לך בעקבות אמונתם

הוא עמד בהצלחה במבחני אמונה

פטרוס סקר בדאגה את פניהם של קהל מאזיניו של ישוע.‏ באותה עת היו הם בבית־הכנסת בכפר נחום,‏ שהייתה עיר מגוריו של פטרוס;‏ כאן,‏ לחופה של הכינרת,‏ עבד למחייתו כדייג.‏ רבים מחבריו,‏ קרובי משפחתו ועמיתיו לעבודה התגוררו כאן.‏ אין ספק שפטרוס השתוקק שאנשי עירו יראו את ישוע כפי שהוא ראה אותו,‏ שהם יתרגשו כמוהו כשילמדו על מלכות אלוהים מפי המורה הגדול ביותר.‏ אבל נראה שזה לא מה שעמד לקרות באותו יום.‏

רבים חדלו להקשיב.‏ היו שרטנו בקול רם ומחו על דבריו של ישוע.‏ אך הדבר שהטריד את פטרוס יותר מכול היה תגובתם של כמה מתלמידי ישוע.‏ על פניהם לא הייתה נסוכה עוד שמחת ההארה,‏ התפעמות הגילוי וחדוות לימוד האמת.‏ עכשיו הם נראו מוטרדים ואף מרירים.‏ חלקם קמו לדבר והביעו זעזוע על דבריו.‏ הם סירבו להמשיך להקשיב לישוע,‏ עזבו את בית־הכנסת וחדלו ללכת בעקבותיו.‏

זו הייתה תקופה לא־קלה עבור פטרוס ועבור עמיתיו השליחים.‏ פטרוס לא תפס לגמרי את משמעות הדברים שאמר ישוע באותו יום.‏ הוא בהחלט יכול היה להבין מדוע דבריו של ישוע כפשוטם צרמו לאוזני השומעים.‏ מה יעשה פטרוס?‏ זו לא הייתה הפעם הראשונה שנאמנותו לאדונו נבחנה,‏ וגם לא האחרונה.‏ הבה נראה כיצד אמונתו של פטרוס עזרה לו לעמוד בהצלחה במבחנים כאלה ולהישאר נאמן.‏

נאמן למרות חוסר נאמנותם של אחרים

לא אחת מצא עצמו פטרוס מופתע מישוע.‏ שוב ושוב פעל אדונו ודיבר בדרך שהייתה מנוגדת לציפיות.‏ רק יום קודם לכן האכיל ישוע בדרך נס המון שמנה אלפי אנשים.‏ בתגובה לכך ניסו האנשים להמליכו.‏ אך ישוע הפתיע רבים כשעזב את המקום והאיץ בתלמידיו לעלות לסירה ולהפליג לעבר כפר נחום.‏ בעוד התלמידים מפליגים בכינרת  בחשכת הליל הדהים אותם ישוע שוב כשהלך על המים הסוערים ולימד את פטרוס שיעור חשוב באמונה.‏ *

בבוקר גילו שההמון בא לחפשם.‏ אך נראה כי מה שהניע את האנשים היה הרצון לראות את ישוע מספק שוב מזון בדרך נס,‏ ולא רעב כלשהו לאמיתות רוחניות.‏ ישוע הוכיח אותם על גישתם החומרית והמשיך לדבר על כך בבית־הכנסת בכפר נחום.‏ שם שוב פעל ישוע בניגוד לציפיות בלמדו אמת חשובה אך קשה לעיכול.‏

ישוע לא רצה להיתפס בעיני ההמונים כגורם המספק להם מזון גשמי ותו לא,‏ אלא כמתנה רוחנית מאת אלוהים,‏ כאחד שחייו ומותו כאדם יעניקו לאחרים את ההזדמנות לזכות בחיי נצח.‏ כדי להמחיש זאת השווה את עצמו למָן שירד מן השמיים.‏ כאשר אחדים מחו על דבריו,‏ הוא הסביר בלשון ציורית שכדי לזכות בחיים יש לאכול את בשרו ולשתות את דמו.‏ בשלב זה גברו המחאות.‏ היו שאמרו:‏ ”‏קשה הדבר הזה;‏ מי יכול לשמוע אותו?‏”‏ רבים מתלמידיו של ישוע חדלו ללכת בעקבותיו * (‏יוחנן ו׳:‏48–60,‏ 66‏)‏.‏

