בשנים הראשונות לחיי התגוררה משפחתי ליד לייפציג, מזרח גרמניה, לא רחוק מהגבול עם צ’כיה ופולין. כשהייתי בן שש עברנו לברזיל ואחרי כן לאקוודור בגלל העבודה של אבי.‏

בגיל 14 נשלחתי לפנימייה בגרמניה. מאחר שהוריי חיו הרחק ממני באמריקה הדרומית, נאלצתי לדאוג לעצמי. למדתי לסמוך רק על עצמי ולא חשבתי יותר מדי על ההשפעה שיש למעשים שלי על אחרים.‏

כשהייתי בן 17 חזרו הוריי לגרמניה. בהתחלה גרתי אתם. אבל הנטייה שלי לעצמאות הקשתה עליי לקבל את סמכותם, ובגיל 18 עזבתי את הבית.‏

לא מצאתי שקט פנימי וכל הזמן חיפשתי מטרה בחיים. ניסיתי כל מיני סגנונות חיים והצטרפתי לתנועות שונות, אך לבסוף הגעתי למסקנה שהדבר הטוב ביותר שאוכל לעשות בחיים הוא לטייל בעולם היפהפה שלנו לפני שבני האדם יהרסו אותו.‏

עזבתי את גרמניה, קניתי אופנוע ועשיתי את דרכי לאפריקה. אך תוך זמן קצר נאלצתי לחזור לאירופה כדי לתקן את האופנוע שלי. לא חלף הרבה זמן ומצאתי את עצמי בחוף בפורטוגל. בהמשך החלטתי לעבור מאופנוע לכלי תחבורה ימי.‏

הצטרפתי לקבוצת צעירים שעמדו לחצות את האוקיינוס האטלנטי. אחת מהם הייתה לורי, ולימים היא הפכה לאשתי. היעד הראשון שלנו היה האיים הקריביים. אחרי כן שהינו תקופה קצרה בפוארטו ריקו ולבסוף חזרנו לאירופה. חיפשנו סירת מפרש שאפשר להפוך לסירה ממונעת המתאימה למגורים. אבל לאחר שלושה חודשים של חיפושים, הפרויקט שלנו נקטע מכיוון שגויסתי לצבא הגרמני.‏

שירתי 15 חודשים בצי הגרמני. באותה תקופה התחתנתי עם לורי, והמשכנו בהכנות למסעותינו ברחבי העולם. זמן  קצר לפני שהתגייסתי לצבא, רכשנו גוף של סירת הצלה. בזמן השירות הצבאי שיפצנו בהדרגה את סירת ההצלה והפכנו אותה לסירת מפרש קטנה. המטרה שלנו הייתה לחיות בסירה ולהמשיך לטייל ברחבי העולם המרהיב שלנו. בשלב הזה — בתום שירותי הצבאי ולפני שסיימנו לשפץ את הסירה — פגשנו את עדי־יהוה והתחלנו ללמוד את המקרא.‏

בהתחלה לא ראיתי צורך לערוך שינויים רבים. הייתי נשוי לאישה שגרתי אתה, וכבר הפסקתי לעשן (‏אפסים ה’:5‏). חשבתי שהתוכנית שלנו לטייל בעולם וליהנות מבריאתו המופלאה של אלוהים היא מטרה ראויה בחיים.‏

אבל לאמיתו של דבר הייתי צריך לערוך שינויים, בייחוד באישיות שלי. הייתי גאוותן מאוד, סמכתי רק על עצמי והייתי מרוכז לחלוטין ביכולות ובהישגים שלי. ניהלתי אורח חיים אנוכי.‏

יום אחד קראתי את דרשת ההר המפורסמת של ישוע (‏מתי פרקים ה’ עד ז’‏‏). בהתחלה לא הבנתי את דבריו לגבי אושר אמיתי. לדוגמה, הוא אמר שהאושר הוא נחלתם של הרעבים והצמאים (‏מתי ה’:6‏). שאלתי את עצמי איך ייתכן שאדם השרוי בצורך יכול להיות מאושר. כשהמשכתי ללמוד הבנתי שלכולנו יש צורך רוחני ושעלינו להכיר בכך בענווה על מנת שנצליח למלאו. ניתן להבין זאת מדבריו של ישוע: ”אשרי המודעים לצורכם הרוחני” (‏מתי ה’:3‏, הערת שוליים).‏

זמן מה לאחר שהתחלנו לקבל שיעורי מקרא בגרמניה, עברנו לצרפת ואחרי כן לאיטליה. פגשנו עדי־יהוה בכל מקום שאליו הגענו. התרשמתי מאוד מאהבתם הכנה זה כלפי זה ומהאחדות ששררה ביניהם. ראיתי שעדי־יהוה הם באמת אגודת אחים בינלאומית (‏יוחנן י”ג:34, 35‏). לימים נטבלנו לורי ואני כעדי־יהוה.‏

לאחר הטבילה המשכתי לערוך שינויים באישיות שלי. לורי ואני החלטנו להפליג לאורך חופי אפריקה ואחרי כן לחצות את האוקיינוס האטלנטי לכיוון ארצות הברית. במהלך אותה הפלגה באוקיינוס — כשהיינו רק שנינו בסירה הקטנטנה מוקפים באלפי קילומטרים של מים — הבנתי עד כמה אני קטן בהשוואה לבורא האדיר. היה לי הרבה זמן פנוי (אין הרבה מה לעשות באמצע האוקיינוס), ולכן הקדשתי זמן רב לקריאה במקרא. התרשמתי במיוחד מקורות חייו של ישוע. הוא היה אדם מושלם בעל יכולות בלתי נתפסות. עם זאת, הוא מעולם לא ניסה להאדיר את עצמו. חייו לא היו ממוקדים בו אלא באביו השמימי.‏

ככל שהרהרתי בדוגמתו של ישוע, הבנתי שהייתי צריך להציב את מלכות אלוהים במקום הראשון בחיי ולא רק לשלב אותה בין כל הדברים שרציתי לעשות (‏מתי ו’:33‏). כאשר לבסוף הגענו לורי ואני לחופי ארצות הברית, החלטנו להשתקע שם ולהתמקד בשירות אלוהים.‏

כשחייתי חיים אנוכיים, חשתי חוסר ביטחון לגבי דברים רבים. אך מצאתי מקור חוכמה מושלם שינחה את צעדיי (‏ישעיהו מ”ח:17, 18‏). כמו כן, יש לי מטרה חדשה בחיים — לשרת את אלוהים ולעזור לאחרים ללמוד עליו.‏

עקרונות המקרא עזרו ללורי ולי לחזק מאוד את נישואינו. גם התברכנו בבת נפלאה שלמדה להכיר את יהוה ולאהוב אותו.‏

אומנם חיינו לא תמיד מתנהלים על מי מנוחות, אבל אנחנו נחושים להמשיך לשרת את יהוה ולבטוח בו תמיד, ואנו בטוחים שהוא יעזור לנו בכך (‏משלי ג’:5, 6‏).‏