הידעת?
הידעת?
באיזו דרך עבר השליח פאולוס במסעו הראשון לרומא?
▪ במעשי השליחים כ״ח:13–16 מסופר שהאונייה שבה הפליג פאולוס לאיטליה הגיעה לפּוֹטיוֹלי (פּוֹצוּאוֹלי של ימינו) שבמפרץ נאפולי. אחר כך שם פאולוס פעמיו לרומא דרך ויאה אַפּיה, הדרך הראשית שהתחברה לעיר.
דרך זו נקראה על שמו של אפיוס קלאודיוס קאיקוס, המדינאי הרומי שהחל בסלילתה ב־312 לפה״ס. רוחבה היה בין 5 ל־6 מטרים והיא רוצפה באבני בזלת גדולות. בסופו של דבר נמתחה הדרך לאורך 583 קילומטר מרומא לכיוון דרום־מזרח וחיברה את העיר עם נמל בְּרוּנדיסיום (בְּרינדיזי של ימינו), שהיה השער למזרח. עוברי אורח נהגו לעצור בתחנות דרכים (המרחק בין תחנה לתחנה היה כ־24 קילומטר) כדי להצטייד באספקה, ללון או להחליף סוסים או כלי תחבורה.
בכל אופן, קרוב לוודאי שפאולוס עשה את דרכו ברגל. אורכו של קטע הדרך שבו הלך היה 212 קילומטר. קטע מהדרך חצה את ביצות פונטינה, מקום שהיה נגוע ביתושים ובצחנה, ועל כך הלין משורר רומי אחד בכתביו. מעט צפונית לביצות אלה שכנו כיכר אפיוס, שהייתה מרוחקת כ־65 קילומטר מרומא, ו”שלושת הפונדקים”, חניון מנוחה שניצב כ־50 קילומטר מהעיר. משיחיים מרומא המתינו לפאולוס בשתי תחנות דרכים אלו. בראותו אותם ”הודה לאלוהים והתעודד” (מעשי השליחים כ״ח:15).
איזה מין לוח כתיבה מוזכר בלוקס א׳:63?
▪ בספר לוקס אנו קוראים שחבריו של זכריה ביקשו לדעת איזה שם הוא רוצה להעניק לבנו הטרי. זכריה ”ביקש לוח וכתב עליו: ’יוחנן שמו’” (לוקס א׳:63). על־פי ספר עיון אחד, המילה היוונית המתורגמת כאן כ”לוח” עניינה ב”משטח כתיבה קטן שהיה בדרך כלל עשוי מעץ ושצידו האחד נמשח בשעווה”. הסדקים בלוחות העץ, שהיו מחוברים זה לזה בצירים, כוסו בדונג דבורים חלק. הכותב יכול היה לכתוב על המשטח בעזרת חֶרֶט. לאחר מכן ניתן היה למחוק את הכתוב והמשטח שהוחלק מחדש היה מוכן לשימוש חוזר.
בספר Reading and Writing in the Time of Jesus כתוב: ”ציורים מפומפיי, פסלים מאזורים שונים באימפריה הרומית ולוחות כתיבה שנמצאו באתרי חפירות רבים, ממצרים ועד חומת אדריאנוס [צפון בריטניה], שופכים אור על השימוש הנרחב שנעשה בלוחות”. ככל הנראה, הלוחות שימשו מגוון אנשים — סוחרים, פקידי ממשל וייתכן שגם מספר משיחיים בני המאה הראשונה לספירה.
[תמונה בעמוד 11]
ויאה אַפּיה
[תמונה בעמוד 11]
לוח שעווה של תלמיד בית־ספר, המאה השנייה לספירה
[שלמי תודה]
By permission of the British Library