מה יחליט פטרוס לעשות?‏ גם הוא ודאי היה מבולבל מדבריו של ישוע.‏ הוא עדיין לא הבין שישוע חייב למות כדי למלא את רצון אלוהים.‏ אולם האם פטרוס התפתה לעזוב את ישוע בדומה לאותם תלמידים הפכפכים שנטשו אותו באותו יום?‏ לא;‏ משהו מהותי הבדיל בין פטרוס לבין אנשים אלה.‏ במה מדובר?‏

ישוע פנה לשליחים ושאל:‏ ”‏שמא גם אתם רוצים ללכת?‏”‏ (‏יוחנן ו׳:‏67‏)‏ הוא פנה אל ה־12,‏ אך היה זה פטרוס שפצה פיו ודיבר.‏ כך היה פעמים רבות.‏ ייתכן שפטרוס היה המבוגר מביניהם.‏ בכל מקרה,‏ קולו של פטרוס נשמע יותר מקולם של יתר חברי הקבוצה;‏ רק לעיתים נדירות היסס פטרוס לומר את מה שעובר לו בראש.‏ במקרה זה,‏ הוא אמר את הדברים היפים והבלתי נשכחים הבאים:‏ ”‏אדוננו,‏ אל מי נלך?‏ דברי חיי עולם עימך”‏ (‏יוחנן ו׳:‏68‏)‏.‏

האינך מתרגש לשמע המילים האלו?‏ אמונתו של פטרוס בישוע עזרה לו לפתח תכונה חשובה ביותר — את תכונת הנאמנות.‏ פטרוס ראה בבירור שישוע הוא מקור הישועה הבלעדי ושהוא מושיע באמצעות הדברים שהוא מלמד על מלכות אלוהים.‏ פטרוס ידע שגם אם היו דברים שהוא התקשה להבין,‏ אין מקום אחר שאליו יוכל לפנות כדי לזכות בחסדו של אלוהים ובברכת חיי הנצח.‏

האם גם אתה מרגיש כך?‏ למרבה הצער,‏ רבים כיום טוענים שהם אוהבים את ישוע אך נכשלים במבחן הנאמנות.‏ כדי לגלות נאמנות אמיתית למשיח אנו נדרשים לאמץ את השקפתו של פטרוס בנוגע לדברים שישוע לימד.‏ עלינו ללמוד אותם,‏ לתפוס את משמעותם ולחיות על־פיהם — גם אם הם עומדים בניגוד לציפיותינו או להעדפותינו האישיות.‏ רק אם נהיה נאמנים נוכל לרשת את חיי הנצח שישוע חפץ שנזכה בהם.‏

 קיבל תוכחה אך נותר נאמן

זמן קצר לאחר מאורעות אלו לקח ישוע את שליחיו וכמה מתלמידיו למסע ארוך צפונה.‏ פסגת החרמון המושלגת נשקפת לעיתים מחופי הכינרת.‏ בהדרגה,‏ ככל שהקבוצה הלכה והתקרבה אל יעדה,‏ נראה ההר גבוה יותר.‏ הם טיפסו לכיוון הכפרים שבקרבת קיסריה פיליפי.‏ * בסביבה יפה זו המשקיפה על חלקים נרחבים של הארץ המובטחת,‏ שאל ישוע את תלמידיו שאלה חשובה.‏

‏”‏מה אומר עליי העם,‏ מי אני?‏”‏ ביקש לדעת.‏ נוכל לדמיין את פטרוס מביט בעיניו חדות ההבחנה של ישוע וחש שוב בטוב ליבו של אדונו ובתבונתו הנשגבת.‏ ישוע היה סקרן לדעת מה הסיקו מאזיניו מהדברים שראו ושמעו.‏ תלמידיו השיבו על שאלתו וסיפרו על חלק מהדעות הרווחות המוטעות שנגעו לזהותו.‏ אבל ישוע לא הסתפק בכך.‏ האם תלמידיו הקרובים החזיקו באותן דעות מוטעות?‏ ”‏ואתם מה אומרים,‏ מי אני?‏”‏ שאל (‏לוקס ט׳:‏18–22‏)‏.‏

