מדוע הורה אלוהים לבני ישראל להילחם בעמי כנען?
מדוע הורה אלוהים לבני ישראל להילחם בעמי כנען?
”החרם תחרימם, החתי והאמורי, הכנעני והפריזי, החיווי והיבוסי, כאשר ציווך יהוה אלוהיך” (דברים כ׳:17).
”חיו בשלום עם כל אדם” (רומים י״ב:18).
האם פסוקים אלה סותרים זה את זה? רבים אינם מצליחים ליישב בין מצוותו של אלוהים להשמיד את הכנענים ובין הצו המקראי לרדוף שלום (ישעיהו ב׳:4; קורינתים ב׳. י״ג:11). * הם גורסים כי שתי הנחיות אלו מבטאות חוסר עקביות מוסרי.
אילו היית יכול לשוחח עם אלוהים על נושא זה, מה היית שואל אותו? תן דעתך לחמש שאלות שכיחות ולתשובות שמציע המקרא.
1. מדוע גורשו הכנענים? ניתן לומר שהכנענים היו מתיישבים לא־חוקיים בארץ לא להם. באיזה מובן? כ־400 שנה קודם לכן הבטיח אלוהים לאברהם הנאמן שצאצאיו יירשו את ארץ כנען (בראשית ט״ו:18). אלוהים קיים את הבטחתו כאשר סייע לעם ישראל, צאצאי אברהם, לכבוש את האזור. כמובן, יהיו שיטענו שהואיל והכנענים כבר התגוררו בארץ, הייתה להם חזקה עליה. אך בתור ריבון היקום, אין ספק שלאלוהים שמורה הזכות הבלעדית לקבוע מי יאכלס מקום זה או אחר (מעשי השליחים י״ז:26; קורינתים א׳. י׳:26).
2. מדוע לא התיר אלוהים לעמי כנען ולבני ישראל לחיות אלה לצד אלה? ”לא ישבו בארצך”, הזהיר אלוהים באשר לכנענים, ”פן יחטיאו אותך לי, כי תעבוד את אלוהיהם כי יהיה לך למוקש” (שמות כ״ג:33). מאוחר יותר אמר משה לעם: ”ברשעת הגויים האלה יהוה אלוהיך מורישם מפניך” (דברים ט׳:5). עד כמה גדולה הייתה רשעתם של אותם גויים?
אי־מוסריות, עבודת אלילים והקרבת ילדים היו מציאות שכיחה בכנען. ההיסטוריון למקרא הנרי ה. הַלִי מציין כי הארכיאולוגים שחפרו באזור ”מצאו מספר עצום של כדים שהכילו את עצמותיהם של ילדים אשר הוקרבו לַבעל [אל כנעני ראשי]”. הוא מוסיף: ”התברר כי האזור כולו שימש בית־קברות לתינוקות בני־יומם. ... הכנענים קיימו את פולחנם מול אליליהם בטקסי דת שלוּו בפריצות מינית; אחר כך רצחו את בכוריהם כקורבן לאותם אלילים. נראה כי ארץ כנען הפכה במידה רבה למעין סדום ועמורה בקנה־מידה לאומי. ... ארכיאולוגים החופרים
בחורבות ערים כנעניות תמהים מדוע אלוהים לא הכחידם מוקדם יותר”.3. האם לא היו אז אנשים מושחתים אחרים? מדוע דווקא הכנענים הושמדו? לא אחת בחר אלוהים להמית חוטאים באופן סלקטיבי. כאשר ’מלאה הארץ חמס’ בימי נוח, הביא אלוהים את המבול אשר מחה את הכול מעל פני האדמה, מלבד משפחה אחת — משפחתו של נוח (בראשית ו׳:11; פטרוס ב׳. ב׳:5). אלוהים השמיד את הערים סדום ועמורה כאשר חטאת יושביהן נעשתה ”כבדה מאוד” (בראשית י״ח:20; פטרוס ב׳. ב׳:6). הוא גם הרשיע בדין את בירת אשור, נינווה, אשר כונתה ”עיר דמים”, הגם שחס עליה אחרי שתושביה שבו ממעשיהם הרעים (נחום ג׳:1; יונה א׳:1, 2; ג׳:2, 5–10). ולגבי הכנענים, אלוהים השמידם על מנת להגן על עם ישראל, האומה אשר ממנה נועד לבוא לבסוף המשיח (תהלים קל״ב:11, 12).
4. האם השמדת הכנענים מנוגדת לאהבתו של אלוהים? על פניו נראה כאילו השמדת הכנענים בידי אלוהים עומדת בסתירה לאהבתו (יוחנן א׳. ד׳:8). אך במבט מעמיק יותר, צעד זה למעשה מבליט את אהבתו של אלוהים.
אלוהים ידע מבעוד מועד שעמי כנען הולכים בכיוון הלא־נכון. אך במקום להשמידם מייד, הוא המתין באורך רוח 400 שנה עד ש’נשלם’ עוונם (בראשית ט״ו:16).
כאשר הכנענים הידרדרו לשפל שאין בו כל תקווה לשיפור, מחה אותם יהוה. יחד עם זאת, הוא לא השמיד באופן גורף את כל הכנענים. מדוע? מפני שלא כולם היו חסרי תקנה. מי שגילו נכונות להשתנות, כמו רחב והגבעונים, זכו לרחמים (יהושע ט׳:3–11, 16–27; עברים י״א:31).
