אם אתה הורה לילד מתבגר,‏ חילוקי הדעות ביניכם עלולים להעמיד במבחן את כישוריך כהורה — וגם את סבלנותך.‏ ”כשבתי מערערת על הסמכות שלי,‏ זה גורם לי לרתוח מזעם”,‏ אומרת מריה מברזיל,‏ אם לנערה בת 14.‏ ”שתינו מתרגזות מאוד ומתחילות לצעוק אחת על השנייה”.‏ כרמלה מאיטליה מתמודדת עם קושי דומה.‏ ”הוויכוחים ביני לבין הבן שלי הם תמיד ויכוחים סוערים”,‏ היא אומרת,‏ ”והם מסתיימים בזה שהוא מסתגר בחדרו”.‏

מדוע יש בני נוער הנוטים להתווכח על כל דבר?‏ האם זה באשמת חבריהם?‏ יכול להיות שכן.‏ על־פי המקרא,‏ לאנשים שעמם האדם מתרועע יש השפעה רבה עליו,‏ לטוב או לרע (‏משלי י״ג:‏20;‏ קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏33‏)‏.‏ כמו כן,‏ חלק ניכר מהבידור המיועד לצעירים מציג את רוח המרדנות כדבר מקובל.‏

אך יש לקחת בחשבון גורמים נוספים — ואם תבין כיצד הם משפיעים על ילדך,‏ יהיה לך קל יותר לשוחח אתו בנועם.‏ תן דעתך לכמה מהגורמים.‏

השליח פאולוס כתב:‏ ”כשהייתי ילד דיברתי כילד,‏ חשבתי כילד ובחנתי דברים כילד.‏ אבל כשהייתי לאיש שמתי קץ למאפייני הילדות” (‏קורינתים א׳.‏ י״ג:‏11‏)‏.‏ מדבריו של פאולוס עולה  שילדים ומבוגרים חושבים בצורה שונה.‏ באיזה מובן?‏

ילדים נוטים לחשוב במונחים של שחור־לבן.‏ בניגוד לכך,‏ למבוגרים קל יותר לתפוס רעיונות מופשטים ולחשוב על דברים לעומק כשעליהם להגיע למסקנות או לקבל החלטות.‏ לדוגמה,‏ מבוגרים לרוב שוקלים את ההיבטים המוסריים הנוגעים לנושא כלשהו וחושבים כיצד מעשיהם ישפיעו על אחרים.‏ הם כבר מורגלים לחשוב באופן הזה.‏ לעומת זאת,‏ צורת החשיבה הזו חדשה לבני הנוער.‏

המקרא מעודד את הצעירים לפתח את כושר חשיבתם (‏משלי א׳:‏4‏)‏.‏ למעשה,‏ המקרא קורא לכל משרתי אלוהים להשתמש ב”כושר החשיבה” שלהם (‏רומים י״ב:‏1,‏ 2;‏ עברים ה׳:‏14‏)‏.‏ מכיוון שילדך מפתח כעת את כושר החשיבה שלו,‏ הוא מדי פעם יתווכח אתך אפילו על דברים שוליים לכאורה.‏ אולי הוא יביע דעה שמעידה בבירור על שיקול דעת לקוי (‏משלי י״ד:‏12‏)‏.‏ כיצד תוכל לשוחח עמו בהיגיון מבלי להיגרר לוויכוח?‏

מילת אזהרה:‏ כאשר אתה מנסה לעזור לילדך לראות דברים בצורה הנכונה,‏ אל תחשוב שאתה חייב לומר את המילה האחרונה.‏ גם אם נדמה לך שמה שאמרת נפל על אוזניים ערלות,‏ ילדך ככל הנראה יפנים דברים רבים מהשיחה ביניכם — יותר משציפית ויותר ממה שהוא יודה בפניך.‏ אל תהיה מופתע אם בחלוף מספר ימים ישנה ילדך את דעתו ויאמץ את השקפתך בנושא — ואולי אף יטען שכך חשב מלכתחילה.‏

‏”לפעמים בני ואני התווכחנו על דברים קטנים,‏ למשל,‏ כשאמרתי לו לא להיות בזבזן או לא להציק לאחותו.‏ אבל ברוב המקרים נראה שהוא רצה שאשאל אותו מה הוא חושב ואגלה כלפיו הבנה ואגיד לו:‏ ’‏אה,‏ אז זה המצב’‏,‏ או ’‏אז זה מה שאתה חושב’‏.‏ במבט לאחור אני מבין שאם רק הייתי אומר משהו בסגנון הזה,‏ היינו יכולים להימנע ממריבות רבות” ‏(‏קנג׳י,‏ יפן)‏.‏