שוב מיהר פטרוס להגיב.‏ הוא אמר בצורה ברורה ונחרצת מהי המסקנה שאליה הגיעו רבים מתלמידיו:‏ ”‏אתה המשיח,‏ בן אלוהים חיים!‏”‏ נוכל לדמיין את ישוע מחייך אל פטרוס בשביעות רצון ומשבחו בחום.‏ ישוע הזכיר לפטרוס שהיה זה יהוה אלוהים — ולא אף אדם — שהפך עובדה חיונית זו כה ברורה לבעלי אמונה אמיתית.‏ פטרוס למעשה הצליח להבין את אחת האמיתות החשובות ביותר שעד אז טרם חשף יהוה — את זהותו של המשיח המובטח (‏מתי ט״ז:‏16,‏ 17‏)‏.‏

המשיח מתואר בנבואה קדומה כאבן שימאסו הבונים (‏תהלים קי״ח:‏22;‏ לוקס כ׳:‏17‏)‏.‏ על רקע נבואה זו ואחרות,‏ סיפר ישוע שיהוה יכונן קהילה על האבן,‏ או הצור,‏ שפטרוס זה עתה זיהה.‏ * לאחר מכן העניק לפטרוס מספר זכויות מאוד חשובות בקהילה זו.‏ הוא לא העניק לו בכורה על השליחים האחרים,‏ כפי שיש שטוענים,‏ אלא הטיל עליו תפקידים כבדי משקל.‏ הוא נתן בידי פטרוס את ’‏מפתחות המלכות’‏ (‏מתי ט״ז:‏19‏)‏.‏ תפקידו של פטרוס היה לפתוח בפני שלוש קבוצות שונות את האפשרות להיכנס למלכות אלוהים — קודם כול בפני היהודים,‏ אחר כך בפני השומרונים ולבסוף בפני הנוכרים.‏

על כל פנים,‏ ישוע אמר מאוחר יותר שמי שיינתן לו הרבה יידרש ממנו הרבה,‏ והמקרה של פטרוס ממחיש זאת (‏לוקס י״ב:‏48‏)‏.‏ ישוע המשיך לחשוף עובדות חשובות על אודות  המשיח,‏ כולל העובדה שבקרוב הוא עתיד לסבול ולמות בירושלים.‏ פטרוס היה מוטרד ממה ששמע.‏ הוא לקח את ישוע הצידה והחל לגעור בו באומרו:‏ ”‏חלילה לך,‏ אדוני.‏ אל יהיה הדבר הזה לך!‏”‏ (‏מתי ט״ז:‏21,‏ 22‏)‏.‏

אין ספק שלפטרוס היו כוונות טובות,‏ ולכן תגובתו של ישוע בוודאי הייתה מפתיעה.‏ הוא הפנה את גבו לפטרוס,‏ הביט בשאר התלמידים — שחשבו מן הסתם כמו פטרוס — ואמר:‏ ”‏סור מלפניי,‏ שטן.‏ מכשול אתה לי,‏ כי אין ליבך לדברי אלוהים אלא לדברי בני אדם”‏ (‏מתי ט״ז:‏23;‏ מרקוס ח׳:‏32,‏ 33‏)‏.‏ בדבריו של ישוע טמונות עצות מעשיות לכולנו.‏ נקל לאדם לתת לחשיבה אנושית עדיפות על פני חשיבה אלוהית.‏ אם נעשה כן,‏ גם אם מתוך שאיפה לעזור,‏ אנו עלולים לתמוך בשוגג ברצון השטן במקום ברצון אלוהים.‏ כיצד הגיב פטרוס?‏

פטרוס ודאי ידע שישוע לא התכוון שהוא השטן עצמו.‏ אחרי הכול,‏ ישוע לא דיבר אל פטרוס כשם שהוא דיבר אל השטן.‏ ישוע אמר לשטן:‏ ”‏הסתלק”‏;‏ לפטרוס הוא אמר:‏ ”‏סור מלפניי”‏.‏ למעשה,‏ את המילים המקוריות המתורגמות כ”‏סור מלפניי”‏ ניתן לתרגם כ”‏סוב אל אחריי”‏ (‏מתי ד׳:‏10‏)‏.‏ ישוע לא דחה מעליו את השליח שבו הוא ראה תכונות טובות רבות,‏ אלא פשוט תיקן את חשיבתו המוטעית בעניין.‏ אין זה קשה להבין שפטרוס היה צריך להפסיק להיות כאבן מכשול לאדונו.‏ היה עליו לסוב אל אחריו ולתמוך בו.‏

