ג׳ונתן,‏ אמריקני ממוצא קוריאני,‏ נפל בילדותו קורבן לדעות קדומות בשל הגזע שלו.‏ בבגרותו הוא חיפש אחר מקום שבו אנשים לא יגבשו עליו דעה שלילית מוקדמת על בסיס תווי פניו או בשל הגזע שלו.‏ לכן הוא החל לעבוד בתור רופא בעיירה בצפון אלסקה,‏ ארה״ב,‏ שם דמה במראהו החיצוני לרבים ממטופליו.‏ הוא קיווה שאולי שם,‏ באזור הקור הארקטי,‏ הוא סוף סוף יצליח לברוח מהקור העז אף יותר של הדעות הקדומות.‏

תקוותיו התנפצו כאשר העניק טיפול רפואי לבחורה בת 25 שהייתה בתרדמת.‏ כאשר חזרה המטופלת להכרה,‏ היא התבוננה בפניו של ג׳ונתן ופלטה קללה,‏ דבר שחשף את שנאתה המושרשת כלפי קוריאנים.‏ עבור ג׳ונתן,‏ מקרה זה היה תזכורת כואבת לכך שעל אף כל מאמציו לעבור למקום אחר ולהשתלב בחברה הוא לא יוכל למצוא מפלט מדעות קדומות.‏

המקרה של ג׳ונתן מבליט מציאות עגומה.‏ דעות קדומות נמצאות בכל פינה בעולם.‏ נראה שהיכן שיש אנשים יש גם דעות קדומות.‏

 אולם חרף שכיחותן של הדעות הקדומות,‏ רוב האנשים ממהרים לגנותן.‏ זהו פרדוקס של ממש.‏ כיצד דבר כה שנוא יכול בו־זמנית להיות כה נפוץ?‏ מסתבר שרבים ממי שמגנים דעות קדומות אינם מבחינים בכך שהם בעצמם בעלי דעות קדומות.‏ האם ייתכן שהדבר נכון לגביך?‏

בין שאנו מודעים לכך ובין שלא,‏ אין זה קל לזהות אם מקננות בלבנו דעות קדומות.‏ המקרא מסביר את הסיבה לכך:‏ ”עָקֹב [בוגדני] הלב מכול” (‏ירמיהו י״ז:‏9‏)‏.‏ מכאן שאנו עלולים לתעתע בעצמנו ולהאמין שאנו סובלניים כלפי אנשים מכל הרקעים.‏ כמו כן,‏ אנו עשויים לנסות לשכנע את עצמנו שיש לנו סיבות מוצדקות לגבש השקפות שליליות על אנשים מקבוצות מסוימות.‏

על מנת להמחיש עד כמה קשה לגלות אם מקננות בלבנו דעות קדומות סמויות,‏ נסה לדמיין את התרחיש הבא:‏ אתה הולך לבד בלילה ברחוב חשוך.‏ שני בחורים צעירים שלא פגשת מעולם הולכים לעברך.‏ הם נראים חזקים,‏ ונדמה שאחד מהם מחזיק משהו בידו.‏

האם אתה מסיק שהבחורים הללו מהווים איום עבורך?‏ כמובן,‏ בשל חוויות העבר שלך אתה אולי רואה צורך להיות זהיר,‏ אך האם באמת מוצדק להסיק על סמך החוויות הללו ששני הצעירים הספציפיים האלה מסוכנים?‏ שאלה מעמיקה יותר היא:‏ לאיזו קבוצה אתנית או גזעית דמיינת לעצמך שבחורים אלה משתייכים?‏ תשובתך לשאלה זו יכולה לחשוף רבות.‏ היא עשויה להצביע על כך שבמידה מסוימת אתה מושפע מדעות קדומות.‏

אם נהיה כנים עם עצמנו,‏ עלינו להודות שעמוק בתוכנו לכולנו יש במידה זו או אחרת דעות קדומות כלשהן.‏ אפילו המקרא מצביע על סוג שכיח מאוד של דעה קדומה באמרו:‏ ”האדם יראה לעיניים”,‏ כלומר ישפוט לפי מראה עיניים (‏שמואל א׳.‏ ט״ז:‏7‏)‏.‏ מאחר שבכולנו מקננת נטייה אנושית זו — שבמקרים רבים יש לה השלכות הרסניות — האם יש תקווה שנוכל להתגבר על הדעות הקדומות שלנו או אף לשרש אותן לגמרי?‏ והאם יום אחד נזכה לחיות בעולם שלא יהיו בו עוד דעות קדומות?‏