אחד מתפקידיך העיקריים בתור הורה לילד מתבגר הוא להכין אותו ליום שבו יעזוב את הבית בתור מבוגר אחראי (‏בראשית ב׳:‏24‏)‏.‏ חלק מהתהליך הזה כרוך בגיבוש זהותו של הנער — כלל התכונות,‏ האמונות והערכים שמגדירים אותו כאדם.‏ כאשר נער שכבר גיבש זהות ברורה מתמודד עם הלחץ לעשות מעשה פסול,‏ הוא לא רק יחשוב על ההשלכות של המעשה,‏ אלא גם ישאל את עצמו:‏ ’‏איזה מין אדם אני?‏ מה הם הערכים שלי?‏ מה יעשה במצב כזה אדם בעל ערכים כאלה?‏’‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏11‏)‏.‏

במקרא מסופר על יוסף,‏ בחור צעיר שגיבש לעצמו זהות איתנה.‏ למשל,‏ כאשר אשת פוטיפר לחצה עליו לקיים אתה יחסי מין,‏ השיב יוסף:‏ ”איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוהים?‏” (‏בראשית ל״ט:‏9‏)‏ אף שטרם ניתן לבני ישראל חוק האוסר ניאוף,‏ הבין יוסף מהי השקפתו של אלוהים בנושא.‏ יתר על כן,‏ דבריו מעידים על כך שהוא אימץ לעצמו את השקפת אלוהים — והיא הפכה לחלק מזהותו (‏אפסים ה׳:‏1‏)‏.‏

גם ילדך המתבגר נמצא בתהליך גיבוש זהות.‏ זהו דבר חשוב מאחר שדעות מוצקות יסייעו לו לעמוד בלחץ חברתי ולדבוק בעמדותיו (‏משלי א׳:‏10–15‏)‏.‏ מצד שני,‏ בשעה שזהותו הולכת ומתגבשת,‏ הוא עשוי גם לחלוק על הדעה שלך.‏ מה תוכל לעשות במקרה כזה?‏

תהליך גיבוש הזהות שבו הילד מאמץ לעצמו דעות וגישות שונות אינו רק תהליך טבעי,‏ אלא גם מועיל.‏ אחרי הכול,‏ במקרא כתוב שהמשיחיים אינם צריכים להיות כילדים ”המיטלטלים כבגלי הים ונידפים לכל עבר בכל רוח של תורה” (‏אפסים ד׳:‏14‏)‏.‏ לכן אפשר לילדך לפתח זהות ודעות מוצקות ואף עודד אותו לעשות זאת.‏

‏”כאשר אני מראה לבנותיי שאני מוכנה להקשיב להן,‏ הן מגלות נכונות רבה יותר לשקול את השקפתי,‏ גם אם היא שונה משלהן.‏ אני משתדלת שלא לכפות עליהן את דעתי,‏ אלא לתת להן לגבש דעות משלהן” ‏(‏איוואנה,‏ צ׳כיה)‏.‏

בדומה לילדים קטנים,‏ ישנם צעירים שפיתחו את הכישרון להעלות שוב ושוב נושא כלשהו בניסיון להשיג את מבוקשם מהוריהם.‏ אם התופעה הזו שכיחה בביתך,‏ עליך לעשות משהו בנידון.‏ אומנם אם תוותר תזכה להקלה זמנית,‏ אך צעד זה ילמד את ילדך שהוא יכול לקבל את מבוקשו בעזרת ויכוחים.‏ מה הפתרון?‏ ישם את דבריו של ישוע:‏ ”יהא ה’‏כן’‏ שלכם כן,‏ וה’‏לא’‏ לא” (‏מתי ה׳:‏37‏)‏.‏ אם ילדך המתבגר יבין שאתה נוהג בעקביות,‏ סביר להניח שהוא לא יתווכח אתך.‏

אך עליך גם לנהוג בסבירות.‏ לדוגמה,‏ תן לילדך להסביר מדוע הוא חושב שצריך לאפשר לו במקרה מסוים לחזור הביתה בשעה מאוחרת יותר משעת החזרה הרגילה.‏ אם תסכים לבקשתו,‏ הדבר לא יעיד על כך שאתה נכנע ללחציו,‏ אלא שאתה פועל על־פי ההנחיה המקראית:‏ ”סבירותכם תיוודע נא לכל אדם” (‏פיליפים ד׳:‏5‏)‏.‏

כמובן,‏ אף הורה אינו מושלם.‏ במקרא כתוב:‏ ”כולנו מרבים להיכשל” (‏יעקב ג׳:‏2‏)‏.‏ אם אתה מבין שהיה לך חלק כלשהו בהתלקחות הוויכוח,‏ אל תהסס להתנצל בפני ילדך המתבגר.‏ כאשר אתה מודה בטעויותיך,‏ אתה מציב דוגמה של ענווה ומלמד את ילדך לנהוג באותו האופן.‏

‏”במקרה אחד התפרצתי על בני במהלך ויכוח בינינו,‏ וכשנרגעתי התנצלתי בפניו על כך.‏ זה עזר גם לו להירגע,‏ והיה לו קל יותר להקשיב לי” ‏(‏קנג׳י,‏ יפן)‏.‏