האם פטרוס התווכח?‏ נתקף כעס?‏ הזעיף פנים?‏ לא,‏ הוא קיבל את התיקון בענווה ושוב הוכיח את נאמנותו.‏ כל אחד מתלמידי המשיח יצטרך לקבל מדי פעם תיקון.‏ רק אם נהיה מוכנים לקבל מוסר בענווה ונלמד מכך,‏ נוכל להמשיך ולהתקרב לישוע המשיח ולאביו,‏ יהוה אלוהים (‏משלי ד׳:‏13‏)‏.‏

הנאמנות ושכרה

זמן קצר לאחר מכן אמר ישוע דבר מפתיע נוסף:‏ ”‏אמן.‏ אומר אני לכם,‏ יש מן העומדים פה שלא יטעמו מוות עד כי יראו את בן האדם בא במלכותו”‏ (‏מתי ט״ז:‏28‏)‏.‏ דבריו מן הסתם סיקרנו מאוד את פטרוס.‏ למה התכוון?‏ אולי פטרוס תהה אם בשל התוכחה הנוקבת שקיבל אך קודם לכן יימנעו ממנו זכויות מיוחדות כמו זו.‏

ואולם כעבור כשבוע לקח ישוע את יעקב,‏ יוחנן ופטרוס ל”‏הר גבוה”‏ — ייתכן שמדובר בהר החרמון המרוחק קילומטרים ספורים משם.‏ סביר להניח שהייתה זו שעת לילה כיוון שהשלושה התקשו להישאר ערים.‏ אבל בשעה שהתפלל ישוע קרה משהו שעורר אותם (‏מתי י״ז:‏1;‏ לוקס ט׳:‏28,‏ 29,‏ 32‏)‏.‏

ישוע החל להשתנות לנגד עיניהם.‏ פניו קרנו וזהרו כשמש,‏ וגם לבושו נעשה לבן בוהק.‏ ואז הופיעו שתי דמויות לצידו של ישוע,‏ האחת ייצגה את משה והשנייה את אליהו.‏ הם דיברו איתו על ”‏הסתלקותו אשר היה עתיד להגשים בירושלים”‏.‏ באומרם זאת כפי הנראה התכוונו למותו ותחייתו.‏ מקרה זה המחיש מעל לכל ספק שפטרוס טעה כשסירב להכיר בכך שישוע עתיד להתנסות בחוויה כואבת!‏ (‏לוקס ט׳:‏30,‏ 31‏)‏.‏

פטרוס חש שהוא חייב להשתתף בדרך כלשהי בחזון בלתי רגיל זה.‏ נראה היה כאילו משה ואליהו עומדים להיפרד מישוע.‏ לכן פטרוס אמר:‏ ”‏אדוני,‏ טוב שאנחנו כאן.‏ נעשה נא שלוש סוכות;‏ לך אחת,‏ למשה אחת ולאליהו אחת”‏.‏ מובן שהדמויות בחזון שייצגו שני משרתי יהוה אשר מתו מזמן לא היו זקוקות לסוכות.‏ לפטרוס לא היה מושג על מה הוא מדבר.‏ למרות זאת,‏ האינך נמשך לאדם כה נלהב ולבבי?‏ (‏לוקס ט׳:‏33‏)‏.‏

באותו לילה זכו השלושה לברכה נוספת.‏  בהיותם בהר הופיע ענן וסכך עליהם.‏ מתוך הענן יצא קול.‏ היה זה קולו של יהוה אלוהים.‏ הוא אמר:‏ ”‏זה בני בחירי,‏ אליו תשמעון!‏”‏ החזון הסתיים והם נותרו לבדם עם ישוע (‏לוקס ט׳:‏34–36‏)‏.‏

