נושא השער | מדוע דברים רעים קורים לאנשים טובים?
מדוע דברים רעים קורים לאנשים טובים?
מאחר שיהוה אלוהים * הוא בורא הכול והאל הכול יכול, רבים רואים בו אחראי לכל מה שקורה בעולם, כולל הדברים הרעים. אולם תן דעתך למה שאומר המקרא באשר לאלוהי האמת:
”צדיק יהוה בכל דרכיו” (תהלים קמ”ה:17).
”כל דרכיו [של אלוהים] משפט. אל אמונה ואין עוול; צדיק וישר הוא” (דברים ל”ב:4).
’עמוקה חיבתו של יהוה ורחום הוא’ (יעקב ה’:11).
אלוהים אינו גורם לדברים רעים לקרות. אך האם הוא גורם לאחרים לבצע מעשים נתעבים? כלל וכלל לא. בכתבי־הקודש נאמר: ”מי שנתון בניסיון אל יאמר: ’אלוהים מנסה אותי’”. מדוע? ”כי לא ניתן לנסות את אלוהים בדברים רעים, ואין הוא מנסה בהם איש” (יעקב א’:13). אלוהים אינו מנסה, או בוחן, איש בדברים רעים, כלומר הוא אינו גורם לאנשים להתנהג בצורה שלילית. אם כן, אלוהים אינו עומד מאחורי הדברים הרעים שמתרחשים בעולם ואינו גורם לאנשים לעשות את הרע. במי או במה נעוצה אפוא האשמה?
להיות במקום הלא־נכון בזמן הלא־נכון
המקרא מצביע על אחת הסיבות לסבלות האדם באמרו: ”עת ופגע יקרה את כולם” (קהלת ט’:11). כאשר מתרחשים אירועים לא־צפויים או תאונות, לרוב מה שקובע אם אדם ייפגע או לא הוא מקום הימצאו באותה עת. לפני כ־2,000 שנה סיפר ישוע המשיח על אסון שבו נהרגו 18 איש בעקבות התמוטטות מגדל (לוקס י”ג:1–5). הם לא נהרגו כעונש על מעשיהם, אלא פשוט היו תחת המגדל כאשר הוא לפתע התמוטט. בינואר 2010 פקדה את האיטי רעידת אדמה הרסנית; הממשלה דיווחה שהיו למעלה מ־300,000 הרוגים. אנשים מכל הרקעים והגילים איבדו את חייהם. בדומה לכך, גם מחלות עלולות לתקוף כל אחד בכל רגע נתון.
מדוע אלוהים אינו מגן על אנשים טובים מכל סכנה?
יש השואלים: ’האם אלוהים אינו מסוגל למנוע אסונות כאלה? האם הוא אינו יכול להגן על האנשים הטובים?’ אילו אלוהים היה פועל בצורה כזו, הדבר היה מצביע על כך שהוא יודע מראש אילו אסונות עתידים להתרחש. הואיל ואין ספק שאלוהים מסוגל לחזות את העתיד, השאלה שעלינו לשאול היא: האם אלוהים בוחר להשתמש ביכולתו לראות את הנולד באופן בלתי מוגבל? (ישעיהו מ”ב:9).
כתבי־הקודש מציינים: ”אלוהינו בשמיים; כל אשר חפץ עשה” (תהלים קט”ו:3). יהוה עושה את מה שהוא רואה לנכון לעשות — ולא את כל מה שהוא מסוגל לעשות. הדבר נכון גם לגבי מה שהוא מחליט לחזות מראש. לדוגמה, לאחר שהרוע פשט בכל עבר בסדום ועמורה, אמר אלוהים לאברהם: ”ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אליי עשו... ואם לא, אדעה” (בראשית י”ח:20, 21). למשך זמן מה בחר יהוה לא לדעת לאיזו מידה הגיעה רשעותם של תושבי הערים הללו. בדומה לכך, יהוה יכול לבחור אם לדעת מראש דבר מה או לא (בראשית כ”ב:12). בשום פנים ואופן אין זה מעיד על ליקוי או חולשה. מאחר ש”תמים [מושלם] פועלו”, אלוהים מאזן בין יכולתו לראות את העתיד לבין מטרתו; הוא לעולם אינו מכריח אנשים לנהוג בצורה מסוימת * (דברים ל”ב:4). מה נוכל להסיק מכך? אלוהים משתמש ביכולתו לראות את הנולד באופן בררני ובשיקול דעת.
האם בני האדם אשמים?
חלק מהאשמה לרוע בעולם נעוצה בבני האדם. שים לב כיצד מתאר המקרא את התהליך המוביל לביצוע מעשים רעים. ”כל אחד עובר ניסיון כאשר הוא נמשך ומתפתה על־ידי תאוותו שלו; לאחר שהתאווה נעשית פורייה היא יולדת חטא, ואחרי שהחטא מתבצע הוא מוליד מוות” (יעקב א’:14, 15). כאשר אנשים פועלים על־פי תאוותיהם השליליות או נכנעים לתשוקות פסולות, הם מביאים על עצמם השלכות מרות (רומים ז’:21–23). כפי שמעידה ההיסטוריה, אנשים ביצעו מעשים נוראיים והביאו סבל בל יתואר על אחרים. יתר על כן, אנשים רעים עלולים להשפיע על אחרים לנהוג כמותם, ובכך לתרום להתפשטות הרוע (משלי א’:10–16).
