שיר 142
לבשר לאנשים מכל הסוגים
(טימותיאוס א׳. ב׳:4)
-
אֶת יְהֹוָה אָבִינוּ נְחַקֶּה,
אֲשֶׁר בֵּין אִישׁ לְאִישׁ אֵינוֹ מַפְלֶה.
הֵן בְּנֵי אָדָם מִכָּל הָרְקָעִים
לוֹ שַׁיָּכִים, לָהֶם יִתֵּן חַיִּים.
(פזמון)
לֹא חָשׁוּב הוּא הַמּוֹצָא,
הַמַּרְאֶה אוֹ הַשָּׂפָה;
לַכֹּל נִפְנֶה לְלֹא מַשּׂוֹא פָּנִים.
אֶת הָאֲנָשִׁים נַזְמִין,
מִכָּל גֶּזַע, מִכָּל מִין,
לִהְיוֹת בֵּין יְדִידָיו שֶׁל אֱלֹהִים.
-
לֹא מְשַׁנֶּה הֵיכָן הֵם נִמְצָאִים,
אוֹ אֵיךְ הֵם לָנוּ בַּתְּחִלָּה נִרְאִים.
מָה שֶׁחָשׁוּב הוּא מָה שֶׁבְּלִבָּם,
מָה שֶׁרוֹאֶה אָבִינוּ בְּתוֹכָם.
(פזמון)
לֹא חָשׁוּב הוּא הַמּוֹצָא,
הַמַּרְאֶה אוֹ הַשָּׂפָה;
לַכֹּל נִפְנֶה לְלֹא מַשּׂוֹא פָּנִים.
אֶת הָאֲנָשִׁים נַזְמִין,
מִכָּל גֶּזַע, מִכָּל מִין,
לִהְיוֹת בֵּין יְדִידָיו שֶׁל אֱלֹהִים.
-
לְכָל אָדָם קוֹרֵא הָאֵל עַכְשָׁו
לִנְטֹשׁ אֶת הָעוֹלָם וְאֶת דְּרָכָיו.
לַאֲנָשִׁים מִכָּל סוּג זֹאת נַסְבִּיר,
אֶת אֲמִתּוֹ שֶׁל יְהֹוָה נַבְהִיר.
(פזמון)
לֹא חָשׁוּב הוּא הַמּוֹצָא,
הַמַּרְאֶה אוֹ הַשָּׂפָה;
לַכֹּל נִפְנֶה לְלֹא מַשּׂוֹא פָּנִים.
אֶת הָאֲנָשִׁים נַזְמִין,
מִכָּל גֶּזַע, מִכָּל מִין,
לִהְיוֹת בֵּין יְדִידָיו שֶׁל אֱלֹהִים.
(ראה גם יוח׳ י״ב:32; מה״ש י׳:34; טימ״א ד׳:10; טיט׳ ב׳:11.)