החזון היה כמתת אל לפטרוס — וגם לנו!‏ כעבור עשרות שנים כתב על הזכות המיוחדת שנפלה בחלקו באותו לילה — להיות אחד מאלה ’‏שראו במו עיניהם את גדולתו’‏ של ישוע וחזו מבעוד מועד בישוע כמלך הדור כבוד בשמיים.‏ חזון זה אישר נבואות רבות בדבר־אלוהים וחיזק את אמונתו של פטרוס לקראת הנסיונות שהיה עתיד לחוות (‏פטרוס ב׳.‏ א׳:‏16–19‏)‏.‏ החזון יכול לסייע גם לנו.‏ לשם כך עלינו לחקות את פטרוס ולהישאר נאמנים לאדון שמינה יהוה עלינו,‏ ללמוד ממנו,‏ לקבל ממנו מוסר ותוכחה וללכת אחריו בענווה מדי יום ביומו.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 28]‏

 מי הוא הצור?‏

”‏אני אומר לך כי אתה כיפא [‏פטרוס]‏ ועל הצור הזה אבנה את קהילתי”‏ (‏מתי ט״ז:‏18‏)‏.‏ על סמך פסוק זה טוענים רבים שישוע התכוון שפטרוס יהיה היסוד שעליו תיבנה הקהילה המשיחית.‏ הכנסייה הקתולית מלמדת שישוע העניק לפטרוס בכורה על השליחים האחרים ולמעשה מינה אותו לאפיפיור הראשון.‏ לכן,‏ בבזיליקה של סנט פטרוס שברומא מופיעים בחלקה הפנימי של הכיפה דבריו של ישוע בלטינית באותיות שגובהן עולה על גובהו של אדם.‏

האם התכוון ישוע שפטרוס יהיה הצור שעליו הוא יבנה את קהילתו?‏ לא.‏ תן דעתך לשלוש סיבות המביאות אותנו למסקנה נחרצת זו.‏ ראשית,‏ השליחים האחרים היו נוכחים באותו מעמד והם לא הסיקו זאת מדבריו של ישוע.‏ אילו אכן נתן ישוע לפטרוס בכורה עליהם בנוכחותם,‏ מדוע ניהלו מאוחר יותר ויכוחים בשאלה מי הגדול שבהם?‏ (‏מרקוס ט׳:‏33–35;‏ לוקס כ״ב:‏24–26‏)‏ שנית,‏ השליח פאולוס הבהיר שהצור לא היה פטרוס אלא ישוע המשיח (‏קורינתים א׳.‏ ג׳:‏11;‏ י׳:‏4‏)‏.‏ שלישית,‏ עשרות שנים מאוחר יותר הראה פטרוס כי הוא אינו מחשיב עצמו לאותו צור.‏ הוא כתב שישוע היה ’‏אבן הפינה’‏,‏ שעליה נובא הרבה זמן מראש ואשר נבחרה על־ידי אלוהים עצמו (‏פטרוס א׳.‏ ב׳:‏4–8‏)‏.‏

אולם יש הטוענים בתוקף שמאחר שמשמעות שמו של פטרוס בשפת המקור היא ”‏סלע”‏,‏ הרי שישוע זיהה אותו כצור.‏ אך למעשה שמו של פטרוס אינו מילה נרדפת למילה ”‏צור”‏ המופיעה באותו פסוק.‏ משמעות שמו היא ”‏גוש סלע”‏ וביוונית המקורית זהו שם עצם ממין זכר;‏ המילה שתורגמה כ”‏צור”‏ היא שם עצם ממין נקבה.‏ אם כן,‏ כיצד ניתן להבין את דבריו של ישוע?‏ למעשה,‏ הוא אמר לפטרוס:‏ ”‏אתה,‏ המכונה בפי פטרוס,‏ או סלע,‏ הבחנת בזהותו האמיתית של ’‏הצור’‏,‏ ישוע המשיח,‏ שיהיה היסוד שעליו תיבנה הקהילה המשיחית”‏.‏ בחלקו של פטרוס נפלה זכות גדולה לסייע בחשיפת עובדה כה חשובה.‏

‏[‏תמונה בעמודים 24,‏ 25]‏

פטרוס נשאר נאמן גם כאשר קיבל מוסר

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

תודות לנאמנותו זכה פטרוס לראות חזון מרגש