5. כיצד אל של אהבה יכול בכלל להשמיד בני אדם? שאלה זו במקומה, שהרי השמדת חיי אדם אינה מושג קל לעיכול. עם זאת, דווקא אהבתו של אלוהים גרמה לו לנקוט צעדים דרסטיים שכאלה כנגד הרשעים. לדוגמה, כאשר לחולה יש נמק באחת מגפיו,
לרופאים בדרך כלל אין ברירה אלא לקטוע את האיבר הנגוע. איש לא נהנה לעשות זאת, אך רופא טוב יודע שהחלופה — התפשטות הנמק — גרועה בהרבה. לכן מתוך דאגה לטובת החולה, הוא מבצע את המשימה הלא־נעימה.בדומה לכך, יהוה לא נהנה להשמיד את הכנענים. הוא בעצמו אומר: ”חי אני... אם אחפוץ במות הרשע” (יחזקאל ל״ג:11). בנוסף, הוא קבע שהמשיח, אשר יסלול את הדרך לישועת כל המאמינים, יבוא מתוך עם ישראל (יוחנן ג׳:16). אלוהים לא יכול היה להניח לעם ישראל להיטמא במנהגים הנתעבים של הכנענים. אי לכך, הוא ציווה שהכנענים ייכרתו, או יגורשו, מן הארץ. בזאת גילה אלוהים אהבה גדולה — אהבה שהניעה אותו לבצע משימה לא־נעימה לטובת עובדיו הנאמנים.
הלקח עבורנו
הנוכל להפיק לקח כלשהו מהשמדת הכנענים? כן, שהרי ברומים ט״ו:4 נאמר: ”כל מה שנכתב מקדם, נכתב להדרכתנו, כדי שתהיה לנו תקווה מתוך הסבלנות והנחמה שבכתובים”. כיצד מה שאירע בארץ כנען יכול להדריך אותנו ולתת לנו תקווה?
אפשר ללמוד רבות מן המאורעות של אותם ימים. למשל, אלוהים חס ברוב רחמיו על רחב ועל הגבעונים כאשר נכנעו לו באמונה. הדבר מזכיר לנו שכל מי שבאמת רוצה להשביע את רצון אלוהים יכול לעשות זאת, ללא תלות ברקע שלו ובחטאים שביצע בעבר (מעשי השליחים י״ז:30).
כמו כן, סיפור השמדתם של עמי כנען נוסך בנו תקווה. באיזה מובן? הוא מראה לנו בקנה מידה קטן מה יעשה אלוהים בעתיד הקרוב. הכתוב מחזק את בטחוננו בכך שהוא לא ירשה לרע לגבור על הטוב. אדרבה, המקרא מבטיח שאלוהים ישמיד בקרוב את כל הרשעים, אך גם יציל את אוהביו ויכונן עולם חדש ורב צדק (פטרוס ב׳. ב׳:9; ההתגלות כ״א:3, 4). אותה עת יתגשמו דברי הנחמה הבאים: ”קווה אל יהוה ושמור דרכו, וירוממך לרשת ארץ. בהיכרת רשעים תראה” (תהלים ל״ז:34).
[הערת שוליים]
^ ס׳ 4 המילה ”כנענים” במאמר זה מתייחסת לכלל העמים שציווה אלוהים על בני ישראל לגרש.
[תיבה בעמוד 14]
האם המקרא מצדיק את מלחמות האדם?
האם מצוותו של אלוהים לבני ישראל להשמיד את עמי כנען מצדיקה את מלחמות האדם כיום? לא, וזאת משלוש סיבות לפחות:
▪ אין כיום שום אומה עלי אדמות הזוכה לחסד מיוחד מאלוהים. כאשר דחה עם ישראל את ישוע בתור המשיח, חדלה האומה לייצג את אלוהים בתפקיד רשמי כלשהו, לרבות התפקיד להוציא לפועל את משפטיו (מתי כ״א:42, 43). לפיכך, יהוה החל להתייחס לעם ישראל כאל שאר העמים (ויקרא י״ח:24–28). מאז אותה עת, אין אומה בעולם היכולה לטעון בצדק שאלוהים תומך במלחמותיה.
▪ יהוה כבר לא מגביל את מקום מושבם של עובדיו לארץ כלשהי או לאזור גיאוגרפי מסוים. עובדיו פזורים כיום בין ”כל האומות והשבטים” ברחבי תבל (ההתגלות ז׳:9; מעשי השליחים י׳:34, 35).
▪ ישוע ציין בבירור שתלמידיו לא ייטלו חלק במלחמות. כאשר הזהיר מפני המתקפה הקרבה ובאה על ירושלים, הוא לא הורה לתלמידיו להישאר ולהילחם, אלא לנוס מן העיר, וכך אכן עשו (מתי כ״ד:15, 16). במקום לשאת נשק, נושאים המשיחיים האמיתיים את עיניהם בביטחון מלא אל מלכות אלוהים, אשר תביא בקרוב סוף לכל הרשע בכדור־הארץ (דניאל ב׳:44; יוחנן י״ח:36).
[תמונה בעמוד 15]
דוגמתה של רחב מראה שכל אדם שבאמת חפץ להשביע את רצון אלוהים יכול לעשות זאת