‏ צלוי,‏ או לאחר ייבוש בחום השמש.‏ לעיתים המליחו את החגבים או השרו אותם בחומץ או בדבש.‏ לדברי ההיסטוריון אנרי דניאל־רופס,‏ טעמם של החגבים דומה במקצת לטעם של שרימפס.‏

כיוון שיוחנן בישר במדבר,‏ סביר להניח שחגבים היו בהישג ידו (‏מרקוס א׳:‏4‏)‏.‏ חגבים מכילים כ־75 אחוז חלבונים,‏ ולכן יחד עם דבש היער הם הופכים לארוחה מזינה מאוד.‏

‏[‏תמונה בעמוד 28]‏

משרתים אשורים נושאים חגבים ורימונים

‏[‏שלמי תודה]‏

‏(‏1853)‏ Discoveries Among the Ruins of Nineveh and Babylon From the book