לאורך ההיסטוריה אנשים ביצעו מעשים נוראיים והביאו סבל בל יתואר על אחרים
האם אלוהים צריך להתערב ולמנוע מאנשים לבצע מעשים רעים? תן דעתך לאופן שבו אנו בנויים. המקרא מספר שאלוהים ברא את האדם בצלמו ובדמותו. משמע הדבר שלבני האדם יש היכולת לשקף את תכונותיו של אלוהים (בראשית א’:26). בני האדם קיבלו את מתת הבחירה החופשית, והם יכולים לבחור לאהוב את אלוהים, לדבוק בו ולעשות את הישר בעיניו (דברים ל’:19, 20). אם אלוהים יאלץ אנשים לנקוט קו פעולה מסוים, האם הוא לא ישלול מהם את מתת הבחירה החופשית? אילו היה עושה כן, בני האדם היו הופכים למכונות המבצעות בדיוק את מה שתוכנתו לבצע. כך היה קורה גם אילו הגורל היה מכתיב את כל מה שאנו עושים ואת כל מה שקורה לנו. עד כמה אנו אסירי תודה שאלוהים מאפשר לנו לבחור כיצד לפעול, דבר המעיד על הכבוד שהוא רוחש לנו. אך אין זה אומר שבני האדם ימשיכו לסבול לעד בשל טעויות אנוש והחלטות שגויות.
האם הסבל הוא תוצאה של קרמה?
אם היית שואל אדם מרקע הינדי או בודהיסטי את השאלה שבשער, סביר להניח שהיית שומע את התשובה הבאה: ”דברים רעים קורים לאנשים טובים בגלל חוק הקרמה. הם משלמים על המעשים שעשו בחייהם הקודמים”. *
באשר לאמונה בקרמה, חשוב לדעת מה אומר המקרא לגבי המוות. בגן עדן, מקום מוצאו של המין האנושי, אמר הבורא לאדם הראשון: ”מכל עץ הגן אכול תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות” (בראשית ב’:16, 17). אילו אדם לא היה ממרה את פי אלוהים וחוטא, הוא היה חי לנצח. המוות היה העונש על חוסר ציות לצו אלוהים. כאשר נולדו ילדיהם של אדם וחוה, ”התפשט המוות אל כל בני האדם” (רומים ה’:12). משום כך המקרא מציין ש”השכר שמשלם החטא הוא מוות” (רומים ו’:23). עוד נאמר במקרא: ”מי שמת מזוכה מחטאו” (רומים ו’:7). במילים אחרות, אנשים אינם ממשיכים לשלם על חטאיהם לאחר מותם.
מיליונים כיום מסבירים שסבלות האדם הם תוצאה של קרמה. הם בדרך כלל משלימים עם הסבל שלהם ושל אחרים מבלי להקדיש לכך מחשבה מרובה. אך לאמיתו של דבר, תפיסה זו אינה מעניקה למאמיניה תקווה שיבוא יום ולא יקרו עוד דברים רעים. על־פי אמונה זו, ההקלה היחידה שאדם יכול לזכות בה היא שחרור ממחזור הלידה מחדש על־ידי התנהגות ראויה ורכישת ידע מיוחד. כמובן, תפיסות אלה שונות לגמרי ממה שמלמד המקרא. *
הגורם העיקרי לסבל
האדם אינו האשם העיקרי לרוע השורר בעולם. השטן, שהיה בעבר אחד ממלאכיו הנאמנים של אלוהים, ’לא דבק בָּאמת’ והביא את החטא לעולם (יוחנן ח’:44). הוא הצית את המרד שפרץ בגן עדן (בראשית ג’:1–5). ישוע המשיח כינה אותו ”הרָשע” ו”שר העולם הזה” (מתי ו’:13; יוחנן י”ד:30). השטן מסית את האנושות להתעלם מדרכי הצדק של יהוה, ורוב בני האדם הולכים בעקבותיו (יוחנן א’. ב’:15, 16). ”העולם כולו נתון לשליטת הרָשע”, נאמר ביוחנן א’. ה’:19. קיימים יצורים רוחניים נוספים שבחרו בדרך הרע וחברו לשטן. המקרא מציין שהשטן ושדיו ’מתעים את כל העולם המיושב’ ומביאים ”אוי לארץ” (ההתגלות י”ב:9, 12). לפיכך השטן הוא האשם העיקרי לרוע השורר בעולם.
ברור אפוא שאלוהים אינו אחראי לדברים הרעים שקורים לבני האדם; הוא גם אינו גורם להם לסבול. אדרבה, הוא מבטיח למגר את הרוע, כפי שנראה במאמר הבא.
^ ס' 3 על־פי המקרא, יהוה הוא שמו של אלוהים.
^ ס' 11 כדי ללמוד מדוע אלוהים מרשה לרשע להמשיך להתקיים, ראה פרק 11 בספר מה באמת מלמד המקרא? שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.
^ ס' 16 כדי ללמוד מהו מקור האמונה בחוק הקרמה, ראה עמודים 8–12 בחוברת מהו מצב המתים? שיצאה לאור מטעם עדי־יהוה.
^ ס' 18 למידע באשר למה שמלמד המקרא לגבי מצב המתים והתקווה השמורה למי שאינם בין החיים, ראה פרקים 6 ו־7 בספר מה באמת מלמד המקרא?